שעת מבחן לפד האמריקאי: ההמון הזועם מתדפק מחוץ לדלת - ובראשו טראמפ

נשיא ארה"ב, שאמור להימנע באופן מוחלט מלהתערב במדיניות המוניטרית, מצייץ ומאשים בטוויטר ולא יודע את נפשו מעצם העובדה שניצבת בפניו חומה בצורה שהכניסה אליה לא מותרת לו

טראמפ על מדשאת הבית הלבן
טראמפ על מדשאת הבית הלבןצילום: Evan Vucci/אי־פי
ברק גרשוני

ישיבות הפד נעשות באולם סגור ומבודד, מנותק מרעשי העולם. אל האולם מורשים להיכנס חברי הוועדה המוניטרית הפתוחה (FOMC) ואנשי מקצוע ספציפיים שאמונים על עריכת המידע הכלכלי העולה לדיון.

הדיון עצמו הוא כלכלי נטו, תוך ראייה של המנדט שניתן לפד על ידי הקונגרס האמריקאי (לא על ידי הנשיא!) - לשמור על יציבות מחירים, לשאוף לסביבת תעסוקה מלאה או "מקסימלית", אם להצמד ללשון החוק, ולשמור על ריבית מתונה לטווח ארוך.

הדיון העצמאי והדגש על ראייה ארוכת טווח נועדו להבטיח עקרון מקודש – עצמאות המדיניות המוניטרית. החופש המוניטרי הוא Untouchable. לא בכדי הוא כזה, כדי להבטיח הימנעות משיקולים קצרי טווח פוליטיים או מאינטרסים זרים אחרים שעלולים להסיט את הכלכלה ולפגוע במשק בטווח הארוך.

אני מניח שהדיון שמתקיים כעת הוא הכל חוץ מדיון "שקט וחף מלחצים".

מחוץ לדלתות האולם "מתדפק לו המון זועם" - עיתונות כלכלית שמפומפמת על ידי אינטרסנטים בעלי כוח עצום המנסים להזיז את השוק לפוזיציה הרצויה להם. ואל תטעו, כל שעה, כל דקה, כל פיפס שזז לכיוון הרצוי - זה מליוני דולרים אם לא מאות מליוני דולרים של רווח לצד אחד והפסד לצד אחר.

ובראש ההמון, עומד לו אחד, טראמפ. מדובר בסיטואציה הזויה ממש, שבה נשיא ארה"ב, שאמור להימנע באופן מוחלט מלהתערב במדיניות המוניטרית, מצייץ ומאשים בטוויטר ולא יודע את נפשו מעצם העובדה שניצבת בפניו חומה בצורה שהכניסה אליה לא מותרת לו. אפילו לו.

הכתבות בימים האחרונים של "בחינת הדחת הנגיד האמריקאי" היא הפעלת לחץ פיזי מאוד לא מתון על נגיד הפד, ג'רום פאוול. הניסיון להטות את ההחלטה המוניטרית הכלכלית המקצועית של הפד לצד כזה או אחר, שבו חושק הנשיא ואינטרסנטים מסויימים בשוק, כל אחד מסיבותיו, היא פשוט חסרת תקדים.

סטנלי פישר העלה לפני כמה ימים את האפשרות כי אלמלא הלחץ שהפעיל טראמפ נגד העלאת ריבית בדצמבר 2018, היה סיכוי לא רע שנגיד הבנק המרכזי היה נמנע מהעלאת הריבית. אך הניסיון ללחוץ את הבנק המרכזי ולהתערב בהחלטותיו כמעט כפה על הנגיד את הצורך להתנגד ולפעול הפוך כדי להפגין עצמאות של בנק מרכזי. כך יצא שנשיא ארה"ב השפיע על החלטת הריבית, גם אם בכיוון ההפוך לרצונו. ההחלטה של דצמבר היתה סוג של Close call כלכלי, לכאן או לכאן, וכנראה שטראמפ הוא זה שהכריע את הכף, שלא בטובתו אך גם שלא בטובת הפד.

הפד נמצא בסיטואציה מאד מסובכת כעת.

מצד אחד, ברור לקברניטי הפד כי הניסוי המוניטרי הגדול בעולם של ריביות אפסיות והזרמות כספים שהתחיל לפני עשור, מתוך דחיפות למנוע קריסה כלכלית מיידית, נמשך ונמתח שנים והיה ליצרן של עיוותים כלכליים עצומים, תוך התמכרות אדירה לכסף זול, כשהפד הוא המנצח הגדול על החגיגה. בועת נכסים, בועת מניות, התעשרות מהותית של העשירים ועליה באי השוויון הם התופעות הבלתי רצויות שכבר כולם מבינים שהתרחשו על רקע הכסף הזול.

מצד שני, ברור לפד שהפחתת ריבית כעת, שלא לצורך אקוטי, תהיה שגיאה. לאחר ביצוע מתמשך ומוצלח של תהליך גמילה אטי רב שנים מריבית אפסית ומהקלות כמותיות, החזרה לסביבת ריבית אפס מאוד בלתי רצויה.

אך בחוץ מתדפקים "המכורים" בדרישה לקבל בחזרה את "הסם" שנלקח מהם. והם נשמעים חזק ואלים וברור.

אזכיר כי במישור הכלכלי הנתונים בארה"ב חיוביים עד כה, גם אם נתונים לפרשנות: האבטלה בארה"ב מצויה בשפל היסטורי , חרף ירידה משמעותית בתוספת המועסקים בחודש האחרון - ואבוי לו לפד אם הוא ישנה גישה רק על סמך נתון בדיד אחרון; האינפלציה במתחם סביר, בסביבה הרצויה, כבר מזה זמן; והריביות לטווח ארוך - אלה כבר שנים נמוכות מאוד ולא אמורות לחנוק צמיחה כלכלית.

ספק אם הנתונים הכלכליים שהפד רואה לנגד עיניו היום מצדיקים הפחתת ריבית אגרסיבית כפי שהשוק מתמחר - 3 הפחתות עד סוף השנה. 

יתרה מכך, ספק אם הורדות ריבית נוספות וחזרה לעולם של ריבית אפס יועילו לכלכלה באופן שהיא זקוקה לו. בסופו של יום, הורדת הריבית מהסביבה הנוכחית לאפס כבר לא תהיה תרופה יעילה.

הפתרונות לכלכלה היו צריכים מזמן להגיע מהצד הפיסקלי – מספיק שאציין את הצורך הכרוני בהפחתת הגירעון, הורדת נטל החוב העצום של ארה"ב וחתירה לחיזוק מעמד הביניים. ריבית נמוכה יותר רק תחמיר ותדחה את הטיפול בבעיות הללו.

לפני שמועצת הנגידים מחליטה אם להקשיב להמון הזועם שם בחוץ, ראוי שתסתכל על המתרחש ביפן, שתקועה בעולם של ריביות אפסיות, הקלה כמותית פרועה ומעט מאד הצלחה ביציאה מדפלציה.

ראוי שיפנו מבטם גם אל אירופה ואל דברי נגיד ECB היוצא, מאריו דראגי, שהתבטא אמש שה-ECB לא יהסס להוריד את הריבית עוד ולהמשיך בהקלה הכמותית עד לאבדון, שכן עושה רושם שהם ויתרו על הרצון להפסיק את ההתמכרות לטירוף הכסף הזול. אמירות כאלה צריכות דווקא להרתיע את מועצת הנגידים האמריקאית מלהיקלע למחול שדים של הפחתת ריבית.

זהו זמן מבחן עצום למועצת הנגידים האמריקאית ולעצמאות הבנק המרכזי. עליהם להשמיע קול שקול, ענייני, מתון ולא מתלהם.

ברק גרשוני | |ברק גרשוני

מנכ"ל ובעלים של גביש פיננסים, יועץ חיצוני לקרנות "הראל גביש" ומנהל פעילות השקעות אלטרנטיביות. היה מנכ"ל אלומות קרנות נאמנות בין השנים 2018-2010, חברת קרנות נאמנות קטנה ששווי נכסיה המנוהלים צמח במהלך תקופת כהונתו יותר מפי 25.

בעל תואר שני בכלכלה מהטכניון ומאוניברסיטת חיפה, מתמחה בניתוח תהליכים מקרו כלכליים, חיזוי התנהגות עקומי תשואה והקצאת השקעות בהתאם לתהליכים אלו.

חובב ספורט וטיולים, מטייל על שביל ישראל ואבא גאה לשתי בנות מקסימות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker