כבר לפני 500 שנה ידעו: מותר ורצוי להתערב בשוק הדיור - הסוציאל - הבלוג של אביעד הומינר-רוזנבלום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כבר לפני 500 שנה ידעו: מותר ורצוי להתערב בשוק הדיור

בישראל 2019, עשרות אלפי זכאים לדיור ציבורי מחכים לתורם לדירה במשך שנים ושליש מהאזרחים מוציאים יותר משליש מהכנסתם החודשית על דיור. הגיע הזמן לשינוי

שכונת רחביה בירושלים
אמיל סלמן

שוק הדיור של המאה ה-19 בירושלים רתח. בעלי דירות או חזקות (מעין שכירות מוגנת) נהגו להעלות את מחירי השכירות בצורה משמעותית מדי שנה, והקהילה היהודית בעיר צעקה לרבניה לעזרה.

בשיתוף פעולה נדיר יחסית, התכנסו רבני העיר האשכנזים והספרדים והחליטו לחדש ולתקף תקנה ישנה שכמעט ונשכחה: "מהיום והלאה לא יוכל שום איש אשר בשם ישראל יכונה מכוח תורתנו הקדושה להסיג גבול של חברו לילך לגוי ולשכור שום בית מהגוי במקום שיש מחזיק ישראל בשום צד ואופן, וכל שכן שלא יורשה שום בר ישראל להוסיף על השכירות הבית אשר ישראל דר בתוכה כי אם אחר שהודע לו בבירור שהישראל הדר בבית הוא יוצא מתוכה ברצונו הטוב".

כך, בעברית היפה הזו, הם ניסו לצנן את מחירי שוק הדיור הלוהט של אותה התקופה. הם חיזקו איסור ישן שלא נאכף ואסרו על יהודי העיר ללכת לבעלי דירות ולבעלי 'חזקות' ולהחליף שוכר יהודי אחר או להיכנס כשוכרים חדשים לדירה, במקרה שהשוכר היהודי הקודם יוצא ממנה בשל העלאת שכר הדירה.

רבני העיר, כשהמפורסם שבהם הוא ר' שמואל סלנט, לא הסתפקו בכך, והוסיפו תקנות שיחזקו את התקנה הראשית. הם הכריזו שבעלי ה'חזקות' שהחזיקו בזכויות על הנכס לא יכולים לגבות משוכריהם סכום שגבוה ביותר מ-25% מהסכום שהם משלמים לבעלי הבתים המקוריים, וקבעו שללא קשר לכתוב בחוזה, אסור למשכירים להוציא את שוכריהם מבתיהם ללא רצונם בשום תאריך, אלא רק במקרה שהם עצמם רוצים לדור בנכס. לתקנות הם צירפו סנקציה מרחיקת לכת, וקבעו שבעל 'חזקה' שלא יעמוד בתקנות אלה, 'חזקתו' תפקע והוא יפסיק להיות בעל זכויות בנכס.

רבני ירושלים לא היו הרבנים היחידים שניסו לפתור בעיות בתחום הדיור. גם ביוון היו בעיות, אבל מסוג מעט אחר. לפני כמעט 500 שנה נדרש המהרשד"ם, ר' שמואל די מדינה, שהיה ראש ישיבה ופוסק חשוב בסלוניקי של המאה ה-15, לעסוק בשאלה מעניינת בתחום הדיור. רב קהילה פנה אליו וסיפר לו שבהיעדר אכסניה ראויה, היהודים המזדמנים לעיר, רבים מהם עניים המבקשים צדקה, נאלצים לישון ב"בית הכנסת של הנשים". מכיוון מדובר במקום קטנטן, לא מצויד ורעוע, רבים מהם נופלים למשכב ואפילו מתים.

הרב, שנוכח במצב הקשה, גילה שבקופת ה"חברה קדישא" הצטבר קצת כסף עודף, ושיכנע את הקהילה להשקיע אותו בהקמת "שלושה בתים בית אכסנייא לעוברים ושבים עניים ובעלי תורה". הקהילה השתכנעה והחברה החלה בהקמת הבתים. בשלב כלשהו הכסף נגמר, והרב ביקש מאחת הקהילות להשלים את החסר. הקהילה סירבה והרב ביקש מהמהרשד"ם לפסוק לו האם הוא יכול לחייבם בכך. לאחר דין ודברים והסבר בדבר חשיבותם של הכנסת אורחים ולימוד תורה, פוסק המהרשד"ם שמותר לחייבם במתן התרומה בשל הסכמת הרוב.

גם בהלכה ישנם דינים שונים שנועדו להגן על שוכרי דירות. כך למשל, בעלי בתים מוגבלים ביכולתם לבטל את החוזה עם משכיריהם, ועליהם להודיע להם על סיום החוזה (אם לא נקבע לו תאריך מראש) מספר רב של ימים לפני הסיום עצמו, בתלות בעונה ובמצב השוק. בניגוד לרוב חוקי המגן בישראל, הלכות מעין אלה אינן 'קוגנטיות', כלומר השוכרים יכולים לוותר עליהן בהסכמה מראש, אבל הן חוזקו בתקנות שונות, כמו איסור שהטיל רבנו גרשום מאור הגולה על שוכרים לשכור בית שפונה ממנו יהודי בשנה האחרונה.

התקנות והדינים האלה באים על רקע הגמרא במסכת כתובות שמגדירות את הדיור כאחת מהמצוות שנכללות במצוות צדקה ומהוות את צרכיו הבסיסיים של האדם: יתום שבא לישא שוכרין לו בית ומציעין לו מטה וכל כלי תשמישו ואחר כך משיאין לו אשה שנאמר (דברים טו, ח) 'די מחסורו אשר יחסר לו' , די מחסורו' זה הבית, 'אשר יחסר' זה מטה ושלחן (כתובות ס"ז:).

על סמך הלכה זו ובהתאם לסמכות השיפוטית שניתנה להם במקומות שונים מהשלטון ולהיתר ההלכתי הכללי לקבוע 'תקנות קהל', נהגו רבנים וראשי קהילות לתקן תקנות שונות שהתערבו בתחומי החיים השונים, בין השאר בתחום הדיור, וניסו לתקן את המקולקל ולפעול לטובת הציבור הרחב.

לא בטוח שפיקוח על שכירות כמו זה ששימש את רבני ירושלים במאה ה-19 יהווה פתרון יעיל למאה ה-21, אך התפישה העקרונית הגורסת שמותר ורצוי להתערב בשוק הדיור, גם בצורה אגרסיבית, על מנת לפעול לטובת הציבור הרחב, ובמיוחד לטובת החלשים בחברה, רלוונטית ונכונה גם היום.

היא רלוונטית ונכונה במיוחד בישראל של 2019, שבה עשרות אלפי זכאים לדיור ציבורי מחכים לתורם לדירה במשך שנים; שבה שליש מהאזרחים מוציאים יותר משליש מהכנסתם החודשית על דיור; ושבה דרי רחוב מקבלים מענה חלקי מאוד ומתים ברחובות. הגיע הזמן.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

נווה שרת

משכונת חיים לפרבר פקוק: כך נקלעת שכונת נווה שרת בתל אביב למבוי סתום תחבורתי

על הנייר, שכונת נווה שרת היתה ההבטחה הגדולה של מיזמי ההתחדשות העירונית בתל אביב, הודות למיקומה המצוין. אך משגים תכנוניים ובעיקר המחסור בדרכי גישה ראויות שמות בסימן שאלה את הצלחת התהליך. אפשר בהחלט היה לעשות את זה אחרת

כתבות שאולי פיספסתם

*#