למי קראתם שמן? לחבוט במגזר הציבורי זה קל - אבל לא צודק - אביעד הומינר-רוזנבלום - הבלוג של אביעד הומינר-רוזנבלום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

למי קראתם שמן? לחבוט במגזר הציבורי זה קל - אבל לא צודק

דו"ח הממונה על השכר במשרד האוצר מקל על עבודתם של אלו שמבקרים את המגזר הציבורי. ואולם, עיון מדוקדק בו יראה שהחגיגות היו מוקדמות מדי

חתול שמן
Think Stock

נדמה שאין שדבר שראש הממשלה בנימין נתניהו אוהב יותר מאשר לחבוט בעובדיו, עובדי המגזר הציבורי. "האיש השמן" הוא קרא להם, שאותו נאלץ לשאת על כתפיו ה"איש הרזה" כלומר עובדי המגזר הפרטי. נתניהו לא לבד, ורבים מאזרחי מדינת ישראל, במיוחד באליטה הכלכלית שלה, אינם מחבבים את עובדי המדינה. הדו"ח השנתי של הממונה על השכר באוצר, שפורסם ממש לאחרונה ושכולל בתוכו את כלל נתוני השכר של עובדי המדינה, מספק להם הזדמנות שנתית לחגיגה על גבם של אותם עובדים.

במשרד האוצר תופשים באופן מסורתי את תפקידו של הממונה על השכר כאדם שאמור לשמור על הקופה הציבורית מפני העובדים שזוממים לחמוס אותה. משכך, הדו"ח עושה את עבודתם של המבקרים קלה מאי פעם, ומספק בעצמו את הכותרות שיוכיחו עד כמה התנאים של עובדי המדינה טובים ביחס לתנאים של שאר המשק ועל כן אין לשפרם בהסכם השכר שאמור להיפתח בקרוב.

למרות זאת, עיון מדוקדק יותר בדו"ח יראה שהחגיגות היו מוקדמות מדי, ושלמרות שביקורת היא דבר ראוי ורצוי תמיד, המצב רחוק מלהיות כפי שנדמה. קודם כל, כדאי לדעת על איזה עובדים אנחנו מדברים. בישראל ישנם כארבעה מיליון שכירים, מתוכם כ-800-700 אלף  (20%) הם עובדי מדינה. הדו"ח לא עוסק בכל אותם עובדים שכוללים גם את עובדי הרשויות המקומיות, עמותות שמקבלות תקצוב מהממשלה וכו', אלא רק בכ-300 אלף מתוכם, פחות ממחצית, בסה"כ כ-10% מכלל העובדים במשק.

מתוך אותם 300 אלף, קצת פחות מחצי הם עובדי מערכת החינוך, כמאה אלף הם עובדי מערכת הביטחון, כשלושים אלף הם עובדי מערכת הבריאות ורק כשלושים אלף הם עובדי שאר משרדי הממשלה.

כלומר, רובם הגדול של אותם עובדי מדינה מושמצים הם המורים של הילדים שלנו, הרופאים שמטפלים בנו והחיילים ששומרים על גבולותינו. עליית השכר המשמעותית שעליה מדבר הדו"ח, כ-25% ריאליים בעשור האחרון לעומת 11% במגזר הפרטי, מורכבת בחלקה הגדול מעליית משכורות משמעותית שהתרחשה באותה תקופה בשכרם של המורים והרופאים. האם העובדה כי מורי ישראל כבר אינם משתכרים שכר מביש מעידה על התרחשות חיובית או שלילית שהתרחשה במדינה? האם איננו רוצים שמורה יהיה מקצוע נחשק שמושך אליו את הטובים ביותר?

הרופאים שזכו להעלאה משמעותית בשכרם עובדים תחת עומס רב, ביחס נמוך משמעותית מממוצע ה-OECD של רופאים ל-100 אלף איש, ובמחסור דרמטי באחיות ובמיטות אשפוז. הם מגיעים לוותק במקצועם לאחר לימודים של שבע שנים והתמחות של עוד כמה שנים (תלוי בתחום) במשמרות שמגיעות עד לאורך של 26 שעות ברצף. באחרונה נמצא כי ממוצע השחיקה של רופאים ואחיות בישראל עומד על 3.4 בסולם של 7-1. בסקר שנערך במגזר הפרטי בישראל, ממוצע השחיקה עמד על 2.2 בלבד. בנוסף לכל אלה, נאלצת המדינה להתמודד עם היותה של הרפואה המודרנית מקצוע תחרותי ומבוקש מאוד בחברות רפואיות ובמרכזי רפואה פרטית בארץ ובעולם.

רופא ומטופלת
אמיל סלמן

מקור נוסף לפער בין העלייה בשכר במגזר הציבורי לעלייה במגזר הפרטי נובע ממעמדן השונה של הנשים בשני המגזרים. בשני המגזרים התמונה אינה ורודה, אך היא קרובה לכך הרבה יותר במגזר הציבורי. כ-65% מהעובדים במגזר הציבורי בישראל הן למעשה עובדות, זאת לעומת 45% במגזר הפרטי. ממוצע פערי השכר במגזר הציבורי בישראל עומד על 15%, חצי מממוצע הפער במגזר הפרטי. גם בתפקידים הבכירים בשירות המדינה ישנו יצוג הולם יותר לנשים מאשר באקדמיה ובמגזר העסקי, כך על פי דו"ח של הוועדה לקידום נשים בשירות המדינה. לו היה מצבן של הנשים בשירות המדינה דומה יותר למצבן בשאר המשק, עליית השכר היתה מתמתנת משמעותית.

בנוסף, שירות המדינה משמש סמן וזרז למגמות רצויות לשאר המשק בצעדים כמו שילוב בעלי מוגבלויות, חרדים, ערבים ויוצאי אתיופיה, שיפור התנאים הסוציאליים בנושאים כמו ימי חופשה ומחלה ועוד. צעדים מעין אלה שהתקיימו לראשונה בשירות המדינה מועתקים בחלקם, בצורה חוקית או וולנטרית, גם לשאר המשק.

ולבסוף, מילה לגבי משמעות גודלו של המגזר הציבורי בישראל, שגדול מעט מהממוצע ב- OECD (כ-20% לעומת 18.1%). ב-2008 התוודע העולם כולו למונח המעליב PIIGS, שהתייחס למדינות המערב שהתרסקו בעקבות המשבר הכלכלי – פורטוגל, איטליה, אירלנד, יוון וספרד. חלק מהביקורת על אותן מדינות התמקד בבזבוז שהתרחש לכאורה במגזר הציבורי שלהן ושהביא אותן לחובות עתק.

ואולם, בדיקת הנתונים מעלה כי ערב המשבר ב-2008, היה המגזר הציבורי בארבע מתוך אותן חמש מדינות קטן משמעותית מממוצע ה-OECD, ובאחת מהן (יוון) גבוה ממנו בעשירית האחוז. באיזו מדינות הוא היה (ועודנו) הגדול ביותר? במדינות סקנדינביה, שכמעט ולא נפגעו מהמשבר, ובראשן שוודיה, שם מונה המגזר הציבורי כ-28% מכלל המשק, עשר נקודות האחוז גבוה יותר מהממוצע.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

מפגין בצרפת

מתי עברנו משלטון העם לשלטון ההון - ואיך להציל את הדמוקרטיה

העולם המערבי עובר אט אט מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה - שלטון בעלי ההון. קל להאשים את הקפיטליזם, אבל הבעיה העיקרית אינה טמונה בו אלא באופן היישום שלו. לא הכל אבוד: יש דרך ליצור משקל נגד לעוצמה הפוליטית של המיליארדרים

כתבות שאולי פיספסתם

*#