לתת קצבה לאזרחים זה כמו לארגן אוכל לאירוע: עדיף יותר מדי מאשר פחות מדי

האמת הידועה היא שככל שהקצבה סלקטיבית יותר, כך יותר מהאנשים שאמורים לקבל אותה ושעבורם היא מיועדת לא מקבלים אותה. הם לא שמעו שמחלקים את הקצבה, לא מבינים את ההוראות, נופלים בין הכיסאות או נכנעים למול ערימות הניירות הדרושה לקבלת הכסף

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ההפגנה ליד רחוב בלפור בירושלים
ההפגנה ליד רחוב בלפור בירושליםצילום: אורן בן חקון

נתניהו החליט לשפוך כסף ממסוקים וזה רעיון בכלל לא רע. כן, למרות הררי הביקורת שנשפכו על הצעד שהוצג בשבוע שעבר, שבמסגרתו יקבל כל אזרח מענק בשווי מאות שקלים, ולמרות אותה ביקורת שנשמעה בפעם הקודם שחולק כסף בדרך דומה, לפני פסח, כיוון הפעולה הזה נכון.

נתניהו וממשלתו התעוררו מאוחר מאוד, עד שהבינו את עומק המשבר החברתי כלכלי שהביאה עמה הקורונה. למרות שלל תוכניות מדיניות שנכתבו על ידי גופים בחברה האזרחית כבר בתחילת המשבר, ועל אף שניתן היה ללמוד ממה שקורה בשאר העולם, נתניהו ואנשי האוצר התעקשו שלא לסטות מהקו האידיאולוגי שלהם, שדוגל במינימום אחריות של המדינה על אזרחיה ומקסימום הפקרתם לחסדי הגורל העיוור.

כמה חודשים מאוחר יותר, החברה הישראלית הגיעה לקטסטרופה שספק אם נראתה בעבר, עם שיעור האבטלה הגבוה במערב והמוני ישראלים שאין להם מושג מאיפה ישלמו על שכר הדירה ועל הקניות בסופר, ונראה שנתניהו והאוצר התעוררו. שלל התוכניות הכלכליות שעליהן הכריזה הממשלה מביאים את הסיוע הישראלי למקום סביר ביחס למדיניות אחרות בעולם. לא במקומות הראשונים, אבל גם לא אחרונים.

ובכל זאת קול זעקה עולה מהציבור. החובות כבר נצברו, האמון בממשלה אפסי, וכולם - שכירים, עצמאים וכל השאר - מתלוננים שהכסף לא באמת מגיע אליהם. דו"ח שפירסם בנק ישראל הראה שהמתלוננים לגמרי צודקים. שיעורי המיצוי של רוב התוכניות השונות מאוד מאוד נמוכים, והממשלה הוציאה חלק קטן מאוד מהכסף שהבטיחה.

הלוואות בערבות מדינה לעסקים בסיכון? אפס אחוז מיצוי; סיוע לענפי משק במשבר (תיירות ותחבורה)? 20% מיצוי; המשכיות עסקית (סיוע לעסקים)? 16% מיצוי; וכך הלאה. גם תשלומי האבטלה הגיעו לשיעורי מיצוי נמוכים מאוד, באזור 40%. הסיוע לעצמאים דווקא הגיע לשיעורי מיצוי יפים יותר - 83%.

חשוב להגיד, מדובר בהערכות מוקדמות של האוצר לסכומים שיעלה כל צעד ולסכום שהוצא בפועל. כך שתיאורטית יכול להיות שההערכה פשוט היתה שגויה, ואין צורך בכל כך הרבה כסף. אבל מהיכרותנו עם האוצר והערכותיו קשה מאוד להניח שזה המצב, בטח בסטיות גדולות כאלה, של עשרות אחוזים.

נפלאותיה של הקצבה האוניברסלית

רק צעד אחד הגיע ל-100% מיצוי (למעשה 102%) - מענק פסח בסך 500 שקל לילד (ולאוכלוסיות נוספות כמו קשישים ונכים) שהועבר באמצעות הביטוח הלאומי. הסיבה לכך פשוטה מאוד, זהו מענק אוניברסלי, שהקריטריונים שלו מאוד פשוטים, רשומים כבר במשרדי הביטוח הלאומי ואין צורך לעשות שום פעולה כדי לקבל אותו, הוא פשוט מגיע לחשבון הבנק.

זהו אחד היתרונות הגדולים ביותר של קצבאות אוניברסליות על פני קצבאות סלקטיביות, שמערימות הררי תנאים על האזרח לפני שיוכל לקבל את הקצבה. הכל כדי שחס ושלום לא יהיה אף אחד שמקבל את המענק בלי שמגיע לו. אבל האמת הידועה היא שככל שהקצבה סלקטיבית יותר, כך יותר מהאנשים שאמורים לקבל אותה ושעבורם היא מיועדת לא מקבלים אותה. הם לא שמעו שמחלקים את הקצבה, לא מבינים את ההוראות, נופלים בין הכיסאות או נכנעים למול ערימות הניירות הדרושה לקבלת הכסף.

נכון, לא תמיד חכם לפעול בצורה אוניברסלית מלאה. בכל זאת, הגיוני וצודק יותר שרק נכים יקבלו קצבת נכים ורק אנשים שנפגעו מהמשבר יקבלו קצבה. בכל זאת יש גבול לכמות הכסף שאפשר לחלק ועדיף שהוא יגיע למי שזקוק לו. ועדיין, בין אוניברסליות מלאה לסלקטיביות מלאה יש רצף ארוך. גישת ממשלת ישראל ומשרד האוצר, שבאופן בסיסי לא מאמינים לישראלים, נמצאת רחוק מאוד בצד הסלקטיבי.

ההפגנה ליד רחוב בלפור בירושליםצילום: תומר אפלבאום

ראוי ורצוי שישראל תתקדם לכיוון הקצה האוניברסלי. אפשר לחלק דמי אבטלה לשכירים ולעצמאים גם בלי להתנות את הקבלה במגבלות קשיחות של דיווח מוקדם (שבין השאר גורם לכך שהמענק מתבסס על 2018) ובלי לדרוש ירידה דרסטית בהכנסה. כן, יהיו אנשים שיקבלו קצבה גבוהה יותר מזו שהתכוונו שיקבלו, ואולי אפילו ירוויחו מכל המצב, אבל כל זה עדיף הרבה יותר על המצב ההפוך, שבו המונים לא מקבלים את מה שמגיע להם, קורסים וגוררים בעל כורחם את החברה והמשק איתם.

אם בכל זאת רוצים לגבות מאוחר יותר את הכסף שהגיע גם למי שלא התכוונו אליו, יש דרך מוכרת, ידועה ופשוטה יחסית דרכה יודעת המדינה לגבות ממי שיש לו יותר, קוראים לזה מס. עוד שנה, שנתיים או מתי שיחליטו, אפשר להטיל מס קרונה מיוחד, שיוטל בצורה פרוגרסיבית ויגבה את הכסף העודף שניתן גם למי שהכנסותיו גבוהות יותר.

עדיף שיותר מדי אנשים יקבלו, מאשר פחות מדי. זו אמת פשוטה שאותה יודע כל מי שאי פעם הזמין אורחים לשבת או היה אחראי על מזון, ציוד או מתנות לילדיו. הגיע הזמן שגם המדינה תפנים את זה.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker