איילת שקד מציגה: הזכות לעבוד ללא תנאים הולמים

למרות השם המטעה, חוקי "הזכות לעבוד" לא נועדו לשמור על זכותם של האזרחים לעבוד - מטרתם היא להילחם בוועדי העובדים. שקד העתיקה את החוק היישר מליבת הימין השמרני האמריקאי, אך כדאי לדעת מאיפה הוא התחיל

איילת שקד
איילת שקדצילום: אוליבייה פיטוסי

בניסיון להטריל את מפלגת הליכוד, שחייבה את חברי רשימתה לחתום על הצהרת נאמנות לראש הממשלה נתניהו, הכריזה איילת שקד שחברי רשימתה שלה, "ימינה", יתבקשו לחתום על "הצהרת נאמנות". הצהרה שכוללת את "ערכי הליבה" שיובילו את הרשימה.

אחד ממערכי הליבה שנכללים באמנה (שאגב לא כוללת בתוכה זוטות כמו שוויון זכויות והזדמנויות) הוא "הזכות לעבוד". ערך שכולל בתוכו את הפרטים הבאים: דרישת רוב מוחלט ליציגות בעבודה, בוררות חובה בשירותים חיוניים, חובת שקיפות בארגוני עובדים.

כמו חלק גדול מהאידיאולוגיה ששקד אומרת ומקדמת, גם ערך הליבה הזה מועתק היישר מליבת הימין השמרני האמריקאי, שאנשיו מקדמים שנים ארוכות חוקים דומים במדינות ארה"ב תחת אותו שם בדיוק - "Right To Work".

למרות השם המטעה, חוקי "הזכות לעבוד" לא נועדו לשמור על זכותם של האזרחים לעבוד. ב-1992 נחקק בישראל "חוק יסוד: חופש העיסוק", שמבטיח את זכותו של כל אדם לעסוק בעבודה כרצונו. בארה"ב אין לזכות זו התייחסות מפורשת בחוקה, אך הזכות הזו הוכרה על ידי בתי משפט לאורך השנים. לחוקי "הזכות לעבוד" אין שום קשר לזה. מטרתם היא להילחם בוועדי העובדים, כפי שניתן לראות גם מהפעולות שנגזרות לטענת שקד מה"ערך".

"הזכות לעבוד" נולדה ב-1937 על ידי איש עסקים רפובליקאי מטקסס ששמו ואנס מוזה. מוזה לחם כנגד איגודי העובדים והשמאל האמריקאי, ופעל במסגרת מה שנקרא אז "התוכנית האמריקאית", תכונית שפעלה על מנת לרסק את איגודי העובדים, לבטל את מתן זכות הבחירה לנשים, להילחם בקיצור יום העבודה לשמונה שעות ולשנות את האיסור על עבודת ילדים. בשנות פעולתה של אותה "תוכנית אמריקאית" שפעלה באגרסיביות רבה נגד העובדים, היו גם מעסיקים שלא בחלו באמצעים אלימים, ובכמה אירועים מפורסמים, בהם "טבח פורד מוטורוס" ירו, פצעו והרגו את עובדיהם.

ב-1936הקים מוזה את "האגודה האמריקנית הנוצרית", ארגון ימני פונדמנטליסטי שלחם באיגודי עובדים, פירסם ספרות אנטי קתולית ואנטישמית והיה קשור גם לקלו קלאס קלאן ולארגונים גזעניים אחרים. באותם ימים הוטלה חובה על עובד במקום עבודה מאוגד לשלם דמי טיפול לאיגוד העובדים שמטפל בעניינו, על מנת למנוע "טרמפיסטים" שיהנו מהאיגוד בלי לשלם, ובמסגרת ה"ניו דיל" של רוזוולט. מוזה היה מודאג מאוד שבעקבות אותה חובה, "נשים לבנות וגברים לבנים ייאלצו להצטרף לאיגודים יחד עם קופים אפריקאים שחורים, להם הם יצטרכו לקרוא 'אחי' או שיפסידו את העבודה שלהם". אז נולדה "הזכות לעבוד" שהחליפה את "התוכנית האמריקאית" במלחמה בזכויות העובדים, והתמקדה באותה חובה לשלם דמי טיפול.

מאז ועד היום נמשך המאמץ המתמיד לחוקק את חוקי המלחמה בעובדים במדינות ארה"ב, והוא ממומן על ידי מולטי מיליארדרים אמריקאים כמו האחים קוך. בשנים האחרונות זוכה המאמץ להצלחה שכמוה לא ידע שנים ארוכות, וכיום ישנן כבר 26 מדינות אמריקאיות שבהן חוקקו גרסאות שונות של חוקי "הזכות לעבוד".

במחקר שערך ה-EPI ב-2015, נמצא שבמדינות שבהן חוקקו חוקי "הזכות לעבוד", המשכורות נמוכות ב-3.1% (שהם כ-5,000 שקל בשנה לעובד ממוצע במשרה מלאה) מאשר במדינות שבהן לא חוקקו חוקים אלה. ההבדלים נותרים יציבים גם כשמשקללים הבדלים אחרים שיכלו להשפיע על הבדלי השכר. ההבדלים האלה אינם מפתיעים, בהתחשב בכך שהחוקי "הזכות לעבוד" מורידים את מספר המאוגדים ובכך שכמה מחקרים שהראו ששיעור עובדים מאוגדים גבוה יותר, משמעו שכר גבוה יותר לעובדים האוגדים ולאלו שעובדים במגזרים מאוגדים.

חוקי עבודה

בנוסף, מצא מחקר של אותו גוף שפורסם ב-2011 שבמדינות שבהן חוקקו חוקי "הזכות לעבוד" ישנם 2.6% פחות עובדים בעלי ביטוח בריאות ו-4.8% פחות עובדים בעלי קרן פנסיה שאליה מפריש המעסיק. במדינות "הזכות לעבוד" ישנו שיעור הרוגים מתאונות עבודה גבוה בעשרות אחוזים מבמדינות שחסרות חוקים אלה, אך לא ניתן להוכיח את הקשר בין השניים. מהצד השני, כמה מחקרים מצאו צמיחה ושיעור משרות גבוה יותר במדינת בעלות חוקי "הזכות לעבוד", אך מחקרים אחרים שבדקו את אותו הממצא לא מצאו השפעה כזו או עירערו על הקשר בין הנתונים.

לעצם הנושאים שבהם נוגעים החוקים, צריך להודות ביושר שהם נוגעים בבעיות אמיתיות. כך למשל, "חוק היציגות" שקובע כי אם יותר מ-30% מהעובדים במקום עבודה בוחרים בכך, ארגון עובדים ספציפי הוא שייצג את כלל העובדים במקום, הוא חוק בעייתי שנהוג רק בישראל, ארה"ב, טורקיה ורוסיה, מדינות שרחוקות מלהיות סוציאל דמוקרטיות. אבל פתרון הבעיה הוא לא העלאת שיעור העובדים הנדרשים על מנת לקבל ייצוג אלא ביטול החוק ומתן אפשרות לכל עובד להתאגד כרצונו. שקד וחבריה לא מעוניינים בחוק כזה, כי הוא יקשה על המעסיקים, שייאלצו להתמודד עם כמה איגודים שונים באותו מקום עבודה.

גם נושא השקיפות מורכב. מצד אחד, ראוי שאיגודי העובדים יעבדו בשקיפות רבה יותר כלפי העובדים המאוגדים בהם וינהגו בכספיהם בזהירות רבה. מהצד השני, חלק גדול מהתאגידים שבהם מאוגדים העובדים אינם שקופים כלל, וחשיפת קרן השביתה של האיגוד, המאפשרת לשלם משכורות לעובדים השובתים, יוצרת יחסי כוחות לא הוגנים בין השניים. גם כאן, הפתרון הוא בחוק ייעודי לאיגודי עובדים ולא במלחמה כוללת בהם.

אך כמו בנושא היציגות, גם בתחום השקיפות, הדבר האחרון שמעניין את שקד הוא תחום זה עצמו, שמשמש לה רק מסווה למטרותיה הפוליטיות. בזמן כהונתה כשרת משפטים קידמה שקד חוק אנטי שקיפות, שמטרתו להעלות את סך התרומות שניתן להשאיר באנונימיות מ-20 אלף שקל ל-150 אלף שקל. בזמנה גם גדל משמעותית מספר עמותות הימין שמסתירות את תורמיהן. במקביל, היא נזכרה בחשיבות השקיפות רק כשקידמה חוקי שקיפות בהסתדרות ובעמותות שמקבלות כסף מממשלות זרות.

ב-1961 נאם ד"ר מרתין לותר קינג בשיקגו בנוגע לחוקי "הזכות לעבוד", ואמר דברים היפים גם לימינו, כאן בישראל: "עלינו להישמר מפני הונאה על ידי סיסמאות כוזבות, כמו 'הזכות העבוד'. זהו חוק שמטרתו לגזול מאיתנו את זכויות האזרח וזכויות העובדים שלנו. מטרתו היא להשמיד את איגודי העובדים ואת חופש המיקוח הקיבוצי שבאמצעותו שיפרו האיגודים את שכרם ותנאי העבודה של כולם... בכל מקום שחוקים אלה התקבלו, השכר נמוך יותר, הזדמנויות התעסוקה פחותות ונעלמו הזכויות האזרחיות. איננו מתכוונים לאפשר להם לעשות זאת לנו. אנו דורשים להפסיק את ההונאה הזו. הנשק שלנו הוא ההצבעה שלנו".

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | |הסוציאל

עובד בקרן ברל כצנלסון כמנהל תוכן ודיגיטל ומוביל את "פועלי צדק" - חברה וכלכלה בזווית יהודית. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker