על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חירות - אביעד הומינר-רוזנבלום - הבלוג של אביעד הומינר-רוזנבלום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על חירות

חברה שבה לכל אדם יש אפשרות לממש את עצמו כשהוא חופשי מעוני, מחולי ומבערות, ללא תלות בהכנסת הוריו, היא חברה בעלת חירות גדולה יותר מזו שבה העוני ואי השוויון אינם מאפשרים לרבים לממש את תקוותיהם ויכולותיהם

חברי הכנסת איציק שמולי ושרן השכל
מיכל פתאל ומוטי מילרוד

סופה של הכנסת העשרים הביא איתו סיכומים שונים של עשייתה. אחד מאותם סיכומים הוא  "מדד החירות" של התנועה הליברלית החדשה, המדרג את חברי הכנסת על פי פועלם לקידום חירות. במדד דורגה ח"כ שרן השכל (הליכוד) במקום הראשון, ואילו ח"כ איציק שמולי (העבודה) דורג במקום האחרון.

כותבי המדד לא השאירו מקום לאי הבנה בשאלה מהי אותה חירות שאליה הם מתייחסים, וכתבו במפורש כי החירות שאותה הם מבקשים היא כזו המבטאת את "ערכי חופש הפרט והשוק החופשי". ההגדרה הזו מבהירה שהעמדה שהם מקדמים אינה נוגעת רק לשאלה איזו שיטה כלכלית יעילה יותר, מביאה לתוצאות הטובות יותר או עוזרת לחלשים בצורה טובה יותר, אלא כזו המקדמת את המאמינים בערכי השוק החופשי אל מול המאמינים בערכים כמו ערבות הדדית, צדק ושוויון.

כדי להבין מהם ערכי השוק החופשי ועל איזה חופש פרט מדובר, כדאי לבחון אילו הצעות חוק הביאו את כותבי הדו"ח לדרג את הח"כים כפי שדירגו. בין החוקים שחוקק ח"כ שמולי בכנסת האחרונה, ושהובילו אותו הישר למקום האחרון, אפשר למנות את החוק למתן מענקי חימום לקשישים מיעוטי יכולת, חוק המחייב מעסיק של מאבטח להעמיד לרשותו עמדה המספקת הגנה מגשם ומשמש, חוק האוסר לנתק בתים ממים אלא בהוראת בית משפט וחוק, וחוק לשילוב בעלי מוגבלויות בשירות המדינה.

על ח"כ השכל, שדורגה כאמור במקום הראשון, נכתב כי היא "תופסת את המקום הזה בין השאר בגלל מאבקיה להורדת יוקר המחיה על ידי ביטול כוח הכפייה של המועצות החקלאיות, ולבחינה מחדש של מדיניות ההפללה המוחלטת על קנאביס". בפוסט שכתבה השכל על המדד היא ציינה בנוסף לשני החוקים האלה גם את החוק שקידמה למען ביטול השימוש בפקסים במשרדי ממשלה.

ההשוואה הקצרה הזו מראה עד כמה רזה ובעייתית הגדרת החירות של עורכי המדד ומהם באמת ערכי השוק החופשי. האם חברה שבה מעסיקים אינם נותנים תנאים אנושיים בסיסיים לעובדים שלהם והמדינה נמנעת מלכפות זאת עליהם בשם קדושת ערכי השוק החופשי היא חברה שבה יש יותר חירות, מאשר בחברה שבה המדינה מתערבת על מנת למנוע את העוול הזה? האם מדינה שבה תאגיד יכול להחליט משיקולים עסקיים שהוא מנתק משפחה ממים בלי שום פיקוח וביקורת היא מדינה בה יש יותר חירות ממדינה אחרת, שבה הסמכות הזו ניתנת בידי גורם חיצוני ואובייקטיבי?

גם אדם התומך בהתלהבות בלגליזציה של קנאביס ומתנגד נחרצות למועצות החקלאיות יבין עד כמה לא מרכזית השפעתם על חיינו ועל החירות שלנו, ובמיוחד על זו של המוחלשים בתוכנו. חברה שבה לכל אדם יש אפשרות לממש את עצמו כשהוא חופשי מעוני, מחולי ומבערות, ללא תלות בהכנסת הוריו, היא חברה בעלת חירות גדולה יותר מתאומתה, שבה העוני ואי השוויון אינם מאפשרים לרבים לממש את תקוותיהם ויכולותיהם.

חירות מהסוג המתואר כמובן שאינה יכולה להתקיים בחברה קומוניסטית, אך היא איננה יכולה להתקיים גם בחברה ניאו-ליברלית. היא יכולה להתקיים רק במדינת רווחה המספקת שירותי בריאות ציבוריים, חינוך חינם, והגנה על העובד מפני ניצול של המעסיק. רק כך ניתן לממש את החירות ולא להופכה למטבע לשון ריק.

בסופו של דבר, אולי היה ניתן להאמין כי ישנם אנשים החושבים כי המס על הקוטג' פוגע בערכיהם וכי נושא הלגליזציה הוא הנושא החשוב ביותר הפוגע בחירותם של האזרחים, לו היינו חיים בארה"ב או באירופה. מכיוון שאנחנו מדברים על ישראל, מדינה הפוגעת בחירות בצורה הקשה ביותר שיכולה להיות ושולטת בשלטון צבאי על מיליוני פלשתינים כבר יותר מחמישים שנה, שאלת היחס לשלטון זה היא השאלה הראשונה במעלה שאמורה לקבוע עבורנו האם ח"כ זה או אחר תומך בחירות או מתנגד לו.

מכיוון שאנחנו מדברים על ישראל, מדינה שבה הדת והמדינה מעורבבות לבלי היכר, שאלת היחס אליהם היא השאלה השנייה שצריכה להישאל. מבט חטוף במדד החירות יגלה שעשרת המדורגים ראשונים משתייכים למפלגות ימין המבקשות להנציח את המצב ואף להחמירו על ידי סיפוח ללא זכויות, והעשירי תומך ברור של המשך הכפייה הדתית. בעשרת המקומות האחרונים, אם שאלתם את עצמכם, מדורגים ח"כים שמתנגדים לכל אלה.

משכך, נראה כי אפשר היה לוותר לגמרי על השימוש המניפולטיבי במונח החשוב "חופש הפרט" ועל השימוש הנצלני במלה "ליברליזם" בשמה של העמותה, ולהישאר רק עם המונח התמוה "ערכי השוק חופשי", שהם, כך נראה, כשמה של העמותה המקדמת את משנתה של איין ראנד בישראל - "אנוכי" ותו לו.

איין ראנד
אי־פי

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

ציון נכשל בלוחמה פסיכולוגית: ככה לא משווקים חיסול ממוקד

הבסיס של לוחמה פסיכולוגיה זה להבין מול מי אתה פועל ובאילו אמצעים אתה צריך להשתמש כדי להשפיע עליו. בכך אין זה שונה מקמפיין שיווק של מוצר, אך במקום לשדר עסקים כרגיל ולעורר בהלה אצל האויב, הפחד והבהלה כוונו אלינו

אישה עושה קניות

שופינג IL חוגג שש שנים: האם אנחנו צריכים חג קניות ישראלי?

נובמבר הוא חודש של חגיגת שופינג עולמית עם הנחות ענק: יום הרווקים הסיני, בלאק פריידי וסייבר מאנדיי. אולם בישראל החגיגה מתחילה עוד קודם, עם חג הקניות הלאומי שופינג IL ביוזמת גוגל. האם יש הצדקה ליום מכירות מקוון שכולו כחול-לבן?

כתבות שאולי פיספסתם

*#