80 מיליארד שקל? שלא יעבדו עליכם

החלק העיקרי של התוכנית שהציגו ראש הממשלה ושר האוצר, זה שאמור לתת את הסיוע הממשי והמשמעותי ביותר ושיש לו משמעויות תקציביות אמיתיות, כולל בתוכו רק קצת יותר משליש מהתוכנית כולה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
בנימין נתניהו ומשה כחלון
בנימין נתניהו ומשה כחלוןצילום: אמיל סלמן

80 מיליארד שקל, הסכום שבו נקבו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון כשהציגו את התוכנית הממשלתית לסיוע בהתמודדות עם משבר הקורונה. זה הרבה מאוד כסף. לשם השוואה, המשרד הממשלתי שקיבל את התקציב הגבוה ביותר בשנה שעברה, משרד החינוך, קיבל הרבה פחות מזה, בערך 60 מיליארד שקל; תקציב המשרד השני בגובהו, משרד הביטחון, היה 55 מיליארד שקל. הסכום הזה הוא כמעט כפול מתקציב הביטוח הלאומי כולו, כולל כל הקצבאות שהוא מחלק מדי שנה.

האם התוכנית שהוצגה באמת מציעה לחלק לאזרחי ישראל סכום כל כך גדול כדי שיצליחו לשרוד את התקופה הקשה? כשצוללים לפרטי התוכנית, מגלים שלא ממש. קודם כל, התוכנית שהוצגה כוללת בתוכה את 10 מיליארד השקלים שהובטחו כבר למשק לפני שבוע, ולא מוסיפה עליהם כסף חדש.

מעבר לזה, את הסכום צריך לחלק לשלושה סוגים שונים: 

1. סיוע תקציבי – כסף "אמיתי" שיוצא מהתקציב ועובר לאזרחים;

2. דחיית והקדמת תשלומים – סכום שלא יוצא מתקציב המדינה ואמור להתאזן בסוף השנה;

3. אשראי וערבויות – סכום שחלקו הגדול (ערבויות) בכלל לא יוצא מתקציב המדינה, וחלקו האחר (אשראי) אמור לחזור לתקציב המדינה ברובו המוחלט.

מחצית באשראי

ניתוח התוכנית על פי המבנה הזה יביא לנו את התוצאה הבאה:

50% מהסכום, 40 מיליארד שקל, יגיע כאשראי וערבויות. 14% מהסכום, קצת יותר מ-11 מיליארד שקל, יגיע כדחייה והקמת תשלומים, ורק 36% מהסכום, בערך 30 מיליארד שקל (המספרים בתוכנית משוערכים), יגיע כסיוע תקציבי.

כלומר, החלק העיקרי של התוכנית, זה שאמור לתת את הסיוע הממשי והמשמעותי ביותר ושיש לו משמעויות תקציביות אמיתיות, כולל בתוכו רק קצת יותר משליש מהתוכנית כולה. אם נדרש שוב להשוואה שעשינו בהתחלה, זה הרבה פחות מהתקציב של משרד החינוך, משרד החינוך ואפילו הביטוח הלאומי, וקרוב יותר לתקציבם של משרד התחבורה ומשרד הרווחה יחד.

ובכל זאת, מדובר בסכום לא מבוטל. כדי להחליט עד כמה הוא משמעותי, צריך להשוות אותו למדינות אחרות. המשימה הזו קשה לביצוע משנדמה, בגלל שאנחנו עוסקים כאן באירוע שעדיין קורה, ולכן הנתונים משתנים כל הזמן. בנוסף, לא כל המדינות מפרסמות באופן מפורט את התוכנית שלהן, כך שקשה להשוות.

ובכל זאת, ישנן כמה מדינות שכבר פירסמו תוכניות מפורטות יחסית, וכמה גופים בינלאומיים מרכזים תוכניות כאלה, ובראשן קרן המטבע הבינלאומית. מהשוואה בין ישראל לעשר מדינות מערביות שלהן תוכניות מפורטות נקבל את התמונה הבאה:

סיוע תקציבי

הסיוע התקציבי שנותנת ישראל נמוך משמעותית ממדינות כמו קנדה, ארצות הברית ודנמרק, אך גבוה מעט יותר מהולנד, בריטניה וצרפת. גם בסעיפים האחרים הסיוע של ישראל נמוך יחסית. בקטגוריית "דחיית והקדמת תשלומים" רק אוסטרליה נותנת פחות מאתנו, ובקטגוריית "אשראי וערבויות" אנחנו במקום הדומה למקומנו בקטגוריית הסיוע התקציבי.

גרמניה מובילה

אם ננתח את הסיוע התקציבי עצמו, נקבל גם כן תמונה מעניינית. 9 מיליארד שקל מועברים ישירות למשרד הבריאות. אין ספק שמשרד הבריאות זקוק לעוד תקציב כדי להתמודד בהצלחה עם המגיפה ומדובר בהעברה מוצדקת ביותר, אבל היא לא קשורה למשבר החברתי-כלכלי שנגרם בעקבות הקורונה, אלא להתמודדות הישירה עם המגפה עצמה. חלק גדול מהסכום הזה גם מיועד להשלמת חוסרים שהיו אמורים להינתן מזמן, בכוח אדם, מיטות, מכונות הנשמה, ציוד מגן ועוד.

נשארנו עם כמעט 20 מיליארד שקל, מתוך אותו סכום, בערך 3.5 מיליארד שקל יועברו לעסקים (מתוכם 3 מיליארד להנחות בארנונה העסקית), וקצת פחות מ-11 מיליארד שקל יועברו למה שמוגדר "כהאצת המשק" וכולל בתוכו בעיקר השקעה בתשתיות. השקעה בתשתיות היא יעד חשוב מאוד בפני עצמו וכזה שבהחלט יכול לעזור בהתנעת המשק, אבל לא מדובר בתוכניות חדשות אלא בעיקר בהקדמת תוכניות ישנות. 

רק 5 מיליארד שקל יועברו ישירות לאזרחים ל"רשת הביטחון החברתית", והם מתחלקים כך: 3 מיליארד שקל יגיעו לשכירים דרך הקלה בתשלום דמי אבטלה, בעיקר הקלת תנאי הסף, ומהמענק המיוחד שיינתן לבני 67 שפוטרו ואינם זכאים לדמי אבטלה; עוד 1.7 מיליארד שקל יגיעו לעצמאים במענקים המיוחדים; 200 מיליון שקל ילכו להכשרות תעסוקתיות למובטלים; ועוד 100 מיליון שקל יגיעו כמענקים לארגוני מגזר שלישי.

אין בשורה

אין בתוכנית הזו כמעט שום בשורה למיליון השכירים והעצמאים, שהם הנפגעים העיקריים מהתוכנית. השכירים ימשיכו לקבל דמי אבטלה בגובה של 40%-70% משכרם, והעצמאים שיקבלו מענקים בגובה של עד 8,000 שקל, ובממוצע - 3,000 שקל. גם המענה שניתן בתוכנית לאוכלוסיות מוחלשות הוא מינימלי מאוד. 

טוב שממשלת ישראל התעוררה והבינה שחייבים להציל את אזרחי ישראל ואת המשק מקריסה כלכלית, אבל התוכנית הזו היא בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. אם לא תורחב, בדומה למה שעשו במדינות אחרות בעולם, המחיר האנושי והכלכלי עלול להיות כבד הרבה יותר. 

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

עובד בקרן ברל כצנלסון כמנהל תוכן ודיגיטל ומוביל את "פועלי צדק" - חברה וכלכלה בזווית יהודית. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker