האובססיה של משרד החינוך לבחינות הבגרות היא תוצאה של כוח ושליטה

בדיוק באותו האופן שהמשרד אינו מעביר לרשויות המקומיות את הסמכות על הלימודים, כך הוא אינו מתכוון "לשחרר" בנושא הבגרויות

אברהם פרנק
אברהם פרנק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בחינת בגרות בימי קורונה. למצולמים אין קשר לכתבה
בחינת בגרות בימי קורונה. למצולמים אין קשר לכתבהצילום: אמיל סלמן

בשנות ה-70 הופיע הסרט המוזיקלי "שיגעון המוזיקה", שהפך את ג'ון טרבולטה לכוכב גדול. הסרט ההוא מרוחק כמזרח ממערב מזירת בחינות הבגרות הישראלית. בעוד "שיגעון המוזיקה" סייע לגיבור המיוזיקל להשתחרר מתלאות החיים, כאן שיגעון הבגרויות ממרר את חיי התלמידים, ההורים, המורים ומערכת החינוך כולה.

למה צריך את השיגעון הזה, כשהאקדמיה עברה ללמידה מרחוק, ואין לה קושי לבחון כך את המועמדים שיגיעו אליה ללא תעודת בגרות? יתרה מכך: הבחינות תהיינה ממוקדות יותר לנטיות המועמדים ולצרכי המוסד האקדמי.

אפשר לכאורה להציג את השאלה – מה כל-כך נורא בשיגעון הבגרויות? הן התקיימו עשרות שנים; יתקיימו עוד כמה. אלא שעכשיו אנחנו בעידן אי-הוודאות של הקורונה, ומשרד החינוך אינו יודע מה עליו לעשות מדי יום או שעה. הוא גם אינו יודע אם יוכל לקיים את בחינות הבגרות, אבל הולך על בטוח - שילמדו! איך, מה, למה? "שילמדו!". מהיכן האובססיה המטורפת הזאת מגיעה?

היא מגיעה מכאן - כוח ושליטה. אם משרד החינוך יודיע עכשיו על ביטול בגרויות תשפ"א; מה יהיה בתשפ"ב? אחיזת-החנק של משרד החינוך במערכת החינוך – תישמט ותלך. אולי תיפתח חו"ח אותה האפשרות לבחינות אקדמיות במקום הבגרות, וצמרת משרד החינוך אנה היא באה?

בדיוק באותו האופן שהמשרד אינו מעביר לרשויות המקומיות את הסמכות על הלימודים, כך הוא אינו מתכוון "לשחרר" בנושא הבגרויות. השר שאמר בוועידת החינוך של TheMarker באחרונה ש"הסטארט-אפ ניישן ממשיכה ללמד בשיטות שאבד עליהן הכלח", ו"לא השקענו מספיק חשיבה באיך ניתן ללמד אחרת" – ממשיך לעשות בדיוק את הדברים שכנגדם יצא.

יומיים אחר-כך הופיעה כתבתו של ד"ר גיל גרטל על תמונת "האקלים הבית ספרי" שפירסם באחרונה משרד החינוך ("שיחה מקומית", 22.10.20), שמספרת על מידת העניין הפוחת והולך של הילדים בבית הספר. מדובר בפעילות בית ספרית שאינה רלוונטית לתלמידים, והופכת את חייהם למשמימים כמו חייו של גיבור "שיגעון המוזיקה". אלא שבמחזה ההוא ידע טוני מנרו להפיג את צרותיו באמצעות שירה וריקודים; ואילו אצלנו – בלבול, מבוכה ומצוקה.

גל פופלר במחזמר "שגעון המוזיקה" בקאמרי
גל פופלר במחזמר "שגעון המוזיקה" בקאמריצילום: דניאל שריף

הנקודה הכואבת ביותר בסיפור הזה היא הפערים הגדלים והולכים בשנה האחרונה בין חלקיה של החברה הישראלית – העשירים והעניים. מכיוון שהלמידה של הבוגרים היא מרחוק, כלומר במהבית באמצעות המחשב, התשתיות הפיזיות הן הגורם הקובע. לתלמידים רבים אין חיבור לאינטרנט או מחשבים ללמידה, או פשוט אין את התנאים הפיזיים ההולמים בביתם הפרטי.

הפערים שהיו אצלנו עד הקורונה נפערים עתה ביתר שאת. השוויון מופר בצורה בלתי נסבלת, והדברים יבואו לביטוי בתוצאות הבגרות ובשנים שאחריהן.

עוד אי שוויון אנחנו מוצאים בשוק השיעורים הפרטיים המשגשג מאוד בתקופה זו של למידה-חצי-למידה מרחוק. באתר "לימוד נעים" מציגים מורים שונים את מרכולתם, שנעה בין 80 ל-170 שקל לשיעור. ההורים הפסיקו לסמוך על הלמידה והמורים הקיימים, ואלה שיש להם מוכנים לשלם כסף רב לפרטיים.

מדוע יש צורך בשיעורים פרטיים כה רבים? בעיקר לצורכי הבגרות. אם תבוטלנה הבחינות - יבוטל הצורך. איך שלא נסובב את סוגיית הבגרויות, היא מסייעת להגדלת הפערים בין השכבות, העדות והשבטים.

השאלה מה יעשו התלמידים הבוגרים אם לא יהיו להם בגרויות, מעלה את האפשרות, שאולי גם עשייה למען החברה בזמן הפנוי היא סוג (משובח) של למידה? את הבגרויות של תשפ"א צריך לבטל לאלתר, ויש להניח שלחץ נוסף יביא אותנו לשם. אחרי הכל, כמה אטימות אפשר להכיל?

אברהם פרנק

אברהם פרנק | אברהם פרנק

במרבית שנותיי הבוגרות עסקתי בחינוך - מהוראה ועד ניהול תיכון במהלך 16 שנה. עשיתי תואר שלישי במינהל ומדיניות החינוך, וכיום אני עוסק בעיקר בנושאים קיימות, חינוך (על היבטיו השונים) והיבטים פוליטיים של המציאות הישראלית.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker