נסיקתו של פייגלין: למה זהות - ולמה עכשיו? - הסוציאל - הבלוג של אביעד הומינר-רוזנבלום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נסיקתו של פייגלין: למה זהות - ולמה עכשיו?

ההתייחסות לזהות מתחלקת לשניים. חלק מתייחסים אל המפלגה כקוריוז התורן; חלק אחר מדגיש את התבטאויותיו הקיצוניות של פייגלין מהעבר הלא רחוק ■ בשביל לבחון ברצינות את התופעה, צריך להבין מה מושך קהל גדול להצהיר שהוא שוקל להצביע למפלגה

14תגובות
יו"ר זהות משה פייגלין
אליהו הרשקוביץ

איש אינו יודע מה יהיו תוצאות הבחירות ואילו מפלגות יעברו את אחוז החסימה ואיזה לא. אבל נכון לעכשיו, כ-3 שבועות לפני הבחירות, אף אחד לא יופתע אם ב-10 באפריל יתגלה שמפלגת זהות בראשות משה פייגלין הצליחה לעבור את הרף הגבוה ולהיכנס לכנסת ישראל. אחרי שנים של פעילות חוץ פרלמנטרית ענפה ואקטיביזם (יש שיאמרו טרוליזם) דיגיטלי מפותח, ייתכן שמשה פייגלין יזכה לקדנציה שנייה, והפעם בעמדה נוחה וחזקה במיוחד.

ההתייחסות בתקשורת המיינסטרים לתופעת זהות מתחלקת לשני חלקים. חלק מתייחסים אל המפלגה ואל העומד בראשה כקוריוז התורן שהפך ללהיט בשל ההצעה לליגליזציה של קנאביס. חלק אחר מאיר בדיווחיו את משנתו של פייגלין בכל מה שאינו נוגע לתחום החברתי-כלכלי ומדגיש את התבטאויותיו הקיצוניות מהעבר הלא רחוק.

בשני סוגי ההתייחסויות האלה יש היגיון. הצצה בתוצאות בחירות הדמה בתיכונים מלמדת שזהות אכן נהפכה לגימיק של הבחירות האלה, והיכרות ולו השטחית ביותר עם עברו של פייגלין תגלה שמשנתו האידאולוגית היא באמת ימנית מאוד וקיצונית מאוד. בשל העובדה שרבים לא מכירים עבר זה, ראוי להזכירו.

עם זאת, בחינה רצינית של התופעה לא תיתכן בלי לנסות לענות ברצינות על השאלה מה מושך קהל גדול להצהיר שהוא שוקל להצביע למפלגתו של פייגלין ולמה דווקא עכשיו. תשובה מלאה לשאלה הזו תיתכן רק לאחר הבחירות ולאחר שיתברר האם זהות אכן הצליחה לעמוד במשימה ובאיזה קלפיות הצביעו לה, אבל התחלה של תשובה אפשר לספק כבר עכשיו.

מצע מפלגת זהות
אליהו הרשקוביץ

"אני מתעניין במיוחד בכוחם של רעיונות, האנשים שיוצרים אותם, המוסדות שמעבירים אותם, המוחות הצעירים שקולטים אותם וההון החברתי שהם בונים כדי ליישם אותם". רוג'ר הרטוג, האדם שעומד מאחורי המשפט הזה, הוא איל הון יהודי-אמריקאי ויו"ר קרן תקווה. הרטוג נודע כתורם במימדים משמעותיים לגופים רפובליקניים, שמרנים או יהודים. ואם אפשר, אז לכאלה שהם גם וגם וגם. המלים הקצרות הללו מתמצתות בצורה יפה את המהלך העמוק שנעשה בעשור-שניים האחרונים, ויצר כמעט יש מאין אקו-סיסטם ליברלי כלכלית בישראל שאת השפעתו אנחנו מתחילים לראות היום.

קרן תקווה היא קרן משפחתית אמריקאית שהוקמה על ידי זלמן ברנסטין, שותפו לשעבר של הרטוג, והיא ממומנת מעזבונו. ברנסטין, אדם צבעוני מאוד שעבר כמה וכמה תהפוכות בחייו, נפטר לפני כעשרים שנה, לא לפני שהספיק להקים גם את קרן אבי חי ואת צו פיוס.

שווי נכסיה של קרן תקווה, שהוקמה ב-1998, עומד על כ-150 מיליון דולר, והיא מוציאה על מפעליה כ-15-13 מיליון דולר בשנה. הקרן עסקה בשנותיה הראשונות בעיקר בחינוך ותרבות יהודית בארה"ב, אך במהרה תפסה כיוון שונה וכיום היא עוסקת בעיקר בקידום שמרנות בקרב יהודי ארה"ב וישראל. את תפישתה היא מגדירה כך "בהכרתה הפוליטית הקרן היא ציונית; בהשקפתה הכלכלית היא מצדדת בשוק חופשי; בתפישתה התרבותית היא בעלת נטייה מסורתית; ומבחינה אזרחית ודתית היא דוגלת בחירות הפרט".

הקרן מקיימת סמינרי קיץ עיוניים לסטודנטים, מטיסה בכירים לסמינרים בארה"ב והקימה ותמכה לאורך השנים בכמה ארגונים משמעותיים בישראל שקידמו שמרנות כל אחד בדרכו, וביניהם מרכז שלם, הוצאת שלם, פורום קהלת, המכון לאסטרטגיה ציונית, אתר מידה, כתבי העת תכלת, השילוח וצריך עיון, המכללה למדינאות ועוד.

אחד התחומים המרכזיים אותם מקדמת הקרן הוא קידום "חירות כלכלית" על ידי עיסוק בהגותם של הוגים כג'ון לוק, אדם סמית' ועוד. שנים ארוכות עבדה הקרן בצורה כמעט נחבאת אל הכלים ונודעה בעיקר בקרב האליטה הימנית בישראל ובקרב צעירי הציונות הדתית, אך בשנים האחרונות החלה להתברר השפעתה ארוכת הטווח ובגופי תקשורת שונים נעשו כמה כתבות אודותיה. כמעט כל מי שמסתובב ומוביל את התנועה הליברלית הכלכלית בישראל עבר דרך אחד המוסדות של הקרן או קשור אליהם. בין אותם מובילים ניתן למנות גם את ח"כ שרן השכל, מובילת הליברליזם הכלכלי בליכוד, שלמדה במכללה למדינאות, גוף שנתמך בעבר על ידי הקרן.

השפעתה של הקרן רחבה והיא משמעותית במיוחד בציונות הדתית. בסקר שנערך ב-2018 על ידי קרן ברל כצנלסון נמצא לראשונה כי עמדותיו הכלכליות של הציבור הדתי לאומי נמצאות מעט ימינה מהציבור החילוני, בניגוד למחקרים שנעשו בעבר בנושא, ביניהם מחקר גדול של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ומצאו תוצאות הפוכות.

כך, שלוש המפלגות שבראשן עומדים דתיים ומייצגות ציבור זה בצורה כלשהי, הבית היהודי-האיחוד הלאומי, הימין החדש וזהות, מצהירות על עצמן כבעלות עמדה ימנית כלכלית מובהקת. ראשיהם של אותן מפלגות לא עברו במפעלים של קרן תקווה, אבל גם הם מושפעים מהרוח הנושבת בציונות הדתית שזזה ימינה.

נקודת ציון נוספת באותה תנועה ימינה היא המחאה החברתית. התנועה הליברלית החדשה, אחד הגופים מובילים באותו באותה רשת, הידועה בראשי תיבותיה – התל"ח, הוקמה ב-2011 בעקבות המחאה ומתוך רצון להציב חלופה לרעיונות ולמסרים שעלו בה ולרוח הסוציאל-דמוקרטית הישראלית שהתחדשה והתגברה לאחריה. גם עולם הרשתות החברתיות היטיב מאוד עם האקו-סיסטם הזה, שחבריו מצאו להם ברשת שותפים לדעותיהם שנחשבו לחריגות יחסית במציאות הישראלית.

התנועה הזו, שקנתה לה נפשות בחלק קטן יחסית מהציבור הישראלי, אך מחויב ואידיאלוגי מאוד, מחפשת לה בימים אלה בית פוליטי. נראה שחלקה מוצא אותו בזהות. ימים יגידו אם היא תישאר שם או תנדוד למקום אחר.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

קלפי

אחרי ששקע האבק: 6 תובנות של מדען נתונים ממערכת הבחירות

מהלך "שתיית המנדטים" של הליכוד, שדובר עליו רבות, אכן הצליח למשוך מצביעים ממפלגות הימין הלא-דתיות (כולנו, ישראל ביתנו), אך כמעט ולא מהבית היהודי או מש"ס ■ מצביעי עלה ירוק התפצלו בערך חצי-חצי בין כחול לבן לבין זהות

כתבות שאולי פיספסתם

*#