לידיעת אבי שמחון: לא רק יפי בלורית בז'נבה דואגים לחלשים בחברה. גם חוקי מדינת ישראל

לאחרונה החל שמחון לקדם שוב את היוזמה שהוא מעלה מחדש מדי כמה חודשים, ושכוללת הורדה או ביטול של שכר המינימום לעובדים זרים, וביטול החובה להפריש עבורם לפנסיה. ואולם, חוץ משילוב מרשים של יהירות ובורות, אין הרבה אמת או היגיון בדבריו של שמחון

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון
ראש המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחוןצילום: תומר אפלבאום

פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, נחוש להכניס את ישראל לרשימה מפוארת של מדינות שבה חברות איי סיישל, ירדן, מלזיה וסעודיה. במדינות האלה, על פי דו"ח האו"ם שפורסם בנושא, שונו לאחרונה החוקים, והם מאפשרים לשלם לעובדים הזרים באותן מדינות שכר מינימום אחר משכר המינימום הרגיל באותה מדינה (שקיים, אגב, ברובן הגדול של מדינות העולם).

לאחרונה החל שמחון לקדם שוב את היוזמה שהוא מעלה מחדש מדי כמה חודשים, ושכוללת הורדה או ביטול של שכר המינימום לעובדים זרים, וביטול החובה להפריש עבורם לפנסיה. בשלב הראשון הוא מבקש להחיל את החוק החדש על עשרות אלפי העובדים הזרים העובדים בישראל בסיעוד. לטענתו של שמחון "יש היררכיה. קודם רווחת האזרחים, ומתחת העובדים הזרים".

מעבר לטענה המוסרית, הרציונל שעומד מאחורי התוכנית הוא שגם אם נבטל את שכר המינימום לעובדים זרים, כנראה שימצאו עובדים שהשכר בארצותיהם נמוך עוד יותר וירצו לעבוד בישראל. המשכורות של העובדים הזרים ירדו, והמעסיקים שלהם ייהנו מירידת עלות העסקתם.

הבעיה עם התוכנית הזו כפולה. קודם כל, היא בעייתית מבחינה מוסרית. גם ללא החוק, העובדים הזרים העובדים בסיעוד בישראל הם העובדים הסובלים מתנאי העבודה הגרועים ביותר בישראל. כמו שאר העובדים הזרים, הם נאלצים להתנתק לשנים ארוכות מחבריהם, הוריהם, בני זוגם וילדיהם בדיוק בשנים הקריטיות, שבהן שאר האנשים מתחילים בבניית הקן המשפחתי שלהם.

רבים מהם משלמים סכומים גבוהים למתווכים בארצם ובישראל, שרק דרכם ניתן לקבל את אשרת העבודה. בניגוד לשאר העובדים במשק, הם נדרשים לגור בביתו של מעסיקם, ונדרשים לזמינות ולעבודה פיזית קשה, סיזיפית ותובענית, גם מבחינה נפשית, 24 שעות ביממה, בלי לקבל על כך תגמול כספי נוסף, ועם מנוחה שבועית של 25 שעות בלבד, במקום 36 שעות, כפי שמקבלים שאר העובדים במשק.

הכללים המוסריים האלה עוגנו בחוק הישראלי ובפסיקת בתי המשפט, בין השאר בעקבות אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן, ויש להם מקורות עקרוניים גם במסורת היהודית. בשילוב מרשים של יהירות ובורות, אמר פרופ' שמחון כי "אני מחויב לחוקים של מדינת ישראל ולרווחה של אזרחי מדינת ישראל. מה שקבע איזה שוודי באיזה ארגון בינלאומי הרבה פחות מעניין אותי... אמנות בינלאומיות שכתבו יפי בלורית ותואר בז'נבה לא מעניינות אותי".

ז'נבה, שווייץ
ז'נבה, שווייץצילום: Getty Images IL

כאמור, חוקי מדינת ישראל קובעים כיום את ההיפך ממה שרוצה שמחון, ולאמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן יש חשיבות גם אם נכתבו על ידי שוודים בז'נבה (שנמצאת, ראוי לציין, במדינה אחרת).

העניין הוא שאת הכללים האלה דווקא לא קבעו שוודים בז'נבה, אלא אנשים אחרים, שבהם יתקשה יותר לזלזל. הכלל שקובע כי "כל אדם, ללא כל אפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה", נקבע לראשונה ברמה הבינלאומית ב"הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם", שנחתמה בדצמבר 1948, ושאחד ממנסחיה המרכזיים היה המשפטן היהודי-צרפתי רנה קסאן, שאף זכה בפרס נובל על פועלו זה.

הקונגרס היהודי העולמי היה שותף בניסוח האמנה, ואפילו הביע הסתייגות בעת אישורה, מכיוון שלטענתו היא הצהרתית וחסרת שיניים מעשיות. הוא ביקש לקבוע שעקרונותיה יחייבו מבחינה משפטית את כל המדינות החברות באו"ם. מדינת ישראל עדיין לא היתה חברה באו"ם בעת החתימה על האמנה, ולכן, בין השאר, היא לא חתומה עליה עד היום.

עוד ארגון שעיגן את הכלל הזה בין עקרונותיו היה ארגון העבודה הבינלאומי (ILO). אחד מייסדיו של ארגון זה, שפירסם מספר אמנות ברוח זו לאורך השנים, והאדם שקבע וניסח את עקרונותיו הראשונים, היה סמואל גומפרס, מנהיג פועלים יהודי-אמריקאי, שגם הקים את הפדרציה של האיגודים המקצועיים בארה"ב.

האמנה שקיבעה את הכלל הזה, בעקבות אמנות והצהרות קודמות, היא האמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות שקיבל האו"ם ב-1966 ואושררה על ידי ישראל ב-1991, בזמן כהונתו כראש ממשלה של יצחק שמיר. האמנה קובעת כי "מדינות החברות באמנה זו מכירות בזכותו של כל אדם להנאה מתנאי עבודה צודקים ונאותים, שיספקו שכר הוגן ותשלום שווה תמורת עבודה בעלת ערך שווה, בלא אפליה מכל סוג שהוא".

כאמור, גם במסורת היהודית ניתן למצוא תימוכין לגישה זו. בספר במדבר נכתב "חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'; תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם. גם ב'מסכת גרים', בחלק העוסק במעמדם של 'גרי התושב', נכתב כי היחס אליהם צריך להיות שונה מהיחס לזרים גמורים, וכי אסור להלוות להם בריבית וצריך להושיב אותם במקומות מרכזיים ויפים, שבהם יש מלאכה בשפע.

קשיש ומטפלת בירושלים, השנה. שמחון אמר כי במשרדי האוצר והעבודה "יש הקשבה" לתוכנית
קשיש ומטפלת בירושלים, השנה. שמחון אמר כי במשרדי האוצר והעבודה "יש הקשבה" לתוכניתצילום: אמיל סלמן

פגיעה גם בעובד הישראלי

מעבר לעובד או לעובדת ששכרם ירד, עוד אחד שפחות ייהנה מהמהלך הוא העובד הישראלי שאין לו השכלה אקדמית (יותר ממחצית מהאוכלוסייה), ושיראה יותר משרות רלוונטיות שנתפסות על ידי עובדים זרים, שהעסקתם תיהפך למשתלמת הרבה יותר, ואת משכורתו נמשכת כלפי מטה בעקבות תנאיהם של העובדים הזרים.

גם אשתו, שעובדת בעבודה משרדית בענף החקלאות, תיווכח לדעת איך לפתע כל המשכורות בענף נמשכות כלפי מטה, וכיצד משכורתה שלה נתקעת במקום ואפילו יורדת. דודה שלהם, שתקנה דירה חדשה, תגלה כי בניית ביתה מתעכבת בשנה, וכי סטנדרט הבנייה רשלני, בשל התמריץ הנמוך מדי של הקבלנים להכנסת טכנולוגיות חדשות.

לפתע נראה גדודי לוביסטים מסתערים על הכנסת, בניסיון להכניס עוד ועוד עובדים זרים תחת החוק החדש ולהגדיל משמעותית את המכסה המגבילה הבאת עובדים שכאלה לישראל. על הבעיות הקבועות של העובדים שימצאו פה זוגיות וילדו פה ילדים (זה מה שבני אדם עושים, ומעבר להיותם 'עובדים' או 'זרים', הם גם כאלה), ועל הניסיונות לגרש אותם, לא צריך להכביר במלים.

במקום לסכסך בין העובדים הזרים למשפחות הנאנקות תחת הנטל הנפשי והכספי של טיפול בהורה סיעודי, שתתכבד מדינת ישראל ותסייע למשפחות בצורה ישירה, על ידי הגדלת התשלומים של ביטוח לאומי למימון הוצאות סיעוד בצמוד להעלאת שכר המינימום, כפי שראוי היה לעשות.

התשלומים שמוציאה מדינת ישראל על הזקנים בתוכה נמוכים מאוד בהשוואה בינלאומית, גם בחשבון לפי קשיש בודד, וזאת למרות שיעור הקשישים הנמוך משמעותית בישראל בהשוואה למדינות מערביות אחרות בעולם. אין שום סיבה בעולם לעשות זאת שוב, על גבם של החלשים ביותר.

אי החלת שכר מינימום על עובדים זרים היא דבר בלתי מקובל במדינות המערב גם מטעמים מוסריים. הכלל "תשלום שווה עבור עבודה שווה" של ארגון העבודה העולמי, נכון לכל גבר ולכל אישה, כמו גם לעובד הזר. עובדים זרים הם בני אדם, וגם להם מגיעה ההגנה של החברה ומניעת ניצולם, בטח ובטח אם משקללים פנימה את התנאים הקשים שבהם הם נדרשים לעמוד, רחוק מביתם וארצם.

האם זהו המקום בו אנחנו רוצים להתבלט? האם זוהי הדוגמה של המדינה "היהודית והדמוקרטית" שבנינו פה? התשובה, כמו שאוהבים לומר בממשלה, נמצאת בתנ"ך: גֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמות, כ"ב, כ').

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עבדתי בתור חוקר מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון ורפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום