הסוד הגלוי של האנשים הדתיים והאגדה האורבנית על העבודה בשבת

הסוגיה הדתית של עבודה בשבת מתייחסת לחילול השבת שכרוך בחלק מהעבודות בשבת ועניינה הוא לשומרי מצוות ולכאלה שרוצים לכפות שמירות מצוות מסוימת בפרהסיה הציבורית; הסוגיה הסוציאלית מתייחסת לכל נושא העבודה בשבת, בלי קשר לשאלה האם היא כרוכה בחילול שבת או לא

מיניבוס של "נעים בסופ"ש"
מיניבוס של "נעים בסופ"ש"צילום: מירב מורן

לאחר שהשתחררתי מהצבא היתה השבת יום העבודה העיקרי שלי, למרות שעבדתי בתנועת נוער דתית ושהייתי ועודני אדם שומר מצוות. בניגוד למה שאפשר לחשוב, זו לא תופעה יוצאת דופן.

במחקר המקיף ביותר שנעשה על מנת לנתח מיהם אותם ישראלים העובדים בשבת, על ידי מיכל אלפסי ממשרד הכלכלה, נמצא כי לא פחות מ-23.5% מהעובדים בשבת מגדירים את עצמם "דתיים" או "דתיים מאוד", ועוד 32% מגדירים את עצמם "מסורתיים".

גם אם המספרים נראים מעט מוגזמים, וייתכן שחלק מאותם דתיים עובדים בעבודות המותרות הלכתית בשבת באופן מובהק, כמו בתחומי הביטחון והבריאות, עדיין מדובר במספרים משמעותיים.

העובדה הזו היא סוד גלוי אצל אנשים דתיים, המכירים מקרוב לא מעט שומרי מצוות העובדים בשבת, כמו למשל רבנים, רכזים בתנועות נוער, עובדי מלונות, קוראים בתורה ועוד. קבלת שכר על עבודה בשבת היא אמנם דבר בעייתי הלכתית, אבל נמצאו לכך כמה פתרונות. הבעיה הגדולה יותר של חלק משומרי המצוות ונציגיהם בכנסת היא עם עבודה בשבת שכרוכה בחילול שבת בציבור, בדרך כלל על ידי הפעלת חשמל והצתת אש, כמו למשל במסעדות, תחבורה ציבורית ועוד.

מכיוון שכך, אפשר להפריד באופן ברור את הסוגייה הדתית מהסוגייה הסוציאלית. הסוגיה הדתית מתייחסת לחילול השבת שכרוך בחלק מהעבודות בשבת ועניינה הוא לשומרי מצוות ולכאלה שרוצים לכפות שמירות מצוות מסוימת בפרהסיה הציבורית. הסוגיה הסוציאלית לעומת זאת מתייחסת לכל נושא העבודה בשבת, בלי קשר לשאלה האם היא כרוכה בחילול שבת או לא. זאת למרות הקשר ההיסטורי והתיאורטי בין שתי הסוגיות, שהרי עצם קיומם של שבת כיום המנוחה השבועי, ושל השבוע כמארגן הזמן, נובעים במקור מהדת.

גם המחוקק הישראלי חשב כנראה דברים דומים, והכניס את איסור ההעסקה בשבת (ובראשון או שישי לנוצרים ולמוסלמים) לתוך "חוק שעות עבודה ומנוחה", שעוסק באופן כללי בהסדרת הנושא של שעות העבודה והמנוחה במשק, גם בימי החול.

הרציונל של יום מנוחה שבועי ברור. אנחנו לא מעוניינים שאדם ייהפך לעבד וייאלץ לבלות את כל חייו בעבודה. יום מנוחה שבועי מאפשר לו לנוח, לנפוש, למלא את הזמן בתחביבים, בצריכת תרבות או בשמירת מצוות דתו.

בניגוד למה שנאמר לפעמים, יום מנוחה שבועי שאינו אחיד, כלומר כזה שיכול להינתן בכל אחד מימי השבוע, לא שווה ליום מנוחה אחיד. זאת מכיוון שחלק משמעותי מהתועלת של יום המנוחה כרוכה בכך שכולם נחים באותו היום, העובד, בן או בת זוגו, ילדיו וחבריו. לו היה ניתן לכל אחד מהם יום מנוחה אחר, הם לא יכלו לבלות ולשהות יחד.

מחקר של המכון לאסטרטגיה ציונית שפורסם לפני כמה שנים בשם "שבת ישראלית" מרכז נתונים רבים על העבודה בשבת. שמנפצים חלק מהמיתוסים המקובלים בתחום. כך, עולה מהמחקר כי כבר כיום עובדים בשבת כ-13% מהעובדים היהודים במשק. שני שליש מהם מצהירים שהם עושים זאת למרות רצונם, ומספר דומה לא מקבל יום מנוחה חלופי, למרות שהחוק קובע שהם אמורים לקבל יום שכזה. דבר זה נובע, בין השאר, מהקושי לאכוף קבלת יום מנוחה שבועי שאינו אחיד, לעומת יום מנוחה אחיד.

בנוסף, ולמרות האגדות האורבניות, רוב העובדים בשבת אינם סטודנטים, צעירים ורווקים שמנצלים את סופי השבוע למעט הכנסה. כשני שליש מהעובדים בשבת הינם מעל גיל 35, נשואים ומגדלים ילדים מתחת לגיל 18. רובם המוחלט גם אינם וורקהוליקים שמתקשים להיפרד מהלקוחות בחו"ל. 90% מאותם עובדים בשבת במגזר היהודי מרוויחים משכורת שווה או נמוכה משכר המינימום ו-60% מהם עובדים בעבודות כמו תחבורה, אירוח, תעשייה ותקשורת.

הנתונים האלה מבהירים כי חלק גדול מהעובדים בשבת הם עובדים מוחלשים, וראוי להגן על זכויותיהם כחוק. איך עושים זאת? ראשית, ראוי לחשוב ולהכריע כחברה, גם בהיבט הסוציאלי, האם אנחנו מעוניינים בהמשך הכיבוש הזוחל של השבת, שבמסגרתו נפתחים עוד ועוד דברים בשבת, ולוקחים בחשבון מה תהיה המשמעות שלהם לזכויות הסוציאליות שלנו, ושל האוכלוסיות המוחלשות שבתוכנו.

שנית, גם בתחומים שראוי לפותחם בשבת, כמו תחבורה ציבורית, ראוי להגביר את האכיפה על מעסיקים שאינם נותנים לעובדיהם יום חופש חלופי במקום שבת, ולקבוע בחוק הסדר כלשהו שיגרום לכך שהעובדים בשבת, לא יאלצו לעשות כן בכל השבתות, ויזכו לשבת חופשית פעם בחודש או למספר שבתות חופשית קבוע בשנה. זאת בדומה לנהוג, בהסדרים שונים, בגרמניה, הולנד, בלגיה, שוויץ, קפריסין ועוד. חשוב במיוחד לעשות זאת במגזר הערבי, שם רבים מאוד לא מקבלים יום מנוחה שבועי כלל ובאופן כללי חוקי העבודה כמעט ולא נאכפים.

כבר כיום ישנו למעשה יום חופש נוסף בישראל - יום שישי, שבו כשני שליש מהמשק לא עובדים. ייתכן שנכון להפוך את יום שישי ליום חופש רשמי, כלומר לבטל את הלימודים במערכת החינוך ביום זה ואולי גם לתת פיצוי מסוים לעובדים ביום זה (נניח 150% מהשכר הרגיל). מהלך שכזה יוכל להשיג כמה תועלות, ובהן:

1. מתן אפשרות לעובדים בשבת לבלות לפחות יום אחד בשבוע עם בני משפחותיהם ובמיוחד עם ילדיהם;

2. החלשת המוטיבציה לעבוד בשבת מטעמים כלכליים, בלי לפגוע באלה שבוחרים כן לנהוג כך, על ידי הפיצוי הכלכלי לעבודה ביום שישי;

3. המעטת הנזק של העסקים שבוחרים שלא לפעול בשבת על ידי פיצול הצריכה ביום החופשי;

4. ייעול של מערכת החינוך ומשאביה, בדומה להמלצת משרד האוצר לאחרונה;

5. העברת תחרויות ספורט ואירועים שונים מיום שבת ליום שישי לשם הרגעת מתחים דתיים ומתן אפשרות שווה לספורטאים דתיים;

6. יצירת סוף שבוע ארוך שיעודד יציאה לחופשות בארץ, צריכת תרבות מוגברת וכו'.

להצלחה הנקודתית בתחום המאבק למען התחבורה הציבורית בשבת ולהמשך המאבק בתחום צריכים להתלוות גם דאגה לזכויותיהם של הנהגים שמובילים את אותן הסעות, ולרווחתם של העובדים בשבת כולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ