הקולות שלא יחסרו לפוליטיקאים, אבל יחסרו למשפחותיהם

64 עובדי הבנייה שנהרגו מתחילת השנה לא יחסרו לאף מפלגה בישראל. מדובר במספר אנשים קטן, שאין לו שום השפעה על מערכת הבחירות. זו אולי הסיבות להתעלמות הכמעט מוחלטת של המפלגות השונות ממגפת תאונות העבודה בישראל

אתר בנייה ביבנה לאחר תאונה שהתרחשה בו
אתר בנייה ביבנה לאחר תאונה שהתרחשה בוצילום: אילן אסייג

קשה לדעת לאיזו מפלגה יחסר קולו של וואליד מחאמיד, בן 60 מאום אל פאחם, שנהרג ביום ראשון מנפילה מגובה באתר בנייה בעירו. התוצאות הסופיות של הבחירות טרם ידועות, אך בבחירות שנערכו במארס השנה, כמעט 80% ממצביעי העיר הצביעו לרשימה המשותפת. מצד שני, יותר ממחצית בעלי זכות ההצבעה בעיר בחרו שלא להצביע באותן בחירות.

פחות סביר שההרוג בן ה-50 מנשר ,שנהרג כמה שעות לפני מחאמיד בעקבות מחרטה שנפלה עליו אך שמו לא פורסם, הצביע אף הוא לרשימה המשותפת. סביר יותר שהפעם הליכוד או כחול לבן, שקיבלו את רוב הקולות בעיר במארס 2019, איבדו מצביע.

לעומת שניהם, שו יונג, בן ה-56, שנהרג בתחילת החודש לאחר שצנח מהקומה התשיעית בהרצליה, היה אזרח סין, ולכן לא היה בעל זכות הצבעה בישראל. מותו של העובד המצטיין, שלטענת החברה הקבלנית נכנס לעבוד באתר מרצונו הפרטי וכנגד עמדת המעסיק, לא גרם לאף מפלגה לאבד מצביע.

האמת העצובה היא ש-64 העובדים שנהרגו מתחילת השנה לא יחסרו לאף מפלגה בישראל. מדובר במספר אנשים קטן, שאין לו שום השפעה על מערכת הבחירות. רוב ההרוגים גם אינו משתייך למגזרים המקורבים לצלחת. חלק ניכר מהם הם בכלל עובדים זרים, אחרים משתייכים בעיקר להמגזר הערבי ולפריפריה לגווניה. אלה אולי הסיבות להתעלמות הכמעט מוחלטת של המפלגות השונות ממגפת תאונות העבודה בישראל.

קריאה במצעי המפלגות השונות, מתוך אלה שבכלל טרחו לפרסם אחד כזה, מעלה שנושא תאונות העבודה זכה להתעלמות כמעט מוחלטת מצידן. במחנה הדמוקרטי התייחסו בצורה מכובדת לנושא במצע, ואת ראשי העבודה-גשר וכחול לבן היה אפשר לשמוע מתבטאים בנושא, אבל לא הרבה מעבר.

ל-64 ההרוגים ומשפחותיהם שום דבר כבר לא יעזור, אך אם קצב התאונות הנוכחי יישמר, עוד 26 פועלים שהיו בחיים בבחירות האלה כבר לא יהיו בחיים עד סוף השנה. מדובר בעלייה דרמטית ממספר ההרוגים הכולל ב-2018 שעמד על 70 הרוגים, והיווה גם הוא עליה משמעותית מהשנה שלפניה, אז נהרגו "רק" 52 איש.

גם כשבודקים את מספר ההרוגים על פי המדד המקובל בעולם, שמודד הרוגים בתאונות עבודה ביחס ל-100,000 מועסקים, מדובר בעלייה משמעותית מאוד. בקצב הנוכחי ייהרגו השנה 2.09 עובדים ל-100,000 מועסקים, זאת לעומת 1.66 ב-2018 או 1.34 ב-2017 ו-1.38 לפני עשר שנים. המשמעות של הנתונים האלה היא שישראל הולכת לאחור בכל מה שנוגע לתאונות עבודה ובמקום שהמצב ישתפר, הוא רק מידרדר.

האמת היא שאין צורך להרחיק עד למצעי המפלגות כדי להבין למה המצב לא משתפר. למרות המודעות הציבורית שהתגברה בשנים האחרונות ביחס לתאונות העבודה, ועל אף הפגנת שרירים מצד ההסתדרות והבטחות מצד הפוליטיקה, בפועל דבר כמעט לא השתנה.

פועלי הבניין בישראל עדיין עומדים על פיגומים בתקן מיושן, שלא מקובל ברוב המדינות המפותחות, קבלנים עדיין לא עומדים לדין פלילי על רשלנות ולא משלמים עליה מכיסם, ומספר פקחי הבטיחות של משרד העבודה והרווחה עדיין מגוחך ולא רלוונטי לגודלה של ישראל.

סנונית ראשונה לשינוי שאולי מתרחש בכל זאת ניתן היה לראות בשבוע שעבר, עת נעצר הקבלן רמי שבירו, שבאתרי הבנייה של החברה שבבעלותו נהרגו לא פחות משישה פועלים מתחילת השנה, ובהם גם שו יונג, שהוזכר בתחילת המאמר. מדובר בצעד חשוב, שיכול גם להרתיע קבלנים נוספים, אך חובת ההוכחה עדיין מוטלת על המשטרה, הפרקליטות ומערכת המשפט, כך שאם שבירו אכן נהג ברשלנות, צריכים למצות עמו את הדין.

המלחמה בתאונות העבודה איננה מלחמה מתגמלת מבחינה פוליטית, ופירותיה אינם באים לידי ביטוי בפתקי הצבעה. אך למשפחתו של ההרוג מנשר, למשפחת מחאמיד מאום אל פאחם, ולמשפחת יונג מסין, ובעיקר לתואמותיהן הבאות בתור, מגיע לראות את האבות והבנים חוזרים לביתם מעבודתם, שלמים, בריאים, ובחיים.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | |הסוציאל

עובד בקרן ברל כצנלסון כמנהל תוכן ודיגיטל ומוביל את "פועלי צדק" - חברה וכלכלה בזווית יהודית. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker