בזמן שבארה"ב הממשלה לוקחת אחריות, בישראל היא מנסה להתחמק ממנה

אם ג'ו ביידן היה קורא את 150 עמודי "התוכנית הלאומית להפחתת הרגולציה והביורוקרטיה", שהציג השבוע ראש הממשלה, נפתלי בנט - הוא כנראה לא היה אוהב את הרוח החדשה המנשבת בישראל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נפתלי בנט, אביגדור ליברמן וגדעון סער

נראה שבימים אלה הממשלות בישראל ובארה"ב מבינים אחרת לגמרי את התפקיד של הממשלות בעולם ביום שאחרי הקורונה.

בצו נשיאותי שעליו חתם ביידן ביום כניסתו לתפקיד נשיא ארה"ב, הוא קשר בין הקורונה (ומשברי ענק נוספים) לבין הצורך בעיסוק ברגולציה: "האומה שלנו היום עומדת בפני אתגרים חמורים, כולל מגיפה עולמית, שפל כלכלי גדול, אי שוויון גזעי, ומציאות בלתי ניתנת להכחשה של שינויי אקלים. מדיניות הממשל שלי היא לגייס את כוחה של הממשלה הפדרלית על מנת לבנות מחדש את האומה שלנו ולהתמודד עם האתגרים האלה ואחרים. כשאנו עושים זאת, חשוב שנבחן את התהליכים והעקרונות שעומדים מאחורי הרגולציה לנו, כדי להבטיח פעולה מהירה ויעילה. תקנות המקדמות את האינטרס הציבורי הן חיוניות להתמודדות עם סדרי העדיפויות הלאומיים".

גם בישראל קושרים בין הקורונה לבין רגולציה, אבל בדרך שונה לגמרי. הכותרת המלאה של הדו"ח המרשים - "התוכנית הלאומית להפחתת הרגולציה והביורוקרטיה" - שהציג השבוע ראש הממשלה, נפתלי בנט, היא: "כלי לשיקום המשק ביציאה ממשבר הקורונה".

ההמלצה המרכזית של מחברי הדו"ח, שניכר שגובשה לאחר מחשבה ובחינה רבה, היא לחוקק חוק שבמסגרתו תוקם רשות חדשה, שתהיה אחראית על בקרת הרגולציה הממשלתית.

הרשות, שתהיה עצמאית אך תישלט באופן מלא בידי אנשים שימנו משרדי המטה הממשלתיים (רה"מ, אוצר ומשפטים), תרכז ידע בנושאי רגולציה, תבחן את כל הליכי הערכות השפעת הרגולציה (RIA) שמתקיימים במשרדי הממשלה השונים לפני הטלת רגולציות חדשות, וב"מקרים חריגים" תוכל אף לעצור רגולציות חדשות - אם תתרשם שההשפעה שלהם משמעותית ותהליך ה-RIA שקדם להן לא היה מספק.

מחברי הדו"ח - שהמלצותיו מקובלות על בנט - גם ממליצים, בין השאר, שהממשלה תאשר בכל שנה, בסמוך למועד אישור התקציב, יעדי הפחתת רגולציה, ושוועדת השרים לענייני רגולציה תוקם באופן קבוע ושבסמכותה יהיה לאשר רגולציות שהרשות פסלה.

התהליך שקדם לכתיבת הדו"ח היה רציני ביותר וגם חלק מההמלצות בדו"ח ראויות מאוד - כולל עצם הקמת הרשות וריכוז המידע בה ושיקופו לציבור, חיוב קיום בקרה על השפעות הרגולציה וגם עצם הנכונות לתקן ולהפחית את הרגולציה הישראלים באזורים בהם קיימת רגולציה עודפת. יחד עם זאת, חלק מההמלצות בעייתיות וכך גם הרוח המלווה אותן. 

בתחילת הדו"ח נכתב כך: "בימים אלו מתמודדת מדינת ישראל עם אתגרי היציאה ממגפת הקורונה שהובילה למשבר כלכלי עמוק. אחד מאפיקי הפעולה המרכזיים להתגברות על המשבר הכלכלי והאצת הצמיחה של המשק, גלום בקידום מדיניות רגולציה חכמה והפחתת הנטל הרגולטורי העודף".

התגובה הממשלתית לקורונה אליה מכוונים מחברי הדו"ח, היא צמצום תפקיד הממשלה. מחבריו מתארים את התהליך שחל בעולם החל משנות השמונים, ובו הגדילו מדינות המערב את פעילות הרגולציה שלה, לאור נסיגתן מאספקת שירותים באופן ישיר. עתה מבקשים מחברי הדו"ח לצמצם גם את הפעילות הזו, והם עושים זאת באופן מוצהר כשהם שואבים השראה מתוכנית הייצוב ששינתה את המשטר הכלכלי בישראל לכיוון ניאו-ליברלי:

"כשם שעל רקע המשבר הכלכלי של שנות ה-80 בישראל, קודמה רפורמת עומק [תוכנית הייצוב. א.ה] במדיניות התקציבית", הם כותבים "כך כיום, על רקע המשבר הכלכלי בעקבות מגפת הקורונה, חודד הצורך - שהיה ברור עוד קודם - לכך שנדרשת רפורמת עומק במדיניות הרגולציה שתעוגן בחוק מסגרת לרגולציה". 

גם מקומם של כללי ההוצאה, שמעגנים את צמצמום ההוצאה התקציבית ולא מאפשרים לשנותה, לא נפקד, והם מוזכרים כדגם שאליו יש לשאוף גם בהקשר הרגולטורי.

לעמדות האלו יש השלכות מעשיות. בארה"ב קבע ביידן בצו המדובר, שהרגולטורים במדינה יחוייבו לקחת בחשבון את השיקולים הבאים בקביעת רגולציות חדשות: בריאות הציבור ובטיחותו, צמיחה כלכלית, רווחה חברתית, צדק גזעי, שמירה על איכות הסביבה, כבוד האדם, שוויון, האינטרסים של הדורות הבאים ואי פגיעה בקבוצות מוחלשות או פגיעות במיוחד.

נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן צילום: EVELYN HOCKSTEIN/רויטרס

באותו הזמן בישראל, מבקשים מחברי הדו"ח לחייב את הרגולטורים לקחת בחשבון בעת שהם קובעים רגולציה חדשה, שיקול אמורפי ביותר של "האינטרס הציבורי", כאשר לצדו השיקול המפורט היחיד הוא "כלכלה תחרותית ויוקר המחיה". הם יצטרכו לקחת בחשבון גם "השאת תועלת כלכלית מרבית לציבור", בלי כל צורך לקחת בחשבון איזה ציבורים נהנים מהרגולציה ואיזה נפגעים ממנה.

כך לדוגמא, לו החקיקה הישראלית הנוגעת לנגישות לאנשים עם מוגבלות הייתה מתקיימת היום, ייתכן שהיא הייתה נפסלת בשלב בחינת העלות-תועלת שלה במסגרת ה-RIA - למרות שהיא עוזרת מאוד לאנשים עם המוגבלות, אם בוחנים את סך כל התועלת והנזק מבחינת עלות למשק, ייתכן מאוד שההפסד הכלכלי עולה על הרווח.

גם הסמכות שתינתן לרשות לפסול רגולציות חדשות, בעייתית מאוד, ולמרות שהיא לכאורה מוגבלת לפסילת ההליכים ולא לפסילת הרגולציה עצמה, בפועל ההבדל הזה אמורפי מאוד ונתון לפרשנות. הסמכות שניתנה על פי חוק לשר ולמשרד - והיא חלק מרכזי מתפקידם ועבודתם - עלולה להילקח מהם. 

חלופה לריכוז הסמכויות הקיצוני שמוצע בתוכנית, יכולה להיות חיזוק היכולת של הכנסת לפקח על הממשלה בנושאים רגולציוניים על ידי הקצאת מומחי רגולציה לוועדות השונות, ומתן סמכויות פיקוח נוספות על רמות התקינה השונות לוועדות הכנסת הרלוונטיות. גם חיזוק אגפי הרגולציה השונים במשרדים, שבניגוד לרשות חייבים דין וחשבון גם למשרד האם שלהם, ומתן סמכויות נוספות להם, הוא כיוון חיובי יותר. 

לשם ההגינות, חשוב לציין שישנם הבדלים גדולים בתחום הרגולציה בין ישראל לארה"ב, ונקודת המוצא העכשווית של שתי המדינות לא שווה. ובכל זאת, קשה שלא לתהות על הכיוון שאליו לוקחת אותנו הממשלה החדשה.

בארצות הברית מפרסם ביידן תוכניות ענק להשקעה ממשלתית בהיקף של טריליוני דולרים, מבטל את כל רפורמות הקלת הרגולציה שפרסם קודמו, ובתוכנית הרגולציה הממשלתית שלו מציב יעדים להגברת המעורבות הממשלתית בתחומים כמו אקלים, זכויות עובדים וביטוחי בריאות, ובאותו הזמן בישראל מתהדרים מחברי התוכנית הלאומית הראשונה, ובינתיים היחידה, שפרסמה הממשלה החדשה בכך ש:"מימוש צעדי הפחתת הנטל השונים המעוגנים בתוכניות, צפוי להביא לחיסכון משמעותי למגזר העסקי וזאת מבלי להגדיל בצורה משמעותית את ההוצאה הממשלתית".

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker