הסוציאליסטית היהודייה שעומדת מאחורי יום האישה הבינלאומי

תרזה מלכיאל עבדה במפעל לייצור בגדים במאה ה-19, ותוך זמן קצר היא הקימה איגוד תופרות שנאבק למען תנאי עבודה טובים יותר. בפברואר של 1909 היא ייסדה את יום האישה הראשון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צעדת נשים נגד הנשיא טראמפ בליסבון
צעדת נשים נגד הנשיא טראמפ בליסבוןצילום: RAFAEL MARCHANTE/רויטרס

ביום בהיר וקריר אחד, לפני 130 שנים בדיוק, הגיעה משפחת מלכיאל לניו יורק, לאחר מסע ארוך מהעיירה הקטנה באר, שכיום נמצאת באוקראינה. אחת משבע בנות המשפחה היהודית, תרזה, היתה באותה העת בת 17, ועל אף שידעה קרוא וכתוב ולמדה בבית ספר בארץ הולדתה, נקלטה מהר לעבודה במפעל לייצור בגדים.

תנאי העבודה הקשים, שכללו שעות עבודה ארוכות, במקומות מסוימים לא פחות מ-65 שעות עבודה שבועיות, תנאים תברואתיים ירודים ושכר נמוך, הביאו אותה להצטרף למועדון עובדים מקומי. מהר מאוד היא התבלטה במחויבות האידיאולוגית שלה וביכולות ארגון מרשימות, ותוך שנה מהגעתה לחופי ארה"ב, ב-1892, היא כבר הקימה איגוד תופרות, יהודיות ברובן, שנאבק למען תנאי עבודה טובים יותר עבורן. היא ייצגה את האיגוד כנשיאתו בפדרציות שונות של איגודי עובדים, והצטרפה למפלגה הסוציאליסטית האמריקאית.

תרזה מלכיאלצילום: ויקיפדיה

באותן שנים היא הקימה כתב עת סוציאליסטי, נאמה בכינוסים שונים וכתבה מאמרים רבים על נושאים פמיניסטיים וסוציאליסטיים. היא ראתה במאבק הפמיניסטי ובמאבק הסוציאליסטי מאבק אחד - "המשטר הסוציאליסטי", כתבה, "הוא האפשרות האמיתית היחידה לשוויון מוחלט ועצמאות כלכלית ופוליטית". נשים, כך טענה, מנוצלות פעמיים. הן עובדות בתנאים קשים ולא מתגמלים, וכשהן נישאות הן גם נוטלות לבדן בנטל הטיפול בבית ובמשפחה.

בפברואר של 1909 היא ייסדה את יום האישה הראשון, שבו התכנסו אלפי גברים ונשים ברחוב בניו יורק, ושמעו הרצאות של דוברות פמיניסטיות בנוגע לזכות בחירה לנשים ולזכויות נשים באופן כללי. "שאלת מעמד האישה", היא כתבה, "היא לא פחות או יותר משאלה של זכויות אדם. שחרור האישה משמעותו בפועל היא שחרור של האדם" היום אומץ על ידי אגודות סוציאליסטיות נוספות ברחבי ארה"ב, וב-1910 אומץ באופן רשמי בוועידת נשות האינטרנציונל הסוציאליסטי. הוא התפשט ברחבי העולם כיום של מחאה ושביתות בדרישה לזכויות עבור נשים, וב-1917 השביתה שהתקיימה במסגרתו בפטרוגרד, החלה את מה שיתגלגל להיות המהפכה הקומוניסטית ברוסיה. בארץ ישראל הוא צוין על ידי מפלגות הפועלים כ"יום הפועלות הבינלאומי".

ב-1910 כתבה מלכיאל ספר שנקרא "יומנה של תופרת שובתת", ותיאר באופן בדיוני תופרת שעוברת תהליך שבמהלכו היא נהיית מודעת לצורך בסולידריות בין הפועלות, לצורך לפעול למען זכויות נשים, ולחשיבות שבאיגוד ובשביתות. שנה מאוחר יותר התרחשה שריפה נוראית במפעל החולצות טריאנגל בניו יורק, בה נספו 146 תופרים, רובם הגדול נשים יהודיות. לאחר האסון זכה ספרה של מלכיאל לפופולריות רבה, ושימש זרז לשינוי חוקי העבודה בניו יורק, שבמסגרתם הוגבלו שעות העבודה השבועיות ב-54 שעות, ונקבעו כללים חדשים ומחמירים לבטיחות בעבודה.

בשנים הבאות המשיכה מלכיאל בפעילותה הפמיניסטית והסוציאליסטית, פעלה נגד אפליה גזעית בתנועה הסוציאליסטית והשקיעה רבות בפעילויות לחינוך ולימוד מבוגרים, במיוחד לנשים מהגרות.

מחאת נשים בציריך ב-2019צילום: ARND WIEGMANN/רויטרס

מדינות סקנדינביה בראש מדד השוויון המגדרי – ולא בכדי

מים רבים עברו בהדסון מאז פועלה של מלכיאל, אך עמדותיה ומעשיה רלוונטיים גם ביום האישה הבינלאומי שמצוין היום. לצד התובנה המשותפת לסוציאל דמוקרטים ולליברלים בנוגע לשינוי התרבותי שצריך להתרחש בחברה, חשוב להדגיש ששוויון אמיתי בין המינים, גם ברמה התרבותית, לא יתרחש ללא צעדים משמעותיים שייעשו בשדה החברתי כלכלי.

ברמת המדיניות, מחקרים רבים הראו שישנו קשר ברור ומובהק בין שוויון כלכלי לשוויון מגדרי. מדינות שוויוניות וסוציאל דמוקרטיות יותר, כמו מדינות סקנדינביה, ניצבות באופן קבוע בראשם של מדדים שונים הבוחנים אי שוויון מגדרי ומדינות בהן טוב יותר לנשים. כך, במדד שמפרסם הפורום הכלכלי העולמי, ניצבת במקום הראשון איסלנד, ואחריה נורווגיה, פינלנד ושוודיה.

הסיבה לכך ברורה: מדינות שמאפשרות חופשות לידה ארוכות בתשלום, לגברים ולנשים, מסבסדות חינוך חינם גם בגיל הרך, מנגישות חינוך טוב ובריאות מצוינת לכל אזרח, מגבילות את שעות העבודה השבועיות ונותנות לאזרחיהן חופשות ארוכות וימי מחלה נדיבים, מאפשרות להורים לעבוד ולגדל משפחה במקביל ויוצרות חברה שוויונית יותר לכולם, לגברים ולנשים.

בלי כל הדברים האלה, במדינות שבהן הם אינם קיימים או קיימים בצורה מצומצמת, ניצבות נשים בפני מחסומים בלתי עבירים, אלא אם כן הן עשירות מספיק לשלם לנשים אחרות שימלאו עבורן את אותן פונקציות שהן אינן מעוניינות למלא ושהמדינה לא דואגת להן. מכיוון שהדרך הזו בהגדרה משמרת נשים שלא נחלצות ממעגלי העוני, היא מקדמת אי שוויון.

דוגמה למציאות הזו ניתן היה לראות בשנה האחרונה, בזמן שנשים נשארו בבית פי שניים מגברים על מנת לשמור על ילדיהן שבית ספרם נותר סגור. לעומת אותן נשים, נשים אמידות יותר יכלו לשלם לאחרים, כמעט תמיד אחרות, שיעשו עבורן את העבודה. מדיניות ממשלתית שהיתה מתחשבת בכך, על ידי פתיחה חכמה של בתי הספר או על ידי פיצוי כלכלי וסבסוד להורים עובדים, היתה מקטינה, ולו במעט, את ההשלכות הקשות שיהיו למשבר הזה על תעסוקת נשים.

מחאה על האלימות נגד נשיםצילום: מוטי מילרוד

"בואו, אחיותיי, הבה נתנער מכבלינו"

מחקר ענק שנעשה על ידי חוקרי הפורום סקר 140 מדינות על פני כמה עשורים, בחן מהו הקשר בין מדד השוויון המגדרי של האו"ם, אי-השוויון בין המינים בתוצאות (פער ההשתתפות בכוח העבודה וחלקן של הנשים בפרלמנט) והן את אי-השוויון המגדרי בהזדמנויות (פערים בחינוך, תמותת אמהות ופוריות בגיל ההתבגרות) לבין אי שוויון בהכנסה (מדד ג'יני). המחקר מצא קשר מובהק וחזק בין המשתנים, כאשר שוויון הכנסות גבוה יותר משמעותו שוויון מגדרי גבוה יותר.

גם ברמה המהותית והמבנית יותר, ישנו קשר עמוק בין המאבק הסוציאליסטי לזה הפמיניסטי ביחסם לכוח, וליחס שונה ורצוי יותר לעבודת הבית, ישנו חשיבות עמוקה ומרחיקת לכת מבחינה פמיניסטית.

מאז ימיה של מלכיאל חלה התקדמות רבה במצבן של נשים במדינות רבות בעולם, אבל השוויון המלא עדיין רחוק. נשים עדיין מופלות בשוק העבודה, במשפחה ובמקומות נוספים, אלימות רבה עדיין מופנית נגדן, רבות מהן עדיין עובדות באופן בלעדי ב"משמרת כפולה" ומשברים כמו משברים הקורונה מאיימים להסיג הישגים פמיניסטיים עשרות שנים לאחור.

גם כיום יש צורך בפעולה ומאבק לעתיד טוב יותר, כמו זו שקוראת לו תרזה מלכיאל במכתב מרגש שכתבה אל "אחיותיה לעמל" ומסתיים במילים היפות גם לימינו: "בואו, אחיותיי, הבה נתנער מכבלינו; בואו נקום ונתבע את זכויותינו. עתה זה הזמן! תרועת החצוצרה נשמעת חזקה יותר ויותר; אחיותיי הפועלות בעולם, קומו!"

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker