שמונה אנשים מחזיקים בעושר השווה לזה של מחצית מאוכלוסיית העולם. למי אכפת? - הסוציאל - הבלוג של אביעד הומינר-רוזנבלום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

שמונה אנשים מחזיקים בעושר השווה לזה של מחצית מאוכלוסיית העולם. למי אכפת?

נניח שהסכמנו שעוני וחיים בדלות הם בעייתים, אבל למה שיהיה אכפת לנו אם חלק מהאוכלוסייה מתעשר, כשכל השאר נשארים במקום או מתעשרים במידה נמוכה יותר? בשביל זה צריך להבין מהו הון, ואיך הוא משפיע על החיים של כולנו

אנשים בבריכה על גג מגדל גבוה צופים על העיר
בלומברג

לאחרונה התפרסם הדו"ח השנתי של כלכלני הבנק השווייצי קרדיט סוויס, ובו נתונים על העושר העולמי. בחלקו של הדו"ח המתייחס לישראל נכתב כי מספר המיליונרים בישראל עלה בצורה מרשימה, והגיע ל-131 אלף מיליונרים. עוד עלה גם ההון הממוצע של הישראלים, שעומד על 196 אלף שקל, לעומת ההון החציוני של הישראלים, שירד מעט, ועומד על 58 אלף שקל.

העלייה בהון של הישראלים היא דבר מבורך, אך הפער העצום בין ההון הממוצע להון החציוני ובעיקר המגמה ההפוכה, שרק מגדילה את הפער בין שני הנתונים שמתרחב כבר שנים ארוכות, מדאיגה מאוד. פער בין ממוצע לחציון מעיד על אי שוויון, מכיוון שהוא מעידה על כך שהממוצע נמשך כלפי מעלה על ידי עושר שמצטבר בעשירון ובמאיון העליון ולא מגיע לחצי מהמדינה, שכמות ההון שלהם מדשדשת במקום.

הפערים הגדולים

השאלה היא 'למי אכפת?'. נניח שהסכמנו שעוני וחיים בדלות הם בעייתים, אבל למה שיהיה אכפת לנו אם חלק מהאוכלוסייה מתעשר, כשכל השאר נשארים במקום או מתעשרים במידה נמוכה יותר? במקרה של הדו"ח הנוכחי של קרדיט סוויס קל לענות על השאלה הזו, כי לא רק שהחציון התחתון לא התעשר במידה דומה לעשירים, הוא אפילו נעשה עני יותר. אבל גם אם מפקפקים מעט ברמת הדיוק והאמינות של הנתונים שהגיעו לחוקרי הבנק מהמקורות הישראליים, כמו שראוי לעשות, ומתעלמים מהירידה הקלה בהון החציוני, אי השוויון המתרחב בהון צריך להדאיג אותנו מאוד.

קודם כל, חשוב להבין מהו הון. הנתונים הכלכליים המקובלים מתייחסים בדרך כלל להכנסה מעבודה, כלומר למשכורת שלנו. הבעיה היא שהנתון הזה חלקי מאוד, וכלכלנים ברחבי העולם, ובראשם הכלכלן הצרפתי תומאס פיקטי, הראו בשנים האחרונות שהמאיון העליון מתפרנס בעיקר מהנכסים שלו, ולא ממשכורות. המניות, הנכסים ובעיקר הנדל"ן, הם שמהווים את רוב הונו ומשתכפלים מדור לדור, והם אלה שמגדילים את אי השוויון.

בנוסף, בניגוד לאי השוויון בהכנסות שקטן מעט על ידי גורמים כמו איגודי עובדים, שכר מינימום ומס הכנסה, צבירת ההון בישראל וברוב העולם המערבי כמעט ולא ממוסה, ורק מגדילה את עצמה מדור לדור. בעוד אי השוויון בהכנסה הפנויה (לאחר מסים וקצבאות) בישראל ירד מעט בשנים האחרונות, נראה שאי השוויון בהון רק גדל.

אז למה זו בעיה?

לפני הכל, אי שוויון משמעותי פוגע בדמוקרטיה. לב הדמוקרטיה הוא הקול האחד שיש לכל אחד ומבטא יכולתו של כל אזרח, עני כעשיר, להשפיע בצורה שווה על בחירת השלטון ומדיניותו. אי שוויון מגביר באופן משמעותי את היכולת והכוח של העשירים להשפיע על השלטון על ידי תרומות לפוליטיקאים, שליטה בתקשורת ועוד.

מחקר נעשה באוניברסיטת פרינסטון בארה"ב בחן כ-2,000 החלטות מדיניות שהתקבלו בקונגרס. החוקרים בדקו עד כמה אותן החלטות הולמות את עמדותיו של הציבור הרחב שחולק לעשירונים לפי הכנסה. החוקרים מצאו שכש-20% מ-20% האמריקאים העשירים ביותר תומכים בשינוי מדיניות מסוים, יש סיכוי של כ-18% שהשינוי יקרה; כש-80% מאותם 20% אמריקאים עשירים ביותר תומכים בשינוי מדיניות מסוים, הסיכוי שהוא אכן יתרחש קופץ ל-45%.

איור: משפחה ענייה ומשפחה עשירה

אצל שאר 80% מהאוכלוסייה, הסיכוי ששינוי מדיניות שהם תומכים בו יקרה עומד על כ-30%, בין אם תומכים בו בשיעור של 10% או 100%. כלומר, השפעתם של העשירים על המדיניות גבוהה יותר משמעותית מזו של שאר הציבור.

למחקר קמו מערערים שטוענים שעל פי הנתונים שהם בדקו, למעמד הביניים בכל זאת יש השפעה, אך גם הם מודים שהשפעתם של העשירונים התחתונים נמוכה דרמטית מזו של שאר האוכלוסייה. העשירים המשפיעים כך על המדיניות נוטים להטות אותה לטובתם, וכך הם הצליחו, למשל, להוריד את אחוז המס שמשלמים משקי הבית העשירים בארה"ב ל-23%, לעומת ממוצע של 28% שמשלמת בממוצע שאר האוכלוסייה.

אי שוויון משמעותי יוצר חברות בעייתיות מאוד, זאת אפילו בהשוואה למדינות עניות יותר (עד רמה מסוימת) אבל שוויוניות יותר. מחקרים רבים מצאו שאי שוויון משפיע לרעה על מאפיינים חברתיים כמו ניידות חברתית ("שוויון ההזדמנויות"), סולידריות, אושר ורמות האמון בחברה. אי שוויון משפיע גם על איכות החיים בתחומים שונים, ובהם שיעור האוכלוסייה במאסר, התמכרות לסמים ולאלכוהול, שחיתות, פשע ואלימות.

פרופ' יוסי זעירא
אוליבייה פיטוסי

זה אולי קצת מפתיע, אבל מחקר של הבנק העולמי מצביע על כך שהחל מרמה מסוימת, אי שוויון משפיע לרעה אפילו על הצמיחה הכלכלית. שוויון מוחלט פוגע בצמיחה, מכיוון שבמצב שכזה, לא ניתן כל תגמול כלכלי על השקעה בעבודה, לימודים, יזמות ופיתוחים שונים. אך החל מרמה מסוימת אי השוויון פוגע בצמיחה. לטענת כמה חוקרים, ובהם פרופ' יוסי זעירא, זה קורה בעיקר מכיוון שהוא פוגע בחינוך של האוכלוסייה הענייה יותר, ופחות אנשים יכולים לממש את הפוטנציאל הכלכלי שלהם.

ולבסוף נתייחס אל תפישת השוויון כערך ולא כאמצעי. כידוע, ישנה מחלוקת עזה לגבי תפישת השוויון, כשבצד אחד ניצבים ליברטריאנים שרואים רק בשוויון בפני החוק כערך, ובצד השני בקומוניסטים ששואפים לשוויון כלכלי מוחלט, כשרוב האוכלוסייה ניצבת במקום כזה או אחר על הרצף בין השניים. עמדה פופולרית הקרובה יותר לקצה הימני של הרצף דוגלת רק בשוויון הזדמנויות ולא בשוויון בתוצאות. אך למעשה הקשר בין השניים הוא בלתי ניתק. "עקומת גטסבי הגדול", שמצא הפרופ' האמריקאי המנוח אלן קרוגר, מראה שישנו קשר הדוק בין אי שוויון לבין חוסר בניידות חברתית ("שוויון הזדמנויות"). ככל שהמדינה שוויונית יותר, כך שוויון ההזדמנויות רב יותר ולהיפך. אי שוויון גבוהה מנציח ומגדיל את עצמו ולא מאפשר תחרות הוגנת.

עמדה פופולרית אחרת תומכת בהוגנות. כלומר, ראוי שכל אחד יקבל את מה שמגיע לו על פי יכולותיו ומעשיו. העניין הוא שחלק לא מבוטל מהעשירים ביותר עשו את כספם באופן מובהק ממש על חשבון השאר, זאת על ידי העלמות ותכנוני מס. מחקר שנעשה לאחרונה על ידי פרופ' זוקמן, מצא שרק במקלטי מס מוסתרים כ-8 טריליון דולר. על פי מחקרו, מישראל נמנעים מסים בסך של כ-10 מיליארד שקל בשנה על ידי החבאת כספים באותם מקלטים.

ישראל מפתיעה

עוד עמדה, קרובה יותר לצד השמאלי, טוענת כי לחברה ישנו חלק משמעותי בהצלחתו של כל אדם, דרך התשתיות הציבוריות, בתי הספר, מערכת הבריאות וכו', עמדה קרובה לה במסקנותיה היא עמדת "צדק כהוגנות" שהציג ג'ון רולס, שלפיה אי השוויון צריך לפעול גם לטובתם של העניים ביותר. על פי שתי העמדות, אי שוויון משמעותי הוא לא צודק.

ולבסוף, רבים תופשים אי שוויון משמעותי כדבר לא הוגן ולא מוסרי כשלעצמו, ובמיוחד סולדים מאי שוויון קיצוני בנגישות למשאבים כמו בריאות וחינוך. לטענתם, לכולם מגיע ליהנות מהטובין שמייצר המין האנושי ולחיות חיים ראויים. על פי המחקר של קרדיט סוויס, כ-47 מיליון איש, פחות מאחוז מאוכלוסיית העולם, מחזיקים ב-44% מהעושר העולמי. על פי מחקר אחר שבוצע על ידי אוקספם, שמונה אנשים מחזיקים בעושר השווה לזה של מחצית מאוכלוסיית העולם.

הפער בכסף הוא לא רק פער במספר שנמצא בחשבון הבנק, אלא פער ממשי באמצעים שמאפשרים לבני האדם לחיות חיים טובים וראויים. בניסוי שערך פרופ' דן אריאלי, הוא ניסה לממש את "מסך הבערות" של רולס, ושאל אמריקאים מהי מידת השוויון הרצויה, בהנחה שהם לא יודעים לאיזה עשירון ישתייכו בעולם שאותו הם מדמיינים. התוצאות היו שוויוניות בהרבה מהמצב הנוכחי במדינה, עם פערים קטנים מאוד בכל סוגי האוכלוסיות ששאל, בלי קשר להשכלה, רמת חיים או עמדות אידיאולוגיות.

אי השוויון מהווה אתגר בפני ממשלות רבות רחבי העולם ורבות מהן מנסות להתמודד איתו ועם תוצאותיו. אך כבר מהתנהלותן ומדיניותן עד עתה ניתן למצוא בקלות מדינות המתמודדות בצורה ראויה ויעילה יותר עם אי השוויון, להעתיק, עם ההתאמות המתבקשות, את מדיניותן גם לכאן, ולהתחיל להתמודד בצורה משמעותית ורצינית עם התופעה.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#