כמו בריטים: כך משנה כאן 11 את הטלוויזיה בישראל

מ"סליחה על השאלה" ועד הפודקאסטים, כך הצליח תאגיד השידור הציבורי לממש את התקוות שתלו בו ולהציג תוכן איכותי, מקורי ועתיר רייטינג. ובכל זאת, מימין נשמעת קריאה להפסיק לממן אותו. מחקר מקיף על ה־BBC באנגליה מספק תשובות מפתיעות למתנגדי התאגיד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הסדרה "היהודים באים" של תאגיד השידור
הסדרה "היהודים באים" של תאגיד השידורצילום: מיכל אפרתי

הכותב הוא מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון

"להפריט את התאגיד… הוא לא מספק סחורה רב־גונית ייחודית ויעידו על כך אחוזי צפייה נמוכים במיוחד", כתב ח"כ שלמה קרעי מהליכוד לפני כשנתיים, כשהגיש הצעת חוק להפרטתו, לאחר מתקפה מתמשכת מכיוון הליכוד. סביב אותה תקופה, התפרסמו גם בכלי התקשורת השונים כתבות ביקורתיות על התכנים הטלוויזיוניים ששידר, שזכו לשוליות בשיח הציבורי ולרייטינג נמוך מאוד. 

שנתיים עברו, והביקורת מסוג זה כמעט ונדמו. הסדרות שמפיק הערוץ, בכל קטגוריה אפשרית כולל דרמה, דוקו, קומדיה ועוד, זוכות לנתח צפיות משמעותי, לשיח ציבורי ער ולביקורות מצוינות. בשבוע שעבר התקבלה עוד הוכחה להצלחתם של שידורי הטלוויזיה של כאן 11, כשאלה זכו ל-33 פרסים בטקס פרסי האקדמיה לטלוויזיה, יותר מפי שניים מכל המתחרות יחדיו (לשם השוואה, ב-2019, בעת השמעת הביקורות, זכו בתאגיד בשמונה פרסי האקדמיה לטלוויזיה, מספר דומה למספר הזכיות ערב הקמתו ב-2016).

גם שאר זרועות התאגיד זוכות להצלחה משמעותית, כשערוצי הרדיו שלו זוכים לנתוני ההאזנה הגבוהים ביותר בישראל, ותוכני הדיגיטל שלו מגיעים לעשרות מיליוני חשיפות מדי חודש ונחשבים לחזקים ביותר בתחומם או קרוב לזה.

ההצלחה הבלתי ניתנת להפרכה של התאגיד השתיקה רבות מן הביקורות, אבל חלקן, בעיקר אלה המגיעות מהאזורים הליברטריאניים בשיח הישראלי, עדיין נשמעות. לטענת המבקרים, הצלחתו של התאגיד בהפקת תכנים איכותיים הזוכים לרייטינג משמעותי, אינה משפיעה, או מבטלת את הבעייתיות שבעצם קיומו. כלומר, עצם העובדה שהוא כופה על אזרחי ישראל לשלם עבורו בלי שיש בו צורך ציבורי דחוף ומשמעותי מספיק, שמצדיק כפייה ושלא ניתן לו מענה בשוק הפרטי.

אמיר שורוש עם נועה קולר ב"קופה ראשית"צילום: מתוך ערוץ היוטיוב

ביקורת זו נשמעת לא רק בישראל, אלא גם במדינות נוספות, אפילו בכאלה שהן בעלות שידור ציבורי איכותי ופופולרי במיוחד. בבריטניה, מולדתו של ה-BBC, מתנהל ויכוח קבוע סביב מימונו של הגוף הענקי והוותיק. כחלק מהדיון הציבורי בנושא, התפרסם בשנה שעברה דו"ח מיוחד שכתבו חוקרי המכון לחדשנות וערכים ציבוריים ביוניברסיטי קולג' בלונדון (UCLׂ), ובראשם ראשת המכון, הכלכלנית פרופ' מריאנה מצוקאטו.

בדו"ח מנתחים מצוקאטו והחוקרים את תפקידו החשוב של ה-BBC למשק ולחברה הבריטית. ערכו של ה-BBC, הם טוענים, לא יכול להתמצות רק בהגדרתו המקובלת כמענה ל"כשל שוק", כלומר כמענה למקרה שבו השוק הפרטי לא יכול לענות על צורך מסוים או שירות מסוים ולכן הממשלה יכולה או אמורה להתערב בנעשה, "לפסוע פנימה", ולספקם במקומו.

טיעון שמצדיק שידור ציבורי בשל "כשל שוק" הוא, לדוגמא, הטיעון הנכון כשלעצמו לפיו מציאות שבה כל גופי תקשורת מוחזקים על ידי בעלי הון ופועלים לטובת האינטרסים הצרים שלהם, היא מציאות עקומה ולא הוגנת, שעלולה לפגוע בדמוקרטיה ובייצוג השווה וההוגן. החוקרים טוענים שהשידור הציבורי הבריטי לא רק עונה על "כשלי שוק" (אם כי גם זה נכון), אלא תופס מקום של "מעצב שוק", כזה שיש לו ערך ציבורי משמעותי ועצמאי לחברה הבריטית, שלא נמדד רק בכסף. במקרה של ה-BBC, הערך הזה בא לידי ביטוי בכמה תפקידים שונים שהוא ממלא.

כך התחזק ספורט הנשים

התועלות שמביא ה-BBC לבריטניה, ורלוונטיות בחלקן גם לישראל, נחלקות על פי חוקרי המכון לחדשנות וערכים ציבוריים ביוניברסיטי קולג' לונדון לשלושה סוגים: תועלת אישית, תועלת חברתית ותועלת לתעשיית התקשורת. דוגמא לתחום שבו פעל ה-BBC ובו נמדדו כל שלושת סוגי התועלות הוא ספורט הנשים. בהחלטה מכוונת של קברניטי הערוץ, החלו לפני שנים אחדות ב-BBC לשלב יותר שדרניות נשים בשידורי ספורט ולסקר משחקי ספורט נשים בצורה משמעותית יותר מבעבר.

מתוך "שעת נעילה"צילום: ורד אדיר

למימוש ההחלטה הזו היו הישגים ברמה האישית, כשלאחר השידור הראשון מסוגו של גביע העולם בכדורגל לנשים (FIFA Women's World Cup), העידו יותר נשים שהן חשות שהספורט שייך גם להן ושהן מעוניינות לעסוק בו. ברמה החברתית הגדילו השידורים בעשרות אחוזים את הצפייה בספורט נשים ונירמלו אותו בעיני הציבור. גם תעשייה התקשורת המקומית הרוויחה מכך, כשהחלה לשלב אף היא שדרניות חדשות לשידורי הספורט ולסקר ספורט נשים, שזכה לרייטינג משמעותי.

דוגמא נוספת שמובאת בדו"ח היא הסדרה "כוכב כחול 2", שצילומיה הביאו לפיתוח טכנולוגיות חדשות לצילום מתחת לפני המים, ובעקבות שידורה נרשם שיפור של עשרות אחוזים בהתנהגותם של הצופים בתחום השמירה על הים והשלכת זבל.

הדברים כמובן לא מסתכמים רק בדוגמאות האלה. שידורן הניסיוני של תוכניות ה-BBC בדיגיטל כבר לפני 14 שנים הביא לפיתוח טכנולוגיות וידיאו חדשות; תוכניות רבות שמפותחות בערוץ מועתקות לערוצים אחרים; רבים מאנשי הטלוויזיה המשמעותיים בבריטניה צמחו ב-BBC; בריטים רבים מעידים על השפעה מיטיבה ברמת הידע, המצב הנפשי והאמון ברשויות ובמדע, בעקבות צפייה ב-BBC בתקופת הקורונה; מחקרים מצאו שכל השקעה של ליש"ט אחד ב-BBC, מניבה חמישה ליש"ט בצמיחה בתוצר, יותר מפי שניים מהצמיחה בעקבות השקעה בענף הרכב.

יותר ערבים, חרדים, נשים

בדומה ל־BBC, גם כאן 11, למרות שנותיו המעטות באוויר, בולט בכמה היבטים משמעותיים, שהופכים אותו ל"מעצב שוק". הייצוג שניתן בתחנותיו השונות למיעוטים הגדולים בישראל, הערבי והחרדי, בולט במיוחד. בנוסף לערוץ הטלוויזיה, לתחנת הרדיו בערבית ולתחנת הרדיו הייעודית לציבור החרדי, נוכח בו מספר בולט של מגישים המגיעים מהחברות הערבית והחרדית, ודאי בהשוואה לשיעורם בגופי התקשורת הכלליים האחרים.

גם ברמת הסיקור וההשתתפות כמרואיינים, בולט הגיוון בכאן 11. כך, לדוגמא, ב"מדד היצוג" של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי מובילים גופי התקשורת של כאן 11 באופן קבוע בייצוג האוכלוסייה הערבית. גם בתוכניות השונות של התאגיד בולט הייצוג של אוכלוסיות שונות ומגוונות, הן בהשתתפות והן בייצוג עמדות, וכך גם העיסוק באוכלוסיות־קצה — חלקן דחויות יחסית ושלא זוכות בדרך כלל לזמן מסך.

מתוך הסדרה "מנאייכ"צילום: רואי רוט

סביב סדרות ששודרו בכאן 11 כמו "שעת נעילה", "מנאייכ" (העלילתיות), "סליחה על השאלה" ו"שופטים בשר ודם" (התיעודיות) ואחרות, נוצר שיח ציבורי ער, שנגע בסוגיות חברתיות משמעותיות. הסדרות השונות שמשודרות בתאגיד, בולטות גם באיכות, בעומק ובנושאי העיסוק שלהן, לעומת המשודר בערוצים אחרים, המכוונים למחנה המשותף הנמוך ביותר משיקולי רייטינג.

התאגיד משקיע סכומים חסרי תקדים ביצירה הישראלית ותורם רבות לפיתוחה. גם ברמת החדשנות, בולטת כאן 11 בשימוש חדשני, נרחב ומוצלח בדיגיטל — ובייחוד בתחום הפודקאסטים, שמצליח מאוד, ומביא לחיקויים וללמידה של גופי תקשורת אחרים. לאחרונה גם אנשי תקשורת שצמחו בתאגיד מתחילים לתפוס מקום בגופי תוכן אחרים.

קיומו של שחקן משמעותי שהאינטרס שלו איננו רווח ומחויבות לבעלי הון, משפר את השוק כולו, והדבר נכון לא רק לשוק התקשורת. הוא נותן לאזרחים ערך ציבורי, שמשמעותו היא תוצר טוב יותר, קרוב יותר לאינטרסים שלהם וכזה שמעצב את השוק כולו לטובה.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker