לידיעת משקיעי האפיק הסולידי: חוץ מאשליות, לא נשאר לכם הרבה

ההטיה של המשקיעים אחרי שנת רווחים כמו 2019 היא חזקה. כשאומרים לך שהיתה שנה טובה ב-2019 ושתנמיך ציפיות, המשקיע אומר - נו, טוב, הם כל שנה אומרים את זה, יהיה בסדר. אז הגענו לנקודה שבאפיק הסולידי הסחיר זה כבר לא יהיה בסדר

ברק גרשוני
בורסה לניירות ערך
בורסה לניירות ערךצילום: REUTERS

"הרבה בדמיון מעט בחיים, זה מה שנשאר". כמו בשיר, גם אצל משקיעי האפיק הסולידי אפשר להגיד בבטחה שמהיום והלאה, אנו נשארים בעיקר עם דמיון ואשליה שיש עוד מה להרוויח, מבקשים להנות מעוד כמה רגעים מתוקים של הנאה - הנה, הרווחנו היום עוד כמה פיפסים, הכל בסדר, האג"ח הממשלתי לא סיים את דרכו.

אבל לא תעזור הבריחה מהמציאות ולא יעזרו התירוצים המלומדים - "תראו את אירופה, שם הריבית שלילית"; "אנחנו נכנסים למדד האג"ח העולמי אז יהיו כאן ביקושים אדירים"; "תראו את התשואות לטווח קצר, הן באפס, אז כולם ירוצו לקנות את הממשלתי הארוך"; או "אין אלטרנטיבות ויש מלא עודפי נזילות שמחכים להכנס לשוק".

תראו, ותראו, ותראו.

אז בבקשה, Be my Guest, בואו נראה. או שניתן למספרים לדבר:

העקום משתטח

זהו עקום התשואה נכון לאמצע דצמבר 2019. ואיתו למטה עקום התשואה "החזוי" שיצרתי לסוף 2020, במקרה שריצת האמוק תימשך ונגיע אל ריבית אפסית/שלילית, וכל עקום התשואה ישתטח על... אפס.

עכשיו הסתכלו על הגרף הבא ותראו כמה עוד מסוגלת להרוויח כל איגרת חוב ב-2020, אם נגיע לתשואה של אפס לכל אורך העקום החזוי:

המרוץ אל תשואה אפס

אפשר להבחין בגרף שהנייר היחיד שיכול לשחזר כמעט בדיוק את ההצלחה של 2019 הוא הממשלתי שקלי 0347, שמועד פדיונו ב-2047. נותרו לו בקופה עוד 37%, ואז הוא יעבור להיסחר בתשואה של 0% עד לפדיון, למשך 28 השנים הבאות, עד ל-2047.

שוב , אם אכן הרווח ב-2020 יהיה 37%, אזי ב-2021 - ירוויח 0%; ב-2022 - ירוויח 0%; וכך הלאה עד 2047. שנים של אפס. וכשאני רושם 0% אני מתכוון ברוטו - לפני מס, לפני עמלות ולפני אינפלציה.

בהנחה שהנייר יוחזק בתיק עד לפדיון, כמובן.

אבל לא, אנחנו בטח לא נחזיק אותו לפדיון, אנחנו בטח נמכור אותו בדיוק בזמן, בעוד שנה כשהוא יתקרב לאפס ונגרוף את כל הרווח הזה, ואז נמכור את האיגרת לאיזה משקיע פראייר שייתקע עם תשואה אפס למשך 28 השנים הבאות, ישלם מס על הקופונים, יספוג הפסדי אינפלציה וישלם לבנק עמלות אחזקה ועמלות פירעון על האיגרת שמשלמת לו אפס לכל החיים.

אם מישהו מריח כאן ציניות, הוא בהחלט צודק. אני סבור שהסיטואציה המתוארת לעיל היא בין קיצונית להזויה במקרה של ישראל. עולם החוב הסחיר, בייחוד אפיק החוב הממשלתי, סובל מעודף הנזילות ומהיעדר אלטרנטיבות, ונוצר כאן עיוות קשה שמערער את יסודות התפישה שלנו לגבי מה בטוח ומה לא.

התמחור של האג"ח הממשלתיות כיום הוא כל כך אופטימי שהוא בהכרח מניח אפס סיכון באג"ח הממשלתיות - שלא תהיה אינפלציה ב-30 השנים הקרובות ושהריבית לא תעלה ב-30 השנים הקרובות ושהמדיניות הפיסקלית תהיה אחראית. וזה במדינה שלא מסוגלת להרכיב ממשלה כבר שנה, שהגירעון בה מאיים להתפרץ ולרוב לא מסוגלת לתכנן תוכניות חומש, שלא לדבר על תוכניות לעשור הקרוב. 

אבל זה היה החלק האופטימי של הגרף. תסתכלו לרגע על האג"ח הקרוי ממשלתי שקלי 0928 שצפוי להיפדות בעוד כ-8 שנים. מספיק שירוויח 6.4% בשנה הקרובה, פחות ממחצית הרווח שהניב ב 2019, כדי שכבר יגיע להיסחר בתשואה של 0% ויישאר כך, בתשואה אפס, עד 2028. תסכימו שרווח של 6.4% זה לא מספר גבוה, הרי רק השנה הוא הרוויח 15% בערך, אז להרוויח 6.4% בשנה הבאה יהיה קצת מאכזב, לא?

אכן, עד כדי כך גדול האבסורד שבו אנו נמצאים. מספיק שנרוויח בשנה הבאה תשואה "מאכזבת" של 6.4% כדי שלמשך שבע שנים רצופות - מ-2022 ועד 2028 כולל, נקבל אפס מאופס (שוב, ברוטו, כן? לפני אינפלציה ועמלות ומסים).

ההטיה של המשקיעים אחרי שנת רווחים מדהימה כמו של 2019 היא חזקה. כשאומרים לך שהיתה שנה טובה ב-2019 ושתנמיך ציפיות, המשקיע אומר - נו, טוב, הם כל שנה אומרים את זה, ובסך הכל, הכל עובד.

אז הגענו לנקודה שבאפיק הסולידי הסחיר זה כבר לא יהיה בסדר - ההשקעה באג"ח ממשלתיות היא אמנם השקעה סחירה ונזילה אך היא כבר לא בטוחה, כפי שרשמתי בהרחבה לפני כמה שבועות. וככל שהסנטימנט החיובי ממשיך, התשואה הפנימית דוהרת לעבר האפס והסיכון בהשקעה רק עולה לרמות קיצוניות.

המלצתי החמה ללקוחות הסולידיים - חפשו אלטרנטיבות.

הטורים הבאים בבלוג יעסקו בחיפוש אחר החלופות האפשריות, כל אחת על יתרונותיה וחסרונותיה - לשבת על מזומן, לקנות אג"ח קונצרני עם ביטחונות לפדיון, לעבור לעולם ההשקעות הלא סחירות, בעיקר כאלה שפחות מתואמות עם שוק ההון ושוק הנדל"ן. אפילו לשקול להגדיל במידה את הרכיב המנייתי, למי שיכול לסבול סיכון והפסדים בטווח קצר. במניות, לפחות, אפשר להמשיך לחלום ובאמת להרוויח.

חפשו אלטרנטיבות - ויפה שעת אחת קודם.

ברק גרשוני | |ברק גרשוני

מנכ"ל ובעלים של גביש פיננסים, יועץ חיצוני לקרנות "הראל גביש" ומנהל פעילות השקעות אלטרנטיביות. היה מנכ"ל אלומות קרנות נאמנות בין השנים 2018-2010, חברת קרנות נאמנות קטנה ששווי נכסיה המנוהלים צמח במהלך תקופת כהונתו יותר מפי 25.

בעל תואר שני בכלכלה מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה, מתמחה בניתוח תהליכים מקרו כלכליים, חיזוי התנהגות עקומי תשואה והקצאת השקעות בהתאם לתהליכים אלו.

חובב ספורט וטיולים, מטייל על שביל ישראל ואבא גאה לשתי בנות מקסימות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker