50 גוונים של ימין, והשמאל נותר חיוור

מפלגות הימין פונות כל אחת לקהל מובחן יחסית - חרדי, דתי, חילוני, עולי רוסיה ועוד. אך מפלגות השמאל מתמודדות כמעט כולן על אותו קהל וההבדל ביניהן נע בעיקר על הציר המתון - רדיקלי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אנשי ימין מול ההפגנה בקיסריה, הערב
אנשי ימין מול ההפגנה בקיסריה, הערבצילום: רמי שלוש

הסקרים שהגיעו בעקבות ההכרזה של גדעון סער על פרישתו מהליכוד והקמת מפלגה חדשה, מנבאים התרסקות נוספת של מפלגות השמאל מרכז בבחירות הקרבות. נראה שבפני הבוחר הישראלי תעמוד הבחירה בין מפלגת ימין פופוליסטית, מפלגת ימין דתי, מפלגת ימין ממלכתי ומפלגת ימין לאומנית. זאת, כאשר לפני כמה שנים מפלגות שהגדירו עצמן באופן מובהק כשמאל, היוו כמעט מחצית מהפרלמנט הישראלי.

לתופעה הזו, של צמיחת הימין הישראלי אל מול דעיכת השמאל, יש הסברים רבים - דמוגרפיים, ביטחוניים, מדיניים, כלכליים, פוליטיים ועוד. אבל מבט החוצה יראה לנו שלא מדובר בתופעה ישראלית בלבד, ושבמדינות רבות בעולם ניתן לצפות בתופעה דומה. גם לתופעה הגלובלית הזו ניתנו כמה הסברים. חלקם מתמקדים בהגירה, אחרים שמים דגש על המשבר התרבותי במערב. רבים בעולם, בעיקר כאלה המזוהים עם עמדות סוציאל-דמוקרטיות, שמים דגש על פערים חברתיים-כלכליים מתרחבים, ותהליך ארוך שנים במסגרתו עוברים מצביעי מעמד נמוך לימין ומצביעי מעמד גבוה לשמאל. גם הבחירות האחרונות שהתקיימו בארה"ב הצביעו על תהליך דומה שמתרחש במדינה, זאת למרות ניצחונו של מועמד הדמוקרטים ג'ו ביידן.

מחקר שפירסם לאחרונה ד"ר נעם גדרון מהאוניברסיטה העברית, מעלה הסבר נוסף, משלים, לתיאוריות המרכזיות (שתקף בעיקר במדינות בהן ישנה מערכת רב מפלגתית). גדרון עקב אחרי עמדות ודפוסי הצבעות של אזרחים במדינות מערב אירופה בשנים 1990-2017 ומצא כי באופן עקבי ומתרחב מצביעים שמאמינים בעמדות ימין ושמאל מעורבבות, נוטים באחוזים גבוהים יותר להצביע למפלגות מרכז-ימין.

באופן ברור, מצביעים שמאמינים בעמדות שמאל בנושאים כלכליים ובנושאים תרבותיים-אזרחיים מצביעים למפלגות שמאל, ומצביעים שמאמינים בעמדות ימין בשני התחומים האלה, מצביעים למפלגות ימין. לעומת זאת, מצביעים שהם שמרנים תרבותית אבל תומכים במדיניות רווחה, או כאלה שהם פרוגרסיבים תרבותית אבל מאמינים במדיניות שוק חופשי, נמצאים בבעיה, ונדרשים להצביע למפלגות המזוהות כשייכות לאחד מהגושים הפוליטיים.

ניתוח הצבעותיהם של מצביעים אלה לאורך כמעט 20 שנה, מעלה כי שני סוגי המצביעים החצויים האלה, נוטים להצביע למפלגות ימין יותר מאשר למפלגות שמאל. ההסבר לתופעה המוצע במחקר נעוץ בסוציולוגיה של המצביעים ובפריסת המפלגות. כך, מצביעי הרווחה השמרנים מגיעים בדרך כלל משכבות סוציו אקונומיות נמוכות יותר, נוטים לייחס חשיבות רבה יותר לסוגיות תרבותיות ודתיות על פני סוגיות כלכליות, ולכן מתעדפים את ההצבעה על פי דפוסים תרבותיים ומצביעים לימין. מהצד השני, הליברלים הקוסמופוליטיים מגיעים בדרך כלל משכבות אמידות יותר, נוטים לתעדף אינטרסים כלכליים בהצבעה שלהם, ולכן מצביעים גם כן למפלגות ימניות.

בהתאם, המפלגות השמרניות באירופה מתחרות הן על הקהל הימני באופן עקבי והן על הקהל הליברלי קוסמופוליטי, ומפלגות הימין הקיצוני מתחרות הן על הקהל הימני באופן עקבי והן על הקהל השמרני תומך הרווחה. בשמאל לעומת זאת מתחרות המפלגות הסוציאל דמוקרטיות, הירוקות והרדיקליות על קהל דומה מאוד, וכמעט ולא מנסות להתחרות על הבוחרים החצויים.

התופעה הזו מתקיימת לפחות ב-20 השנים בהן התמקד המחקר ואף מתרחבת. אחוז הבוחרים החצויים כמעט הכפיל את עצמו מ-1990 ל-2017 (8%-14%, 9%-15%) וגם הנטיה של הבוחרים החצויים ימינה התרחבה.

גם בארה"ב: בני מעמד סוציו אקונומי נמוך עוברים להצביע ימיןצילום: LEAH MILLIS/רויטרס

כאמור, הסיבות לנטיה הישראלית ימינה מגוונות ואי אפשר למצותן בהסבר אחד, גם חלוקת העמדות כפי שנעשתה במחקר לא לגמרי רלוונטית לישראל. ובכל זאת, מבט מהיר למפת המפלגות הישראלית יראה שמפלגות הימין פונות כל אחת לקהל מובחן יחסית - חרדי, דתי, חילוני, עולי רוסיה ועוד. זאת בעוד מפלגות השמאל מתמודדות כמעט כולן על אותו קהל וההבדל ביניהן נע בעיקר על הציר המתון - רדיקלי. גם אם בוחנים אישים ופוליטיקאים בעלי נוכחות ציבורית, קל יחסית להבחין בתופעה שבה אלה שעוברים להזדהות עם מחנה הימין בהיבט אחד (בהקשר הישראלי), נדחים מהר מאוד ממחנה השמאל ועוברים להזדהות עם הימין.

ייתכן שאחת המסקנות שצריך מחנה השמאל מרכז להסיק מהמצב הזה, היא הצורך במפלגות מובחנות יותר שפועלות להביא אליהן קהל ממוקד יותר. מסקנה נוספת יכולה להיות הצורך להתגבר על הדחף לדחות ממחנה השמאל כאלה שיש להם מחלוקת חלקית איתו, או שמביעים עמדות לא אורתודוקסיות למחנה זה, לכל כיוון. ברור שצעדים אלה הם לא הפתרון המלא למצב העגום הנוכחי, אבל אולי יועילו להגשימו.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker