העולם התקדם, אבל משרד האוצר נשאר תקוע מאחור

כולם מבינים שהחוקים השתנו והגיע הזמן לשנות את המגמה הכלכלי-חברתית שהובילה בעולם החל משנות השמונים של המאה שעברה. כולם, למעט אנשי האוצר בישראל. גם עכשיו, אחרי כל מה שעברנו, הם דבקים במורשת תוכנית הייצוב מהאייטיז, ומסרבים להכיר במציאות שהשתנתה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ירון

הכותב הוא מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון

אין הרבה דברים שעליהם מסכימים הפרופסורים יוסי זעירא מהאוניברסיטה העברית, עומר מואב מהבינתחומי בהרצליה ואמיר ירון, נגיד בנק ישראל. האחד נחשב לאיש שמאל כלכלי מוביל, השני נחשב לאיש ימין כלכלי מוביל, והשלישי עובד מדינה בכיר. ובכל זאת, בתקופה האחרונה האחרונה התבטאו שלושתם בעד הגדלת החוב הלאומי של ישראל.

הם לא מדברים בדיוק על אותם מספרים (אם כי ברור שהם מדברים על כמה אחוזי תוצר, כלומר כמה עשרות מיליארדים בשנה) ואף אחד מהם לא חושב שהגדלת החוב היא מטרה בפני עצמה, אבל שלושתם מסכימים שישראל זקוקה להשקעה מסיבית בתשתיות ובהון האנושי. הם גם מסכימים שעבור השקעה כזו כדאי להגדיל את החוב הלאומי של ישראל. בתקופה שבה הריבית במשק נמוכה מאוד, ושהגדרות הישנות של שיעור חוב רצוי נפרצו מזמן, כמעט בכל העולם המערבי, זה צעד שהוא לא רק אפשרי, אלא אפילו רצוי. בעתיד הוא יגדיל את הפריון והתוצר, ישפר את הכלכלה והרווחה של אזרחי ישראל, ואפילו יחזיר את עצמו.

עומר מואבצילום: דניאל בר און

כמובן שהכלכלנים הישראלים האלה לא לבד. בכל העולם השתנה השיח הכלכלי לגבי החוב הלאומי, בתהליך שהחל במשבר הכלכלי של 2008, והתעצם מאוד בתקופת הקורונה. בארה"ב, ממשל ביידן מבצע ומתכנן השקעות ענק בהון האנושי ובתשתיות, מלווה ברוח גבית של בכירי הכלכלנים בעולם, כמו זוכי פרס הנובל ג'וזף שטיגליץ ופול קרוגמן, ולצדם בעלי תפקידים במוסדות הכלכליים הבינלאומיים, כמו לורנס בון, הכלכלנית הראשית של ה-OECD, ובכירי קרן המטבע והבנק הבינלאומי. כולם מבינים שהחוקים השתנו, אי השוויון זינק, והגיע הזמן לשנות את המגמה הכלכלי-חברתית שהובילה בעולם החל משנות השמונים של המאה שעברה.

כולם, למעט אנשי האוצר בישראל. אלה, שבמשבר הקורונה הוכשלו על ידי שמרנותם, שגרמה להם להתעורר מאוד מאוחר ביחס למדינות אחרות בעולם, ולהבין את גודל המשבר ועומק הצרכים, מתעקשים גם עכשיו להישאר מאחור. במהלך כל המשבר האחרון, הם התעקשו להמשיך בקו המסורתי שלהם, התנגדו כמעט לכל תוכניות התמיכה הממשלתיות ונאלצו לראות אותן מתרחשות, כשגם אנשי הימין בממשלה הבינו שזו שעה מיוחדת והמשק זקוק מיידית להנשמה. גם עכשיו, אחרי כל מה שעברנו, ואחרי כל המסקנות שהוסקו בעולם, הם דבקים במורשת תוכנית הייצוב מהאייטיז, ומסרבים להכיר במציאות שהשתנתה.

בתגובה לתוכנית הכלכלית שפירסם בנק ישראל, וכוללת עלייה שנתית של 3% תוצר בהשקעה הממשלתית, ולתןכנית כלכלית מתחרה שפירסם מכון אהרן, שידוע במדיניות הימין הכלכלית שהוא מקדם, וכוללת עלייה של 2% תוצר בהשקעה הממשלתית, התבטאו הכלכלנית הראשית באוצר שירה גרינברג וראש אגף תקציבים יוגב גרדוס באופן פומבי נגד התוכניות, וקראו לא להעלות את החוב לטובת השקעה ממשלתית. 

ההתנגדות להעלאת החוב מגיעה למרות המצב העגום של ההון האנושי בישראל, ולמרות השקעת חסר של עשורים בתשתיות. היא מגיעה על אף שגם אחרי הקורונה החוב הלאומי של ישראל עלה פחות מהמצופה, על אף שהוא נמוך משמעותית מהממוצע במדינות המפותחות (73% לעומת 125%) ועל אף שרק לפני ארבע שנים, ב-2017, היה החוב הלאומי של ישראל דומה לשיעורו העכשווי, אחרי כל ההוצאות החריגות של תקופת הקורונה.

ביזוי פקידי האוצר כפי שנהג לעשות שר האוצר לשעבר ישראל כ"ץ הוא דבר מגונה. התנגדות למדיניות הסופר שמרנית שלהם, והחריגה מאוד גם ביחס למשרדי אוצר בעולם, היא צו השעה. 

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker