לכו תתעשרו משטיפת כלים: מאיפה מגיעים הרעיונות של שקד והשכל?

שתי חברות הכנסת התבטאו באחרונה באמירות קשות כלפי אוכלוסיות מוחלשות בישראל. שתיהן גם חשפו בעבר את אהדתן למשנתה של הסופרת איין ראנד, שמקדמת אגואיזם קיצוני, המעריץ את העשירים והחזקים ובז לעניים, לחולים ולאלה שנשארו בצד הדרך

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שרן השכל ואיילת שקד
שרן השכל ואיילת שקדקרדיט: מגד גוזני ומוטי מילרוד

ישנם דברים רבים המשותפים לחברות הכנסת איילת שקד ושרן השכל. שתיהן חברות כנסת צעירות יחסית, מוכשרות וחדות, המקדמות תפישת עולם ימנית מובהקת. שתיהן גם נתפשו בשבוע שעבר באמירות קשות כלפי אוכלוסיות חלשות בישראל, שחורגות אפילו מהקו המקובל של הימין הכלכלי בישראל.

שקד ביקשה למנוע הפרשות לפנסיה לעובדים הזרים בענף החקלאות, בטענה כי "גם ככה הם מרוויחים פי 5 לפחות משהיו מרוויחים בארץ המוצא שלהם", והשכל המליצה שאדם מובטל מדרום הארץ, שהמפעל שלו נסגר, ילך לעבוד כשוטף כלים או פועל בניין בתל אביב, וירוויח 15-12 אלף שקל.

מאיפה צומחת גישה מנוכרת כזו? בין השאר מאהדתן של השתיים לספריה של הסופרת היהודיה-אמריקאית איין ראנד. שקד טענה פעם בראיון כי גישתה עוצבה על ידי משנתה של הסופרת, ובדומה לכך השכל העידה על ספרה של ראנד "כמעיין המתגבר" שהיה משמעותי עבורה והמליצה עליו לאחרים.

"קל הרבה יותר לתרום כמה אלפים לצדקה ולחשוב שאתה אצילי, מאשר לבסס את כבודך העצמי על הישגים אמיתיים", כתבה ראנד באחד מספריה. "עוני, בורות, מחלה ובעיות אחרות מסוג זה אינם מצבי-חירום... האדם צריך לקיים את חייו במאמציו שלו; הערכים להם הוא זקוק - כגון עושר או ידע - אינם נתונים לו אוטומטית, כמתנת הטבע, אלא עליו לגלותם ולהשיגם על ידי מחשבתו ועבודתו שלו. המחויבות היחידה שלו כלפי אחרים, בהקשר זה, היא להחזיק במערכת חברתית המשאירה אנשים חופשיים להשיג, להרוויח ולשמור על ערכיהם" כתבה במקום אחר.

משנתה הפילוסופית, שלה קראה "אובייקטיביזם", מקדמת אגואיזם קיצוני, כזה המעריץ את העשירים והחזקים ובז לעניים, לחולים ולאלה שנשארו בצד הדרך. הארגון המקדם את שמה בישראל נקרא "אנוכי", בלי, ואולי עם, שימת לב לקונוטציות השליליות של ביטוי זה בעברית מודרנית.

ראנד, שנולדה בשם אליסה רוזנבאום, לא טענה, כמו שטוענים אנשי ימין כלכלי רבים, שמשנתה הכלכלית תוביל בסופו של דבר ליותר רווחה כלכלית לכלל, אלא דאגה קודם כל, ולמעשה כמעט אך ורק, לאני העצמי האגואיסטי.

משנתה מאפשרת לשפוך מעט אור על נטייתם של "ליברלים" ישראלים לעמדות ימין מדיני ניציות ביחס לסכסוך הישראלי-פלשתיני ולסתירה בינן לבין עמדות תומכות "חירות" בשדה הכלכלי. "הערבים הם אחת התרבויות הפחות מפותחות"', כתבה ראנד. "הם בדרך כלל נוודים. התרבות שלהם פרימיטיבית, והם מתרעמים על ישראל מכיוון שהיא ראש החץ היחיד של המדע והציוויליזציה המודרניים ביבשתם. כשלפניך ניצבים בני אדם מתורבתים הנלחמים בפראים, עליך לתמוך בבני האדם המתורבתים, לא משנה מי הם".

הערצת הכוח, הכסף והקדמה המערבית, גוברת על כל ערך אחר. גם ביחס לילידים האמריקאים ("אינדיאנים") היא טענה שזכויותיהם (כולל זכות הקניין) לא נפגעו על ידי האדם הלבן, מכיוון שהם היו פראים, שלא השתמשו בכל הקרקע ורצו להמשיך בחוסר תרבותם. אהדת החזקים וה"מתורבתים" היא המוטיב המרכזי, ולא איזושהי "חירות" מדומיינת.

שקד והשכל לא לבד. בכנס השמרנות השני, שיתקיים בקרוב בישראל, בהשתתפות טובי המוחות של הימין הישראלי, יתארח אורח כבוד מיוחד בשם צ'ארלס מאריי. מאריי הוא סופר אמריקאי שנודע במיוחד בשל שני דברים - ספריו שתוקפים את המודל של מדינת הרווחה, וטענתו, הלא בלתי קשורה לכך, שאנשים נהפכים לעניים בגלל הגנטיקה שלהם ולא בגלל החברה שבה גדלו, או מצבו הכלכלי של הוריהם.

"נסו לדמיין", כך אמר. "מועמד רפובליקני לנשיאות ארה"ב שאומר מול המצלמות - 'אחת הסיבות לכך שיש לנו עדיין עוני בארה"ב היא בגלל שאנשים עניים רבים נולדים עצלנים'. קשה לדמיין זאת, כי כיום אף אחד לא יכול להגיד דבר כזה. ובכל זאת, אמירה בלתי נתפשת זו רומזת שכשאנו מכירים את הסיפור הגנטי השלם, מתברר כי לאוכלוסייה שמתחת לקו העוני בארה"ב יש תצורה גנטית רלוונטית השונה משמעותית מתצורת האוכלוסייה שמעל קו העוני. זה לא רק דבר  שניתן להעלות על הדעת, זה נכון כמעט בוודאות".

אגב, שקד והשכל בטח לא ישמחו לדעת שבנוסף לאמונתו בדבר הבדלי אינטליגנציה בין גזעים, הוא טוען טענה דומה גם כלפי נשים, ובמאמרו "איפה האיינשטנית?" כתב כי "מעולם ובאף אחת מהמסורות הפילוסופיות הגדולות בעולם לא היתה הוגה מקורית משמעותית". זאת, לטענתו, בשל העובדה שגברים טובים יותר מנשים בחשיבה מופשטת.

כנראה ששקד, השכל ותומכיהן אינם קיצוניים בעמדתם האידיאולוגית כמו ראנד. ובכל זאת, המדיניות הכלכלית והחברתית שהם מקדמים בישראל בשנים האחרונות, ומעוניינים לקדם ביתר שאת בשנים הקרובות, היא מדיניות אכזרית, המאשימה את בני האדם כאחראים הבלעדיים בכל צרותיהם וקורותיהן, מתכחשת לאחריות החברה והמדינה לדאוג לחלשים בתוכה, ומקדשת כוח וכסף. בכלל לא בטוח שכל תומכיהם רוצים באמת לקדם עמדות שכאלה.

"ארה"ב צריכה להיות דמוקרטיה של האנשים הנעלים בלבד", קבעה איין ראנד. אני לא יודע לגבי ארה"ב, אבל ישראל צריכה להיות של כולנו.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עבדתי בתור חוקר מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון ורפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker