מאבקי האקלים של הירוקים מתנגשים עם האינטרסים של האדומים

חברי איגודי העובדים מגיעים פעמים רבות מהמעמדות הכלכליים-חברתיים הנמוכים, ואילו חברי התנועות הסביבתיות מגיעים בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים. האדומים היוו בעבר את בסיס מפלגות השמאל, וכשהשמאל נכבש בידי הירוקים וחבריהם למעמד, רבים מהם ערקו לימין

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הפגנה למען הסביבה בקליפורניה
הפגנה למען הסביבה בקליפורניהצילום: FREDERIC J. BROWN / AFP

"אם מישהו חושב שהוא יכול לסגור בקלות ושניתן לזה יד, אז הוא טועה". המשפט הזה כמעט מובן מאליו כשהוא יוצא מפיו של יו"ר ועד עובדים, במקרה הזה יו"ר ועד עובדי בז"ן חנן סונטג, בראיון ל'דבר העובדים בארץ ישראל'. זוהי העמדה הטבעית והמובנת מאליה של איגודי עובדים בתגובה לאיומי סגירה ופיטורי עובדים. ובכל זאת, בעמדה שמביא יו"ר הוועד יש עניין מיוחד, זאת בשל הנסיבות שייתכן שיביאו לסגירת המפעל.

סגירת מפעלי תעשייה במדינות מתועשות מתרחשת בדרך כלל בשל תחרות גוברת עם מפעלים מקבילים במדינות מתפתחות, שיחד עם הסרת מכסים וביטול סבסודים, הופכת את קיום המפעל לפחות משתלמת כלכלית. בפעמים אחרות הם נסגרים בשל התפתחויות ושינויים טכנולוגיים או חברתיים שמורידים את ערכה של הסחורה המיוצרת בו. אך הפעם, האיום כלפי בז"ן נובע מסיבות אחרות. הוועדה הבין-משרדית שדנה בעתידו של המפעל מתלבטת האם לסגור אותו ולפטר את 1,500 עובדיו בגלל ההשלכות הסביבתיות של המשך קיומו על תושבי מפרץ חיפה, ולא בשל חוסר הצדקה כלכלית. 

התנגשויות מסוג זה, בין ארגונים ופעילי סביבה ירוקים ובין איגודי עובדים אדומים, נראים יותר ויותר בשנים האחרונות, וכנראה יגברו עוד יותר בשנים הקרובות, כשהמלחמה בהשלכות משבר האקלים תעלה מדרגה. מפרץ חיפה עצמו ידע התנגשות כזו, כשלפני כמה שנים נסגר מפעל "חיפה כימיקלים צפון", לאחר שראש עיריית חיפה ביטל את היתר הפעלתו לאור הטענות על זיהום האוויר שהוא גרם.

שביתה בבתי הספר בפינלנד למען האקליםצילום: Markku Ulander / LEHTIKUVA/רו

כורי הפחם הגישו לטראמפ את הנשיאות

גם בעולם מתרחשות התנגשויות דומות, ואיגודי העובדים במקומות רבים מוצאים את עצמם במבוכה. האיגודים, שבאופן מסורתי קרובים ברובם לעמדות השמאל, גם בסוגיות שאינן קשורות באופן ישיר לזכויות עובדים, כמו זכויות להט"ב ושוויון לנשים, מתלבטים מה לעשות בנוגע למאבק בשינויי האקלים. מקומם הטבעי היה אמור להיות לצד הנאבקים ולא לצד המכחישים או הממעיטים בהשלכותיו, אך בשל ההשלכות המיידיות של המאבק, שמשמעותן היא פגיעה משמעותית וישירה בפרנסתם של רבים מהם, הם אינם יודעים איך להכריע. גם ההבטחות ליצירת משרות חדשות בתעשיות הירוקות החדשות לא מרגיעה אותם.

להתנגשות בין הירוקים לאדומים ישנם גם היבטים סוציולוגיים שמאפיינים את השינוי שעבר על מפלגות השמאל במערב. חברי איגודי העובדים מגיעים פעמים רבות מהמעמדות הכלכליים-חברתיים הנמוכים, ואילו חברי התנועות הסביבתיות מגיעים בדרך כלל מהמעמדות הגבוהים. האדומים היוו בעבר את בסיס מפלגות השמאל, וכאשר בעשורים האחרונים השמאל נכבש בידי הירוקים וחבריהם למעמד, רבים מהם ערקו לימין. 

הד למבוכה הזו ולקושי של פוליטיקאים משמאל לנווט בתוכה ניתן היה לראות בבחירות לנשיאות ארה"ב. ב-2016 אמרה הילארי קלינטון לכורי הפחם במדינות מפתח שהצביעו מסורתית לדמוקרטים, כמו פנסילבניה, כי היא מתכוונת לסגור את המכרות שלהם בשל הנזק שבשימוש בפחם. הכורים שמעו והפנימו, ובין השאר,  בשל האמירות האלה, הצביעו בהמוניהם לטראמפ, והגישו לו את הנשיאות על מגש של כסף.

כורי פחם בכניסה למכרה במערב וירג'יניה, בשנה שעברהצילום: בלומברג

במערכת הבחירות האחרונה נזהר מאוד ביידן מאמירות כאלה, על אף שהכריז בקול רם על תמיכתו ומחויבותו למאבק בשינויי אקלים. רק בעימות האחרון מול טראמפ כשל מעט בלשונו, ובתגובה להתגרות מכוונת בנושא הפקת נפט מפצלי שמן (Fracking) מצדו של טראמפ התבטא באופן מגומגם בנוגע לעמדתו בנושא, ומיד חטף על הראש מאיגודים מקומיים.

דוגמה נוספת למבוכה הזו ניתן היה לראות בגרמניה, שם דחתה המפלגה הסוציאל דמוקרטית המקומית את ההצעה לכלול בתוכנית הסיוע הממשלתית מענק שיינתן לרוכשי מכוניות חדשות, ודרשה כי זה יינתן רק לרוכשי מכוניות חשמליות. בתגובה ביקר איגוד העובדים הגדול והחזק במדינה,IG Metall, את המפלגה, וטען כי היא מפקירה את העובדים. הארגונים הירוקים מצדם ביקרו את איגודי העובדים, וטענו כי לא ניתן לסמוך עליהם כשותפים למאבק בשינויי האקלים.

המתנגדים, התומכים והמגדרים

ובכל זאת, לא בכל מקום זהו המצב. מחקר שנערך באירופה והתפרסם באחרונה בכתב העת האירופי ליחסי תעשייה מנתח את עמדותיהם של איגודי עובדים ביבשת ביחס למשבר האקלים, ומחלק אותם לשלוש קבוצות: "המתנגדים" – איגודים המביעים התנגדות לביצוע שינויים במקומות העבודה כחלק מהמלחמה במשבר האקלים; "המגדרים" – איגודים שלא מתנגדים חזיתית לביצוע שינויים במקומות העבודה, אלא מנסים להמעיט בהם ולשמור על תנאי חבריהם גם כשהם מתרחשים; ו"התומכים" – המביעים תמיכה אקטיבית במלחמה במשבר האקלים, ואף דוחפים ממשלות ותאגידים לביצוע שינויים דרמטיים כדי להמעיט בפליטות פחמן וכו'.

טראמפ נפגש עם כורי פחםצילום: Carlos Barria/רויטרס

מהמחקר עולה שאסטרטגיית ההתנגדות נפוצה יותר במדינות מזרח אירופה ושאסטרטגיית התמיכה מאומצת באופן נרחב יותר על ידי "איגודי על" רב לאומיים. האסטרטגיה הנפוצה ביותר היא אסטרטגיית ה"גידור", שמבטאת בצורה טובה את המבוכה שנמצאים בה איגודי העובדים בסוגייה המורכבת הזו.

עורכי המחקר דוחקים באיגודי העובדים לנקוט במדיניות אקטיבית יותר ולעבור לצד התומך במאבק בשינויי האקלים. זאת בשל העובדה כי שינויי האקלים יפגעו קשות בעובדיהם ובחברה בכללותה בטווח הבינוני והארוך, וככי זו גם אסטרטגיה לגיוס תמיכה בקרב הקהל הרחב. תמיכה כזו, לטענתם, צריכה להגיע יחד עם דרישה להגדלת "קרן המעבר הצודק" שהוקמה בהחלטת האיחוד האירופה בתחילת השנה ומתוקצבת בעשרות מיליארדי יורו, ומטרתה לסבסד במענקים, הכשרות מקצועיות ועוד את האזורים ביבשת שייפגעו בצורה הקשה ביותר מהתחייבויות האיחוד להפחתת פליטת גזי חממה.

בראיון שקיים המגזין הפרוגרסיבי "ג'קובין" עם מנהיגו של איגוד העובדים הגרמני IG Metall, הנס יורגן-אורבן, הוא סיכם בצורה יפה את האסטרטגיה שצריכה להוביל את מנהיגי השמאל, איגודי העובדים וארגוני הסביבה במאבקם המשותף במשבר האקלים: "לא ניתן להניח כי ברית המורכבת ממגוון גורמים חברתיים, המגיעים ממגזרי חברה שונים, תשמור תמיד על הרמוניה. יהיו בה מתחים פנימיים שיהיה על חבריה להתגבר עליהם, אחרת הברית תתפרק.

מכחישי שינוי האקלים בהפגנת תמיכה בטראמפ, בווירג'יניה. צילום: Alex Brandon/אי־פי

"הסיכונים של השינוי האקולוגי מתחלקים בצורה לא שווה, ויש לכך השלכות. אנשים שאינם מושפעים ישירות מהמאבק במשבר האקלים נוטים להזניח את ההשלכות החברתיות של המדיניות הסביבתית. באותו הזמן, אנשים עם משרות המאוימות ישירות על ידי המאבק במשבר האקלים עשויים להיות מעוניינים יותר בביטחון תעסוקתי לטווח קצר מאשר בבעיה ארוכת הטווח של אסון סביבתי. אסטרטגיות לשינוי חברתי-אקולוגי צריכות לתת מענה לפחדים האלה על ידי פתרונות פוליטיים, ולא על ידי יהירות מוסרית".

קביעתו של יורגן-אורבן יפה גם למשברים נוספים הקורעים את השמאל ומעמתים בתוכו שתי קבוצות אינטרסים ועמדות שונות כמו הגירה, לאומיות, שינויים בזהות האישית ועוד. לא תמיד ניתן יהיה לפתור את המתחים על ידי תוכניות פרקטיות, וישנם מקרים שבהם ישנו צורך לחתוך בהכרעות לכיוון זה או אחר, אך התרחקות מאותה יהירות מוסרית וחתירה לפתרונות מעשיים שיתנו מענה לפחדים של הצדדים השונים, כמו "קרן המעבר הצודק", יוכלו לתת מענה הולם לחלק ניכר משסעים אלה.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עבדתי בתור חוקר מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון ורפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker