מרד היסטורי? מה שבטוח, משוק המניות לא יצמח השוויון

למרות המשקיעים הצעירים וגופי הפנסיה הענקיים, שוק המניות נשלט באופן כמעט מוחלט בידי השכבה העשירה, וככזה מייצג בעיקר את האינטרסים שלה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פורום מסחר ברדיט
פורום מסחר ברדיטצילום: בלומברג

נדמה שנאמר כבר הכל בנוגע לפרשת הרצת המניות של גיימסטופ (וחברות נוספות) על ידי משקיעים קטנים דרך אפליקציית רובין הוד (ואפליקציות נוספות), שהתאגדו בפורום באתר רדיט. ניתוחי האירוע נעו בין הגדרתו כמרד היסטורי של צעירים מודעים חברתית שייזכר לדורות לביטולו כמניפולציה אינטרסנטית שנווטה בידי גופי ענק ותיעלם בין דפי ההיסטוריה.

ובכל זאת, הסיפור הזה מציף לפני השטח סוגיה חשובה: האם השינוי החברתי-כלכלי הדרוש לנו יבוא דווקא משוק המניות?

הטענה של העונים תשובה חיובית לשאלה הזו פשוטה - שוק המניות מאפשר לכאורה לכל אחד מאיתנו לקנות חלק מסוים בבעלות על חברות, להגשים בכך את האידיאל הסוציאליסטי של שליטת ההמון באמצעי הייצור ולנווט את שוק המניות, ואיתו את המשק כולו, לכיוונים שוויוניים יותר, הוגנים יותר וטובים יותר לסביבה.

נראה שלפחות חלק ממריצי המניות של גיימסטופ דגלו גם הם בגישה הזו, גם אם באופן נקודתי יותר. ברחבי העולם התפרסם ציטוט של אחד מהחברים בפורום הרלוונטי ברדיט שכתב כך: "אבא, אני עושה את זה בשבילך. אני זוכר איך המשבר הכלכלי הגדול ב-2008 הפיל את חברת הבטון שלך. איבדנו את הבית שלנו, דוד שלי איבד את הבית שלו. אני זוכר את אחי עוזר לאבא שלי לספור את הכסף הקטן על השולחן במטבח, באותו זמן בו אנשי קרנות הגידור פותחים שמפניות, כשהם מציצים מהמשרדים שלהם אל עבר הפגנות של תנועת 'אוקיופיי וול סטריט'".

מפגינים מול מטה רובין הוד במחאה על הגבלת המסחר בגיימסטופצילום: Ian C. Bates/NYT

ישנן גם דוגמאות לבעלי מניות העושים שימוש בכוח הרב שמוחזק בידם כדי להוביל שינוי. בבדרך כלל לא מדובר באנשים פרטיים, אלא בגופים גדולים וממוסדים, שלהם קל יותר לפעול מתוך הכוונה מסוימת. כך למשל, קרן העושר הנורווגית, שהיא קרן העושר המדינתית הגדולה בעולם, מחזיקה בעושר של כ-1.4 טריליון דולר, המגיעים מרווחי שדות הנפט של המדינה, שהולאמו חלקית במאה שעברה. אחזקותיה של הקרן העצומה הופכת אותה למחזיק המניות היחיד הגדול באירופה, ולכזו שמחזיקה קצת יותר מאחוז אחד מכל המניות בעולם.

ההשקעות של הקרן מוכוונות, בין השאר, על ידי ועדת אתיקה מיוחדת, שמתפקידה למנוע מהקרן להחזיק במניות של חברות התורמות במישרין או בעקיפין להריגה, עינויים, שלילת חירות או הפרות אחרות של זכויות אדם במצבי מלחמה. הקרן גם לא משקיעה באופן עקרוני בחברות טבק ונשק, בחברות שבהן יש פגיעה בזכויות עובדים ועבודת ילדים ואפילו בחברות שבהן יש פערי שכר גדולים מדי בין ההנהלה לעובדים. בשנים האחרונות משכה הקרן חלק גדול מהשקעותיה בחברות להפקת גז ונפט והעבירה אותן לחברות המפיקות אנרגיה ירוקה.

כמובן שגם במקרה של הקרן הזו לא הכל ורוד, והיא מבוקרת באופן תדיר על ידי אזרחים נורווגים וארגוני זכויות אדם על השקעותיה בחברות שלא עומדות בכללי האתיקה שלה.

גופים נוספים שעושים שימוש בכוח הרב שלהם הם קרנות הפנסיה של איגודי העובדים בחלק ממדינות אירופה ובארה"ב. במדינות אלה מנוהלים כספי הפנסיה בקרנות המנוהלות על ידי איגודי עובדים (בדומה למצב שהיה בעבר בישראל), שמחזיקים בידם מאות מיליארדי דולרים וכוח רב.

חנות גיימסטופצילום: NICK ZIEMINSKI/רויטרס

רבות מהקרנות האלה פועלות כיום בשיטה של "השקעות אחראיות" או "השקעות חברתיות" (SRI) שבמסגרתן ועדות אתיקה מיוחדות מכניסות לרשימה שחורה חברות שלא פועלות לפי כללי האתיקה שקבעו, ובכך מונעות השקעה בהן. הועדות האלה מכניסות לחברה חברות שמעסיקות עובדים בתנאי ניצול, כאלה המייצרות מוצרים שעלולים להיות בעייתיים כמו נשק, כאלה הפוגעות בסביבה וכאלה שאינן עומדות בכללים רבים אחרים שנקבעים על ידי העובדים המאוגדים באותם איגודים. בשנים האחרונות המגמה הזו שהחלה בעיקר בארצות הנורדיות, עברה גם לאירופה ומשם לקרנות הענק האמריקאיות, שלהן כוח רב מאוד בבורסה החשובה בעולם.

בארץ המגמה הזו פחות נפוצה. ישנם כמה בתי השקעות שמאפשרים להשקיע את כספי הפנסיה בקרנות ירוקות או "כשרות", אך בקרנות האלה מנוהל כסף קטן יחסית, ואין עליהן פיקוח משמעותי שמאפשר לדעת שהן באמת עומדות בכללים שקבעו. בארץ קיים גם מדד "מעלה" שמדרג כמה עשרות חברות שהצטרפו למדד על פי אמות מידה חברתיות, ומאפשר להשקיע בעשרים החברות בעלות הציון הגבוה ביותר במדד. המדד זוכה לביקורת רבה בגלל שהוא ממומן על ידי החברות המבוקרות ונוטה, לטענת המבקרים, לתת ציונים גבוהים גם לחברות בעייתיות.

ישנם גם בתי השקעות גדולים בעולם, ובראשם "בלקרוק", אחד מבתי ההשקעות הגדולים בארה"ב, שמנהל כ-7 טריליון דולר, שהתעוררו לאחרונה, ומכריזים על שבהשקעותיהם החדשות יתחשבו בכללים אתיים שונים, במיוחד בהיבטי הפגיעה באקלים. ההצהרות האלה מתקבלות בספקנות רבה על ידי גורמים שעוסקים בתחום, בגלל האמורפיות שלהן והיעדר צעדים מלווים שיראו שההצהרות האלה נלקחו ברצינות הראויה.

גם במקרה של גיימסטופ, ניסיון השינוי דרך שוק המניות לא עובר בצורה חלקה, והיתה התנגדות מאורגנת בגופי ענק שפעלו לעצור אותה. אפליקציית רובין הוד, שהכנסותיה מתקבלות בעיקר מקרנות גידור ענקיות, שמקבלות מידע על המשקיעים דרך האפליקציה, חסמה באופן פתאומי את אפשרות ההשקעה בגיימסטופ וחברות נוספות כדי לא לפגוע בגורמים שמממנים אותה. גוגל מחקה, לטענת גולשי רדיט, מאות אלפי ביקורות שליליות על רובין הוד שנכתבו בחנות האפליקציות, בעקבות אותו צעד שנקטה.

משרדי בלקרוק במנהטןצילום: בלומברג

בסופו של דבר, למרות המשקיעים הצעירים וגופי הפנסיה הענקיים, שוק המניות נשלט באופן כמעט מוחלט בידי השכבה העשירה, וככזה מייצג בעיקר את האינטרסים שלה. רק 52% מהאמריקאים בכלל מחזיקים במניות, ו-84% מכל המניות המוחזקות בידי אמריקאים מוחזקות בידי העשירון העליון. 

בישראל מחזיק העשירון העליון בישראל יותר מ-50% מהנכסים הפיננסיים (רובם הגדול במניות), ואילו החציון התחתון מחזיק בפחות מ-5% מהם, כך על פי מחקר שהתפרסם על ידי המכון לרפורמות מבניות ובחן לראשונה את התפלגות העושר בישראל. הנתון הזה כולל את הפנסיות, שבהן מחויבים, כידוע, כל העובדים בישראל.

בנוסף, בחלק גדול מהמקרים, העליות בשוק המניות לא מחלחלות אל העובדים הבינוניים והזוטרים, ומעשיר רק את מחזיקי המניות בחברה, שעליהם נמנית בדרך כלל גם ההנהלה הבכירה של אותן חברות. בנוסף, התגמול הניתן במניות להנהלה הבכירה גרם לכך שהעלייה התלולה בערך החברות הנסחרות לא מיתרגמת להשקעה בחברה ובעובדיה אלא מעודד אותם לבצע "רכישה עצמית" של מניות, שמנפחת מלאכותית את ערך המניה ומעשירה את כיסיהם ואת אלה של שאר בעלי המניות.

בשורה התחתונה, הסטת השקעות לעבר גופים צודקים והוגנים יותר בכלל שרשרת היצור שלהם היא צעד חשוב, שתורם לכל הפחות באופן נקודתי, אבל קשה להאמין שבהינתן התנאים הרגולטוריים, החברתיים והכלכליים ויחסי הכוחות העכשווים, יתרחש שינוי דרמטי במערכת הכלכלית חברתית שבה אנחנו חיים דווקא מתוך שוק המניות.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עבדתי בתור חוקר מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון ורפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker