העוני הוא אבי הפשיעה – גם הפעם

במחקרים רבים בעולם נמצא קשר סיבתי מובהק בין עוני ואי שוויון לבין אלימות. כדי להצליח לחיות כאן יחד, דרושה לנו פעולה נחושה ודרמטית לצמצום פערים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מהומות ביפו

מה גורם לבני אדם לקום יום אחד בבוקר, להתחיל להכות את שכניהם, לרגום אותם באבנים, ולהרוס רכוש ציבורי? איך מגיעים אנשים נורמטיביים לעשיית מעשים כאלה? אין תשובה אחת לשאלות האלה, אבל הזווית החברתית כלכלית יכולה להסביר לפחות חלק מהתמונה.

כבר לפני למעלה מ-2,000 שנה הפילוסוף היווני אריסטו קבע כי "העוני הוא אבי הפשיעה". הקשר הסיבתי הזה, בין עוני של אנשים ואוכלוסיות שונות לבין התגברות הפשיעה בקרבם, היה מוכר דורות רבים, ותפס גם מקום בתרבות, למשל בספר "עלובי החיים" וביצירות רבות אחרות. גם היום אנחנו מכירים את הקשר הזה, ולכולנו ברור באיזה שכונות בת"א, ניו יורק או בריו דה ז'נרו אפשר להסתובב לבד בלילה, ומאיזה כדאי להתרחק.

בדורות האחרונים, כשקרנם של המחקרים האמפיריים עלה, ניסו גם חוקרים רבים לבחון את הקשר הזה. באופן לא מפתיע, נמצא קשר חיובי ברור בין עוני ואי שוויון לפשיעה. לדוגמה, מחקר גדול שנערך בשנות ה-90 מצא קשר חיובי חזק בין עוני לפשיעה, במיוחד פשיעה אלימה.

בתוך כך, הבנק העולמי ערך בתחילת שנות ה-2000 מחקר במטרה לבדוק את הקשר בין אי שוויון בהכנסות לאלימות, על ידי סקירת נתונים על מקרי רצח ואלימות בעשרות מדינות ברחבי העולם, בין שנות ה-60 לשנות ה-90. עורכי המחקר קבעו שקיים קשר סיבתי מובהק בין אי שוויון לאלימות. גם אם בוחנים את הנתונים העדכניים של OECD, רואים שהקשר עדיין נשמר.

מחקרים דומים רבים מאוד נעשו ברחבי העולם. במחקרים אלה נעשו השוואות בין יבשות, מדינות, מחוזות, ערים, שכונות ורחובות, וברובם הגדול נמצא קשר סיבתי מובהק בין עוני ואי שוויון לבין אלימות.

ההסבר לקשר הזה נובע לדברי החוקרים ממספר גורמים, ובהם צורך בסיסי במאבק על משאבים, תחושת אין מוצא, ניכור לחוק ולסדר, היעדר אפשרות לשיפור המצב הכלכלי, שלילה של הכבוד העצמי וחוסר אמון נרחב ברשויות שגורם לתפוצה רחבה של נשק, ותחושת תסכול עמוקה אל מול פערים חברתיים-כלכליים נרחבים.

למרות הנתונים הברורים האלה, ראוי לשאול עד כמה הם מסבירים את האלימות שהתפרצה בישראל בתקופה האחרונה. מצד אחד, לא מדובר כאן בטרור "קלאסי" וברור שהאזורים בהם התפרצה יותר אלימות, קרי הערים המעורבות והפזורה הבדואית בדרום, הם אזורים שסובלים משוליות חברתית-כלכלית משמעותית ומפשיעה אלימה נרחבת יחסית גם ביום יום. מצד שני, ברור שמעורבים כאן מניעים דתיים ולאומיים משמעותיים, שהם הטריגר המיידי להתפרצות האלימות הנוכחית ולבחירת קורבנותיה.

אם בוחנים את המחקרים בתחום, ניתן לראות שכל הנתונים הברורים והמובהקים בנוגע לקשר בין עוני ואי שוויון לפשיעה, נהפכים למורכבים הרבה יותר כשמדובר על פשעי שנאה וטרור.

מחקר שבחן חברי חמאס וג'יהאד איסלאמי ברצועת עזה מצא שאין קשר בין מצבם הכלכלי להשתייכותם לארגוני הטרור. מחקר אחר שנערך בקרב פלשתינים בגדה המערבית מצא שהתמיכה במאבק מזויין נמוכה יותר בקרב מובטלים, ובמחקר שנעשה בקרב חברי חיזבאללה, נמצא אפילו קשר הפוך, על פיו סיכויי ההצטרפות לארגון יורדים ככל שהעוני מתגבר. התמיכה בטרור במקרים האלה נובעת בעיקר מהסיבות האידיאולוגיות והדתיות הברורות. מחקרים שנעשו במקומות אחרים בעולם, ובהם בהודו, אינדונזיה, ארה"ב ועוד, לא מצאו קשר מובהק בין מצב כלכלי להשתייכות לארגוני טרור.

ובכל זאת, לצד ההסברים האידיאולוגיים והדתיים, למצב החברתי-כלכלי יש קשר גם לתמיכה והשתתפות במעשי טרור ופשעי שנאה. אף על פי שרמות עוני מוחלט לא נמצאו כמשפיע ישיר, רמות אי שוויון גבוהות נמצאו ככאלה שיכולות לנבא תמיכה והשתתפות בטרור, אם כי בקשר חלש יחסית.

לוד אחרי יום של מהומותצילום: עופר וקנין

מאפיינים שנמצאו בקשרים חזקים לתמיכה בטרור ואלימות, ורלוונטיים מאוד גם למקרה הישראלי, הם פערים חברתיים כלכליים שקשורים לאפליה על בסיס אתני, כמו אפליה כלכלית של מיעוטים, גישה לא שוויונית לשירותי בריאות, חינוך ורווחה, והיעדר הזדמנויות לשיפור כלכלי לעומת שאר האוכלוסייה.

לפי הלמ"ס, ב-2019 38% מהגברים הערבים בני 19-18 לא עבדו או למדו, לעומת 17% בלבד בקרב יהודים לא חרדים. גם בגילים מבוגרים יותר, שיעור חסרי העבודה בקרב הערבים בישראל גבוה משמעותית מזה של היהודים. למעשה, בשנים האחרונות חלה ירידה בשיעור התעסוקה של גברים ערבים, שהחלה עוד לפני הקורונה. מ-59% ב-2018, ל-54% ב-2019, ועד ל-43% ב-2021.

רוב הירידה נגרמה בגלל ירידה בשיעור התעסוקה של צעירים ערבים חסרי השכלה אקדמית. למרות שיפור משמעותי שחל בעשור האחרון, שיעור האקדמאים בקרב המועסקים הערבים בישראל נמוך משמעותית מזה של היהודים (19% לעומת 34%), וגם השכר הממוצע נמוך הרבה יותר (8,829 שקל, לעומת 14,206 שקל). החברה הערבית סובלת גם מנגישות נמוכה מאוד לבנקים ולכלים פיננסיים, ונאלצת להיעזר בשוק האפור.

גם בקרב תומכי ומבצעי האלימות היהודית ניתן למצוא ייצוג יתר לציבורים מהפריפריה, כמו נושרי החברה החרדית שממלאים בהמוניהם קבוצות לאומניות כמו להב"ה, וחלק מתושביהם היהודיים של הערים המעורבות וערי הפריפריה, שסובלים מאפליה בעצמם.

המתח בין היהודים לערבים בישראל נעוץ ביסודות עמוקים, וייתכן מאוד שלא יוכל להיפתר במלואו כל עוד הסכסוך הפלסטיני-ישראלי יישאר פתוח. ובכל זאת, כדי להצליח לחיות כאן יחד דרושה לנו פעולה נחושה ודרמטית לצמצום פערים בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, ולהפסקת האפליה שעדיין קיימת במקומות רבים - לצד האכיפה ואיסוף הנשק שנדרשים מאוד. קודם כל כי זה הדבר המוסרי והנכון לעשות, אבל גם כי הצעדים האלה יכולים להפיג חלק מהמתח הרב בחברה, ולתרום לצמצום האלימות.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker