בעזרת השם, האינפלציה והדחיינות: איך אפשר לטפל בחוב האמריקאי?

ניהול משברים נקודתי וגלגול הבעיות אל מעבר לקדנציה הנוכחית הוא פתרון פיסקלי מוכר ואהוב על פוליטיקאים. הפתרון הזה פוגע בדורות הבאים ומשאיר אותם מול חובות, ערעור היציבות במשטר, פשיטת רגל ועוד. אבל היי, לפחות זה לא יקרה היום

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דונלד טראמפ בכותל המערבי בירושלים, 2017
דונלד טראמפ בכותל המערבי בירושלים, 2017צילום: RONEN ZVULUN/AFP

גרעון של 3.1 טריליון דולר - כ 14.9% מהתוצר - וחוב מפלצתי של כ-27 טריליון דולר, שגוזר יחס חוב לתוצר של כ-140% - מבהיל במונחי ארה"ב.  זו הירושה שמשאיר הנשיא היוצא, דונלד טראמפ, לנשיא הנכנס, ג'ו ביידן.

החוב האמריקאי החל לתפוח עוד בימי משבר 2008, המשיך לעלות בקצב גובר תחת הנהגת טראמפ ואז הגיעה הקורונה והטיסה את החוב לחלל. כעת מוטלת על הממשל החדש המשימה לנסות ולהשתלט עליו. להשתלט, לא לצמצם בצורה מהותית, כי כרגע המשימה היא הכלה ויצירת תנאים להפחתה מדורגת ועקבית של רמות החוב. 

ילן באוצר ופאואל בפד - Match made in heaven

איתות ראשון בכיוון הנכון התקבל בימים האחרונים עם ההודעה על הכוונה למנות את נגידת הפד הקודמת, ג'נט ילן, לשרת האוצר של ארה"ב. מעבר לעובדה הסמלית שמדובר באישה ראשונה בתפקיד, הרי שברמה המהותית, המינוי מבטיח שיתוף פעולה הדוק של שני הצדדים - הפיסקלי (האוצר) והמוניטרי (הפד) כשברור שההיכרות הטובה והעבודה המשותפת ארוכת השנים של ילן והנגיד פאואל, שהחליף אותה בתפקיד, תיצור שיתוף פעולה ענייני ופורה. בזאת ביידן שם קץ לתקופה ארוכה של רטוריקה מתלהמת מצד הממשל כלפי הפד. חסל סדר ציוצים כמו "פאואל הוא אויב העם" וכו'.  

אפשר לשים וי על המהלך הראשון בניהול משברים - הבטחה של שיתוף פעולה בין הצדדים האמונים על המשימה.

ג'נט ילן, באוגוסט 2019צילום: Andrew Harnik/אי־פי

הדרכים לטיפול בחוב - בחר את הרעל שלך 

אין דרך קלה לטפל בהר עצום של חוב ממשלתי. לכל נתיב המחיר שלו. כדי לטפל בסוגיית החוב הממשלתי, הממשל החדש צריך להחליט באיזה סוג של פתרון הוא בוחר. חלק מהפתרונות הם מוניטריים ובאחריות הבנק המרכזי, ועל פניו אינם בשליטת הממשל. החלק השני של הפתרונות הוא פיסקלי - באחריות האוצר.

שינוי בריבית (מוניטרי)

הדרך הקלה לצמצם זמנית את נטל החוב והוצאות המימון השוטפות היא להפחית את הריבית במשק. הפטנט הזה כבר מוצה עד תום. הריבית אפסית כבר זמן רב וכך גם תשואות האג"ח הממשלתי. הורדת ריבית נוספת אל מתחת לאפס אינה רצויה מבחינת הפד, כלקח ממה שקורה באירופה. לכן, השימוש בהפחתת ריבית להמרצת המשק והוזלת עלויות מימון אינו רלוונטי.

מצד שני, "חזרה לנורמליות" שתתבטא בעליית ריבית או עליית תשואות האג"ח הממשלתי, משמעותה עלייה קטסטרופלית של הוצאות הריבית, צמצום התקציב הפנוי וכניסה ל"ספירלה של חוב" שאין ממנה יציאה. לכן, אין לצפות שהפד או האוצר יתנו לעליית ריבית או לעליית תשואות להתרחש בשנים הקרובות בארה"ב.

אינפלציה או פיחות במטבע

עליית מחיר הכסף שוחקת את החוב הנומינלי. המשמעות – אם תהיה אינפלציה של 3%-4% למשך כמה שנים, החוב של הממשל יישחק משמעותית ויהיה קל יותר להחזיר אותו. העניין עם אינפלציה הוא שהיא מפלצת שקשה להשתלט עליה. כרגע אין אינפלציה, חרף המשחק המסוכן של הדפסות הכסף מצד הבנק המרכזי מצד אחד ועליית החוב התלולה של הממשל מהצד השני, אך קיים חשש שהמשך התהליך הזה ישבור מתישהו את האמון במערכת. 

אני רוצה להאמין שהאמון לא יישבר ושאנחנו רחוקים מהתרחיש הזה. הפד כבר שינה גישה לגבי האינפלציה, וציין שישאיר את המדיניות המוניטרית מרחיבה גם אם האינפלציה תעלה אל מעבר לרף 2%. פעם זה היה נחשב צעד מסוכן, כיום זהו צעד סביר שיאפשר את שחיקת החוב העצום של הממשל, אם וכאשר תיווצר אינפלציה. 

לגבי הפיחות במטבע: כולם רוצים לצמצם את החוב שלהם ולהפוך את הסחורות שלהם אטרקטיביות לרכישה על ידי החלשת המטבע. העניין הוא שכשכולם מנסים את אותו התרגיל של פיחות המטבע באותו הזמן זה לא כל כך עובד, כי באופן יחסי (תיאורטית) שום דבר לא משתנה. לגבי ארה"ב, החוב האמריקאי שינה מאוד את התמהיל שלו בשנים האחרונות, ורק 7 טריליון דולר - כ-26% מהחוב - נמצא בידי זרים, כך שפיחות המטבע ישפיע בצורה מתונה על נטל החוב. 

יו"ר הבנק הפדרלי, ג'רום פאואלצילום: Kevin Lamarque/רויטרס

אל תדחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים

פתרון ה-Kicking The Can הוא פתרון פיסקלי מוכר ואהוב על פוליטיקאים. ניהול משברים נקודתי וגלגול הבעיות אל מעבר לקדנציה הנוכחית. חלק עושים זאת באומנות של ממש. כמובן שהפתרון הזה פוגע מאוד בדורות הבאים ומאיים להשאיר אותם מול שוקת שבורה של חובות שאינם בני השבה, חוסר שקט חברתי, ערעור היציבות במשטר, פשיטת רגל ועוד. אבל היי, לפחות זה לא יקרה היום.

"את החוב בחוב תכה"

המדינה בחובות? תנפיק עוד יותר חוב כדי לשלם את החוב. נשמע כמו פתרון טפשי, הזוי או חסר אחריות? ובכן, זו המדיניות השולטת בעולם בעשור האחרון. מה ההנחות מאחורי המהלך הזה? ראו סעיף ראשון או לחילופין אימוץ גישת ה"יהיה בסדר".

מנהלי המדיניות הזו אומרים שכל עוד אפשר אז צריך לגלגל את החוב, עד שיגיע פתרון, ואז כבר יהיה בסדר. איזה פתרון? שיפור טכנולוגי מדהים שיקפיץ את רמות התוצר באופן דרמטי, הוזלת עלויות קיצונית שתשפר את רמת הרווחה ותגדיל את ההכנסה הפנויה וכו'. בקיצור, אסטרטגיה שבונה חזק על סיעתא דשמיא. 

שינוי סדר עדיפויות ממשלתי 

כרגע, בזמן המגפה, צמצום הוצאות אינו רצוי. יש עדיין צורך לתמוך באופן משמעותי במשק. העניין הוא בעיקר אימוץ סדרי עדיפויות יעילים בתוך התקציב שישפרו את רווחת האזרחים. אם כבר משתמשים בחוב ממשלתי לתמיכה, חייבים לוודא שמדובר בהקצאה יעילה. למשל - אם הממשלה לווה דולר אחד, רצוי שהשימוש שייעשה בו יניב למשק  1.30 דולרים - זו תהיה הקצאה יעילה של הכסף, כי המשק בסך הכל הרוויח מנטילת החוב.

מחקרים שבחנו את יעילות החוב האמריקאי הראו שבשנים האחרונות הקצאת החוב אינה יעילה, ואפילו פוגעת ברווחת המשק (Counter Productive). דוגמא מישראל ? הרעיון לחלק לכוווולם 750 שקל. ברור היה שלפחות 30% ממקבלי המענק לא היו זקוקים לו לרווחתם, וניתן היה להקצות את הסכומים הללו לעשרות שימושים חברתיים דחופים ביותר.

הדפסת כסףצילום: Bloomberg

טיפול בסוגיית אי השוויון 

בטור הקודם הצגתי כמה נתונים מטלטלים אודות ההתנתקות בין המאיון העליון לכל השאר. הסוגייה הזו קשורה בעבותות ביכולת להחזיר חוב וביכולת לצמוח. ככל שחלוקת ההכנסות פחות שוויונית, היכולת לגבות מסים פוחתת, ובהתאם היכולת להחזיר את החובות.

מצד אחד נשמעות קריאות להטיל יותר מס על העשירים - מה שבפועל, לפי דו"ח ההכנסות בארה"ב, כבר קורה - כש-69% מסך ההכנסות ממסים ב-2017 הגיעו מהחמישון העליון, כשהמאיון העליון אחראי לתשלום של 25% (!) מסך המסים. מצד שני, העלאה של נטל המס על המאיון או העשירון העליון בלבד הרבה פחות אפקטיבית מגבייה מכלל האוכלוסייה.

תחזירו את הממחטות, לא צריך לבכות דמעות תנין על נטל המסים של המאיון העליון, יש להם מספיק כלים ואמצעים להשפיע על נטל המס. חרף זאת, מצב שבו 20% מהאוכלוסייה משלמים 69% מסך המסים, ומ-60% מהאוכלוסייה גובים פחות מ-15% מסך המסים, מצביעה על היעלמותו של מעמד הביניים - וזהו מצב לא בריא בעליל. 

שיקום מעמד הביניים והעסקים הקטנים והבינוניים ישפר מהותית את רווחת הציבור וגם, באופן ישיר, ישפר את היכולת של הממשל לגבות מסים בהיקפים משמעותיים ביותר. לכן, גם מנקודת המבט של צמצום החוב הלאומי, חשוב שיהיה מעמד ביניים חזק - כדי שיהיה את מי לחלוב. 

עצוב, אבל אמת.

ברק גרשוני | ברק גרשוני

מנכ"ל ובעלים של גביש פיננסים, יועץ חיצוני לקרנות "הראל גביש" ומנהל פעילות השקעות אלטרנטיביות. היה מנכ"ל אלומות קרנות נאמנות בין השנים 2018-2010, חברת קרנות נאמנות קטנה ששווי נכסיה המנוהלים צמח במהלך תקופת כהונתו יותר מפי 25.

בעל תואר שני בכלכלה מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה, מתמחה בניתוח תהליכים מקרו כלכליים, חיזוי התנהגות עקומי תשואה והקצאת השקעות בהתאם לתהליכים אלו.

חובב ספורט וטיולים, מטייל על שביל ישראל ואבא גאה לשתי בנות מקסימות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker