האגדה האורבנית על סרבני העבודה

הכותרות זועמות על כך שהמובטלים לא רוצים לחזור לעבודה כי דמי האבטלה מובטחים להם גם כך ■ בפועל, מספר משרות הפנויות במשק קטן, וכל עוד הממשלה לא תזרים כסף ותשקיע במשק - המצב לא ישתנה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
לשכת התעסוקה באור יהודה
לשכת התעסוקה באור יהודהצילום: שירות התעסוקה

בתדירות קבועה של פעם ביום, מתבשרים אזרחי ישראל בשלל אמצעי התקשורת על התופעה החדשה והמבהילה - המוני מובטלים שנחים על זרי החל"ת ומסרבים לחזור לעבודה.

נראה שהתופעה עד כדי כך חמורה, שהיא הביאה את יו"ר נשיאות המגזר העסקי, דובי אמיתי, לשלוח מכתב בהול למנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור, שבו הוא דורש ממנו להורות לעובדיו לשלול את דמי האבטלה מעובדים שמסרבים לחזור לעבודה, כפי שנהוג בימי שגרה. המכתב הניע את שירות התעסוקה להקים קו מיוחד שבו יכולים מעסיקים לדווח על עובדים שסירבו לחזור לעבודה. נכון לשבוע שעבר, הקו הוצף ב-33 דיווחים.

סביר בהחלט שיש יותר מ-33 עובדים שמסרבים לחזור לעבודה ומעדיפים לקבל דמי אבטלה. לשם ההסבר, נניח שכל 789,400 מחפשי העבודה שנרשמו בינואר 2021 (וקצת פחות מזה בחודש שאחריו), מסרבים לחזור לעבודה, ומעדיפים לקבל בלי לעבוד, סכום ששווה עד 60% מהשכר הקודם שלהם אם הם בני פחות מ-28, או עד 80% אם הם מעל גיל 28, ובממוצע כ-50% מהשכר הקודם.

נניח לרגע בצד גם את מה שמציאות בה אנשים המקבלים שכר השווה לחצי ממשכורתם הרגילה היתה מלמדת על שוק התעסוקה שמחכה לאותם מחפשי עבודה, על התגמול שהוא מציע להם תמורת עבודתם, על תנאי העבודה שלהם ועל השכר הסופי שהם יכולים לקבל בו. נתייחס רק לשאלת הסירוב לחזור לעבודה.

ובכן, גם אם תשלום דמי האבטלה היה מופסק מחר בבוקר, כפי שדורשים גורמים עלומים המצוטטים תדירות בעיתונות הכלכלית, לא יהיו מספיק משרות פנויות במשק בשביל כל מחפשי העבודה. למעשה, רובם הגדול, כ-92% או 729,093, לא היו מוצאים עבודה. את העובדה הזו ניתן לגלות מנתוני הלמ"ס שמפרסם מדי חודש את מספר המשרות הפנויות במשק ואת מספר המובטלים.

בחודש ינואר 2021 מספר המשרות הפנויות במשק היה 60,307 משרות, בעוד מספר מחפשי העבודה היה 789,400 איש. במקביל לעלייה הגדול במספר המובטלים, שכולנו מכירים - ירד משמעותית מספר המשרות הפנויות, וכרגע שני המספרים האלה רחוקים מלפגוש האחד את השני.

המשמעות של המרחק הזה היא שפשוט אין מספיק משרות בשביל כל מחפשי העבודה.

מספר המשרות הפנויות ירד בעיקר בשל הסגירה הכפויה של המשק, אבל גם, וזו הנקודה החשובה לענייננו, בשל המיתון שנגרם למשק בעקבות משבר הקורונה והשלכותיו בישראל ובעולם. המשמעות של המיתון הזה היא שלאנשים יש פחות כסף להוציא, ושגם אלה שיש להם כסף מעדיפים לשמור אותו כרגע כשהתוצאה של כל זה היא פחות משרות במשק.

את ההשתקפות של המציאות הזו ניתן לראות בכמה מדדים כלכליים משמעותיים. הראשון שבהם הוא התמ"ג לנפש, שמשקף את סך התוצר הכלכלי של המדינה, לפי מספר האנשים בה. לראשונה זה הרבה מאוד שנים, ירד התמ"ג לנפש בשנה האחרונה ב-4.1%.

ירידה משמעותית נוספת, של 9.4%, נרשמה בצריכה הפרטית. כלומר בהוצאות שכל אזרח מוציא, ומהוות חלק משמעותי מהפעילות במשק. כשאנחנו מוציאים פחות כסף, לחנויות יש פחות כסף, והן צריכות פחות עובדים. בעקבות הירידה בפעילות, גם הספקים צריכים פחות עובדים, וכן הלאה.

ירידות גדולות נוספות נרשמו ביצוא, שמשקף פעילות כלכלית ומכניס כסף זר, ובהשקעה, כלומר בקנייה של נכסים ודברים נוספים שאמורים להניב ערך גבוה יותר בעתיד.

שלל הנתונים האלה משקפים משק במיתון, שאין בו מספיק ביקושים. כשאין מספיק ביקושים, יש פחות משרות פנויות ויותר מובטלים. תמריץ שלילי למובטלים שינסה לגרום להם לצאת לעבודה פשוט לא יעזור, כי אין עבודות שמחכות להם בחוץ.

במצב כזה, הדבר העיקרי שהמדינה צריכה לעשות, הוא לתמרץ את המשק ולהגדיל את הביקושים. מדינה יכולה להגדיל ביקושים כשהיא מחליטה, על ידי הגדלה משמעותית של החוב - כפי שממליצים גדולי הכלכלנים והגופים הכלכליים הגדולים בעולם - או על ידי הדפסת כסף.

הזרמת הכסף הזו לשוק תפצה על הכסף הפרטי שנחסר ממנו, ותיצור עוד משרות שבהן יוכלו המובטלים להשתלב. זוהי גם הזדמנות מצוינת להשקיע בשירותים ציבוריים שהוזנחו ומניבים רווח לטווח רחוק, כמו תשתיות, חינוך והכשרות מקצועיות, ולהשקיע עוד בפיתוח התעשייה וההיי-טק.

ההשקעה הציבורית בזמן מיתון משתלמת במיוחד בשל מה שנהוג לכנות "המכפיל הקיינסניאני". המשמעות שלו היא שכל השקעה ציבורית בזמן משבר, תניב גידול גבוה יותר בתוצר. במחקר אמפירי שהתפרסם לפני כעשור על ידי חוקרי הבנק הפדרלי, נמצא כי במקרים של מיתון בזמן סביבת ריבית נמוכה, כמו זו שאנחנו נמצאים בה עכשיו, צפויה ההשקעה הממשלתית להגדיל את התוצר במכפיל של 4. כלומר, על כל שקל שהממשלה שמה, יגדל התוצר ב-4 שקלים. לכן, המשימה החשובה ביותר של הממשלה היא להגדיל משמעותית את ההשקעה שלה במשק, ובכך ליצור משרות חדשות שיקלטו את כל המובטלים.

כל זה לא אומר שלא צריך למצוא דרך להפוך את דמי האבטלה לחכמים יותר, אולי דיפרנציאליים לפי ענפים (כפי שהוצע בכמה מקרים) ולנסות להחזיר לעבודה חלק מאותם 86 אלף איש שמסרבים לחזור (כך על פי נתוני הלמ"ס), ואין להם סיבות טובות לכך.

אבל זו ממש לא המשימה החשובה ביותר, וזו לא הסיבה העיקרית לכך שמובטלים לא חוזרים לעבודה. מובטלים לא חוזרים לעבודה כי אין מספיק משרות, המשימה הדחופה ביותר של הממשלה היא ליצור אותן.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker