האם יש לצמצם את מספר קרנות הנאמנות?

רשות ניירות ערך בנתה מספיק תהליכים ארוכי-טווח שיובילו לצמצום מספר הקרנות. אם בכל זאת רוצים לבצע מהלך נוסף בכיוון, ראוי שיהיה שקול ומדוד באופן שהנזק ממנו לא יעלה על התועלת

ברק גרשוני
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
קופת חיסכון
קופת חיסכוןצילום: Bloomberg

סוגיית צמצום קרנות הנאמנות זכתה באחרונה לתשומת לב מחודשת בעיתונות הכלכלית. מה שפחות הוזכר הוא שהרשות לניירות ערך כבר הובילה בשנים האחרונות מהלכים משמעותיים שמעודדים צמצום קרנות, ונכון יהיה לתת להם זמן להבשיל. בנוסף, יש בידי הרשות מספיק כלים נוספים, מידתיים יותר, כדי לתמוך בצמצום קרנות הנאמנות בצורה נקודתית מבלי לפגוע בצורה גורפת בחדשנות ובגיוון המחשבתי בשוק ההון.

למצוא את המטרה לפני שיורים את החץ

בישראל יש 18 חברות לניהול קרנות נאמנות ו-77 תת-קטגוריות של השקעה - החל מקרנות כספיות ועד קרנות גמישות וממונפות. אם כל מנהל קרן היה מקים קרן מנוהלת אחת בלבד בכל תת קטגוריה, היו בישראל כ-1,400 קרנות נאמנות מנוהלות, בעוד שכיום יש "רק" 1,137 קרנות נאמנות מנוהלות.

אני מניח שברשות לניירות ערך דווקא היו מרוצים אם היה מספר כזה של קרנות, אך בפיזור רחב בין הקטגוריות. לכן, נראה שריבוי קרנות כשלעצמו אינו הסוגיה, אלא ריבוי קרנות של מנהל קרן בודד בקטגוריה מסוימת. בסוגיה המצומצת הזו צריך לפעול בגישה נקודתית, ובמקביל לגייס סבלנות ולהניח למהלכים שביצעה הרשות בעבר להשלים את פעולתם.

המערכות הבנקאיות עוברות לדירוג לטווח-ארוך

אחד המהלכים שהובילה הרשות בשנים האחרונות היה עידוד למתן משקל מהותי יותר לוותק של הקרן וביצועיה לאורך זמן במערכות הדירוג הבנקאיות. הבנקים אכן ביצעו שינוי בכיוון ועברו להמליץ על קרנות שיש להן ותק של של שנה, ואפילו של שנתיים, כנקודת הבחינה המינימלית לביצועי הקרן.

ככל שיעבור הזמן וההסתכלות לטווח של שנתיים ויותר תהפוך להרגל אצל יועצי ההשקעות, כך תקטן תופעת הקרנות "הכוכבות לרגע". להערכתי, המהלך הנבון הזה של הבנקים צימצם מאוד את המוטיבציה של מנהלי הקרנות לפתוח עוד ועוד קרנות, חדשות לבקרים.

איום סגירת הקרנות הקטנות

הרשות הובילה לשינוי חקיקה נוקשה לפני מספר שנים, כך שכיום קרן נאמנות קטנה המנהלת פחות מ-3.8 מליון שקל בערך תיסגר על פי חוק אם תהיה יותר מ-180 יום מתחת לשווי המזערי הנדרש.

אמנם ישנה הקלה לקרנות חדשות, שבדיקת השווי המזערי לא תחול עליהן ב-12 החודשים הראשונים לקיומן, אך האיום לסגירת קרן חדשה תוך שנה ו-180 יום מתאריך הקמתה אם היא לא תגייס סכום מינימום של 3.8 מליון שקל בהחלט הפך לשיקול אצל מנהלי הקרנות. מדובר בסיכון עסקי וכספי שמוריד את התאבון להקמה סיטונאית של עוד ועוד קרנות חדשות.

עלות שנתית של קרן

קרנות נאמנות הן עסק לא זול. עלות האחזקה השנתית של קרן נאמנות בודדת נעה בין 40 ל-60 אלף שקל, לא כולל עמלות הפצה לבנקים. בתרגום חופשי זה אומר שכדי לכסות את העלות הבסיסית של קרן נאמנות בישראל, נדרש לנהל בה לפחות 15 מליון שקל, בהנחה שגובים דמי ניהול ממוצעים של 0.70%.

למתעניינים, להלן פירוט עלויות חלקי:

  • עמלת הפצה לבנק (0.35%, 0.2% או 0.1% מסך נכסי הקרן, ללא קשר לגובה דמי הניהול). מבלי להכנס לוויכוח אם ההפצה המשולמת לבנקים גבוהה מדי, הרי שלפי בדיקתי, נכון לספטמבר יש 463 קרנות נאמנות בשווי מצרפי של 77.3 מיליארד ש"ח, שמשלמות לבנק מעל 50% מדמי הניהול שהן גובות כעמלת הפצה.
    המשמעות היא שהבנקים זוכים להכנסה גבוהה יותר באופן משמעותי ממנהל הקרן בעצם הפצת הקרנות, וזה עוד לפני שמתחילים לחשב את שאר עלויות האחזקה שבהן נושא מנהל הקרן.
  • אגרה לבורסה לניירות ערך - כ-8,500 שקל.
  • אגרות שגובה הרשות לניירות ערך: אגרה שנתית לרשות של 35-23 אלף שקל, תלוי בגודל הקרן; אגרת פרסום תשקיף של 4,200 שקל; אגרת "יצירות" של 0.03% מהיקף הגיוס, שהיא סוג של מס מחזור חודשי שנגבה בגין סכום היצירות לקרן (הכסף שנכנס נטו לקרן מהלקוחות). במידה והלקוחות פודים את כספם מהקרן כבר בחודש שלאחר מכן, האגרה לא מוחזרת או מקוזזת ומנהל הקרן נושא בעלות האגרה במלואה. גם במקרה שבו לקוחות עוברים מקרן אחת של מנהל לקרן שנייה של אותו מנהל באותו חודש, אין קיזוז אגרה בין הקרנות.

לפי דוחות הרשות ל-2019 , כמעט מחצית (44.8%) מתקציב הרשות ממומנת מהכנסות מאגרות שמושתות על תעשיית קרנות הנאמנות. כל העלויות האלה לא כוללות עלויות ניהול, מסחר ופרסום.

לכן, אם משכללים את כל ההיבטים - כניסה למערכות הדירוג בבנקים רק אחרי תקופת המתנה של שנה-שנתיים; האיום לסגירת קרן קטנה כעבור שנה וחצי אם לא תגיע לשווי של 3.8 מליון שקל; העלות הכספית הכבדה של אחזקת הקרן; ואת התחרות העזה שמתבטאת בדמי ניהול נמוכים, מקבלים די תמריצים למנהל קרן להימנע מפתיחה סיטונאית של קרנות חדשות.

אין לי ספק שהמסה המצטברת של השיקולים האלה תתן את אותותיה במהלך השנים הקרובות.

אם בכל זאת אצה הדרך לצמצם את ריבוי הקרנות בקטגוריות ספציפיות, הנה שתי הצעות:

מיזוג קרנות דומות

הרשות הטילה לפני כמה שנים, במתווה מוסכם עם מנהלי הקרנות, מגבלות חריגות על מיזוג קרנות נאמנות שהן מחמירות משמעותית ביחס למגבלות הרשומות בחוק.

בזמנו נראה היה שהמגבלות נדרשות על רקע מספר מיזוגים לא הגיוניים לדעת הרשות שבוצעו על ידי מנהלי הקרנות. ואולם הרצון לצמצם קרנות לא עולה בקנה אחד עם מתווה מיזוגים נוקשה.

יש מקום לאפשר מדיניות מיזוגים יותר רחבה באופן מהותי, כדי שמנהל קרן יוכל לצמצם קרנות בדרך של מיזוגי קרנות. הדבר נכון במיוחד בקרנות המשתייכות לאותה קטגוריית על - כמו מיזוג של קרן אג"ח עד 10% מניות עם קרן אג"ח עד 20% מניות. דרך נוספת היא מיזוג קרן 80/20 אחת עם קרן 80/20 שנייה, כשהאחת היא קרן שמותר לה להחזיק עד 10% בניירות ערך זרים, ולשנייה מותר מעל 10%. הבדלים יחסית קטנים, שבמתווה הנוכחי לא ניתן לבצע.

מדובר לרוב בקרנות מאוד דומות, שהמתווה הקיים כיום לא מאפשר את מיזוגן ועומד בניגוד מוחלט לרצון הרשות לצמצם קרנות באותה קטגוריה.

פרמיה על ריבוי קרנות

לצד הרחבת האפשרות למיזוגים, הרשות יכולה ליצור מוטיבציה לצמצם קרנות בקטגוריה מסוימת על ידי קביעת אגרה שנתית גבוהה יותר לכל קרן נוספת שמנהל קרן יפתח בקטגוריה שבה הוא כבר מחזיק קרנות רבות בעלות מאפיינים דומים.

אם מנהל קרן מחליט שעל אף שיש לו כבר שמונה קרנות באותה קטגוריה, וחרף העובדה שהוא יצטרך להמתין שנתיים עד שיזכה לדירוג במערכות הבנקאיות ויקבל סיכוי לגייס כספים באופן משמעותי, הוא מעוניין בעוד שתי קרנות חדשות דווקא באותה קטגוריה - לא ראוי ולא נכון למנוע ממנו את שיקול הדעת העסקי, אבל אפשר לחייב אותו בתשלום פרמיה עודפת.

ואחרון חביב, לא לפגוע על הדרך בקרנות ההוסטינג

בתעשיית הקרנות קיימת פעילות ענפה של מנהלי קרנות חיצוניים או "הוסטינג" - מדובר במתן אפשרות למנהלי תיקים מוסמכים שאין להם רישיון מנהל קרן "להתארח" אצל מנהל קרן. המנהל החיצוני מקבל לידיו את הניהול היומיומי של ההשקעות במספר קרנות נאמנות (והן אף נושאות את שם המנהל החיצוני), בעוד שמנהל הקרן נושא בשאר החובות הרבות הנובעות מניהול הקרן.  

מנהלי השקעות חיצוניים מביאים מומחיות וחשיבה נוספת לניהול ההשקעות, גיוון דעות ויכולות ניהול המצויות בשוק, ומשכללים את תעשיית הקרנות ואת הניהול האקטיבי בשוק ההון בצורה בלתי רגילה.  

על רקע הצמצום המחשבתי שיוצרת העקיבה אחר המדדים והעובדה שבאפיקי החסכון לטווח ארוך יש מיעוט שחקנים מטריד - שמוביל להיעדר גיוון בבחירת מנהלי ההשקעות - הרי שהכרחי לשמור על היתרון היחסי (יתרון אחד מיני רבים, לדעתי) שיש לתעשיית קרנות הנאמנות.

חשוב שבכל קונסטלציה של בחינת צמצום מספר קרנות תחת מנהל קרן בקטגוריה מסוימת יוחרגו הקרנות המנוהלות בידי מנהלי השקעות "מתארחים", שהן הרי מנוהלות על ידי מנהל השקעות שונה ומייצרות גיוון השקעות כהלכתו. 

בסופו של יום, הרשות בנתה מספיק תהליכים ארוכי-טווח שיובילו לצמצום מספר הקרנות בכל קטגוריה בצורה ספונטנית במרוצת השנים הקרובים. ואם בכל זאת רוצים לבצע מהלך נוסף בכיוון, ראוי שיהיה שקול ומדוד באופן שהנזק ממנו לא יעלה משמעותית על התועלת. 

ברק גרשוני | ברק גרשוני

מנכ"ל ובעלים של גביש פיננסים, יועץ חיצוני לקרנות "הראל גביש" ומנהל פעילות השקעות אלטרנטיביות. היה מנכ"ל אלומות קרנות נאמנות בין השנים 2018-2010, חברת קרנות נאמנות קטנה ששווי נכסיה המנוהלים צמח במהלך תקופת כהונתו יותר מפי 25.

בעל תואר שני בכלכלה מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה, מתמחה בניתוח תהליכים מקרו כלכליים, חיזוי התנהגות עקומי תשואה והקצאת השקעות בהתאם לתהליכים אלו.

חובב ספורט וטיולים, מטייל על שביל ישראל ואבא גאה לשתי בנות מקסימות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker