המקומונים נעלמים ומפנים את מקומם לפייק ניוז ותיאוריות קונספירציה

הגורמים השונים למשבר הנוכחי בענף העיתונות פגעו בצורה עזה במיוחד במקומונים. אלפי עיתונים נסגרים בשנים האחרונות בארה"ב, חלק גדול מהם מקומונים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עיתונים בארה"ב
עיתונים בארה"בקרדיט: Bloomberg News

אחד הדברים הראשונים שאני נוהג לעשות כשאני מגיע לשבת אצל ההורים הוא לקרוא את המקומונים. העדכונים על הסערות האחרונות בעיר והקרבות בין העיתון שתומך בראש המועצה לזה שמתנגד לו בתוקף, וגם החוסר בסאב טקסט והגאווה חסרת הפרופורציה בהישגים קטנים של תושבי המקום, מספקים לי הנאה רבה.

אבל האמת היא שמקומונים הם לא רק מקור להנאה אלא גם מוסד דמוקרטי חשוב. הרבה מאוד פעמים המדיניות, הפוליטיקה וחיי החברה העירוניים חשובים לחייהם של האזרחים לא פחות מהפוליטיקה הארצית. למרות זאת, בשל מגבלות ברורות, הסיקור שלהם בכלי התקשורת הארציים מוגבל מאוד, ויש צורך במקומונים שיוכלו לעשות את העבודה.

בגלל זה, ההודעה על סגירת רשת המקומונים של קבוצת ידיעות על 27 השבועונים שהיא מפיצה ומאה העיתונאים והעורכים שלה, מדאיגה. בהחלטת הסגירה מצטרפת "ידיעות" לעיתון "מעריב", שסגר את רשת המקומונים שלו לפני שבע שנים, ולמגמת סגירה כללית שמתרחשת בשוק המקומונים הישראלי והעולמי, מגמה שמתרחשת במהירות ובהיקפים רחבים עוד יותר ממגמה דומה בשוק העיתונות בכללותו.

הגורמים השונים למשבר הנוכחי בענף העיתונות, שבראשם עליית האינטרנט והרשתות החברתיות, שמציעים תוכן חינמי ומהווים אפשרות פרסום ממוקדת וזולה, פגעו בצורה עזה במיוחד במקומונים. אלפי עיתונים נסגרים בשנים האחרונות בארה"ב, חלק גדול מהם מקומונים.

התופעה הזו הופכת אזורים שלמים למה שמכונה בארה"ב "מדבריות חדשותיות" (News deserts) שבהם אין מקומונים או שהגישה אליהם מוגבלת מאוד, או לכאלה בהם נשארים רק "עיתוני רפאים" מצומקים, שהתוכן בהם דל מאוד ושכמעט ולא עוסקים בתחקירים עצמאיים. מנתונים שאוסף מרכז מיוחד העוסק בנושא השייך לאוניברסיטת צפון קרוליינה עולה כי מתוך כ-3,100 מחוזות בארה"ב, בכ-1,500 יש רק מקומון אחד, לרוב שבועי, ובעוד 200 מחוזות אין ולו מקומון אחד. האינטרנט לא מצליח למלא את החסר, כשבמקום 2,100 עיתונים שנסגרו, נפתחו רק 500 אתרי אינטרנט חדשותיים חדשים.

המגמה הזו מדאיגה מאוד חוקרים ואנשי ציבור בארה"ב, שבה למקומונים יש עבר ארוך ומפואר במיוחד. האתוס האמריקאי הוא מקומי במיוחד, ולערים, למחוזות ולמדינות החברות בפדרציה ישנה מסורת ארוכה וגאווה מקומית עזה, גם על חשבון המדינה הגדולה. ישנם במדינה עיתונים שפועלים כבר מאות שנים, ולמקומונים נודעה חשיבות רבה במיוחד בהתנהלות המחוזית והעירונית.

כמה חוקרים של התופעה טוענים שהיעלמותם ההדרגתית של המקומונים גרמה לעלייה באי האמון בתקשורת ולפריחת פייק ניוז ותיאוריות קונספירציה. תושבי "מדבריות חדשותיות" מפתחים חוסר אמון כלפי ערוצי התקשורת הארציים מכיוון שהם משקפים במידה רבה מציאות ותרבות השונים מאוד מאורח חייהם. במקביל פורחים פסבדו-עיתונאים שמדווחים וממציאים חדשות ברשתות החברתיות, וכלי תקשורת מיובשים תקציבית שלא עושים תחקירים אמיתיים אלא רק מהדהדים תעמולה וסיפורים לא בדוקים.

בסקירה שעשה האתר "פוליטיקו", נמצא שבבחירות המקדימות לנשיאות ארה"ב ב-2016 וגם בבחירות עצמן זכה טראמפ להצלחה משמעותית יותר דווקא במקומות שבהם התקשורת המקומית חלשה ולא נוכחת. הממצאים נותרו חזקים גם כשנוטרלו מרכיבים כמו השכלה, הכנסה וכו'.

המצב בישראל מורכב יותר מהתמונה בארה"ב. סדרי הגודל אחרים לגמרי וממילא גם בחדשות הארציות בישראל ניתן מקום לחדשות מקומיות. בנוסף, המקומונים בישראל מעולם לא זכו למעמד כמו זה האמריקאי, צמיחתם הגדולה היתה רק החל משנות ה-80, וממילא הם זכו לשנות שגשוג מועטות יחסית. ובכל זאת, בשנים הגדולות שלהם ידעו המקומונים (בעיקר הירושלמים והתל אביבים אבל לא רק) לערוך תחקירים משמעותיים, להיות מוקד שיחה ועניין מקומי, וגם לגדל דור של עיתונאים שיודעים איך לדלות סיפורים, לצאת לשטח ולעשות עיתונות בתנאים לא פשוטים.

דוכן עיתונים בניו יורק
דוכן עיתונים בניו יורקצילום: BLOOMBERG NEWS

האתגר: מציאת מקורות מימון

כאמור, גם בישראל ישנה חשיבות רבה לתקשורת מקומית. היא מאפשרת לעסוק בנושאים שנוגעים לחיי היומיום של כולנו, ושלא זוכים לחשיפה בתקשורת הארצית. היא מאתגרת את הפוליטיקאים המקומיים בשאלות קשות, ובניגוד למתרחש ברשתות החברתיות יכולה להרשות לעצמה לעשות תחקירי עומק שיחשפו שחיתויות ויהוו כלי מרתיע לפוליטיקאים המקומיים, שהעיתונות הארצית לא מספיק מתעניינת בהם. היא גם יכולה להוות כלי לחשיפה והתפתחות של כוחות פוליטיים ואידיאולוגיים מקומיים שבלעדיה קשה להם להגיע לציבור הרלוונטי.

האתגר הגדול בהחייאת העיתונות המקומית נוגע למציאת מקור מימון חדש במקום הפרסום המקומי שנדד למקומות אחרים. בשנים האחרונות מעלים העוסקים בנושא פתרונות שונים שיאפשרו את הלידה מחדש. מקרנות ממשלתיות או פרטיות שיתמכו בעיתונות כזו, דרך כניסה של התקשורת המקומית לשוק השיווק הדיגיטלי, ועד יוזמות שיצמחו מלמטה כמו קואופרטיבים ועמותות שיקימו עיתונים מקומיים. אפילו פייסבוק מנסה להציע פתרונות, כשהודיעה לפני כשנה שהאלגוריתם שלה יקדם חדשות מקומיות לפי אזורים, אם כי הפתרון הזה בעייתי מאוד ופייסבוק היא במידה רבה חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון.

גם יוזמות מקומיות כמו "מדינת ירושלים" צצות בשנים האחרונות ומנסות להחזיר את הכבוד למותג החבוט, אך עד עתה לא נמצא המודל המנצח שיצליח להחזיר את החדשות המקומיות לחיים. אולי דווקא תקופת הקורונה, שהמשבר הכלכלי שהביאה אתה ריסק עוד יותר את עולם העיתונות, תביא לפריחה מחודשת של המקומונים בשל החיבור הכפוי לסביבה הפיזית וההבנה המחודשת בדבר חשיבותן של הרשויות המקומיות, השפעתן הדרמטית על חיינו והצורך להעביר אליהן עוד אחריות וסמכויות.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עבדתי בתור חוקר מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון ורפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום