הבחירות המתקרבות מביאות איתן הבטחות שונות ומשונות של הפוליטיקאים העומדים לבחירה. אלה מתוכם שעדיין מנסים למשוך את תשומת ליבנו באמצעות מרבים להבטיח לנו שהם ידאגו לשוויון הזדמנויות, בעיקר דרך השקעה בחינוך.

מרבים לדמות את הצורך בשוויון הזדמנויות למסלול ריצה. הטוענים בזכות שוויון הזדמנויות מהסוג המינימלי והבסיסי ביותר, ידרשו שכל האצנים שניצבים על קו הזינוק ימצאו על אותה נקודה בדיוק, שהמסלול שלהם יהיה שווה במכשולים הנמצאים בו וכדומה. התומכים בשוויון הזדמנויות נרחב יותר, יטענו שייתכן שאחד האצנים גדל בבית עשיר יותר ולכן הנעליים שלו טובות יותר והאימונים שזכה להם איכותיים יותר, ולכן יש לספק גם לאצן העני נעליים טובות ואימון איכותי.

גם לאלה וגם לאלה כדאי להכיר את ג'יי גטסבי. גטסבי היה ניו יורקי שחי בתחילת המאה שעברה והתאהב בצעירותו בבחורה בשם דייזי. על מנת לכבוש את לבה, הוא חיפש דרך להתעשרות מהירה ומוצא אותה בדרכים מפוקפקות. הוא אכן התעשר וחי חיי ראווה מופגנים ומוגזמים, אבל דייזי התחתנה עם אדם אחר. בשלב מאוחר יותר בחייו גטסבי החל לנהל רומן עם דייזי, נחשף על ידי בעלה ונרצח על ידו.

סיפורו של ג'יי, שהוא כמובן בדוי לחלוטין, נכתב על ידי הסופר האמריקני סקוט פיצג'רלד בספר "גטסבי הגדול". ברבות השנים נהפך הספר לקאלט אמריקאי, עובד למחזות ולסרטים והפך למשל לרדיפת הבצע האמריקנית ולחוסר מוסר ושוויון.

מעבר למחזות ולסרטים, ובשל הפיכת הספר לשם נרדף לאי שוויון, זכה גטסבי שעל שמו נקרא גם גרף חברתי כלכלי בשם "עקומת גטסבי": גרף שמראה את התמוטטות "החלום האמריקאי".

האתוס שעליו מתבססות החברות המערביות בימינו בנוי במידה רבה בדמותו של אותו חלום, המדבר על היכולת של אדם חכם, מוכשר ומשקיען, "לבנות את עצמו מאפס" ולטפס מעלה בסולם החברתי כלכלי. החלום הזה מתודלק במידה רבה על ידי התרבות הפופולרית והתקשורת, שאוהבים למכור לנו סיפורים על אנשים שעשו בדיוק את זה, "בנו את עצמם בשתי ידיים". אי השוויון בתוצאות, הם מספרים לנו, כלל לא חשוב, מה שמשנה הוא שוויון ההזדמנויות, היכולת של אותו אדם חכם ומשקיען "להצליח בחיים".

העניין הוא שהסיפור הזה הוא שקר. קיים קשר מובהק, חזק, ולמעשה מובן מאליו, בין אי שוויון לחוסר בשוויון הזדמנויות.

כדי להבין זאת, נקדיש פסקה להבנת השאלה איך מודדים שוויון הזדמנויות. שוויון הזדמנויות מודדים על ידי מדידת הניידות החברתית (מוביליות). לוקחים את משכורותיהם של הורים וילדיהם בגיל ארבעים, ובודקים מה הסיכוי שמשכורת הילד תעלה על משכורת הוריו. מדד הניידות החברתית (או "גמישות השכר הבין דורית" בשפה המקצועית) נע בין 0 (לכולם יש הזדמנות שווה להצליח) ל-1 (כולם ישארו בדיוק באותו מצב כמו הוריהם). כשלוקחים את המדד הזה ומשווים אותו למדד אי השוויון ג'יני, שנע גם הוא  בין 0 (שוויון מוחלט, כולם מרוויחים אותו הדבר) ל-1 (אי שוויון מוחלט, אדם אחד מרוויח הכל), מגיעים ל"עקומת גטסבי הגדול".

התבוננת בעקומת גטסבי מראה שיש קשר ברור ומובהק בין אי השוויון בתוצאות לאי השוויון בהזדמנויות (מוביליות). ככל שהמדינה שוויונית יותר, כך גם גדל הסיכוי של אדם להשתכר יותר מהוריו ולעלות במעמד החברתי-כלכלי. כך, רמת הניידות במדינות סקנדינביה גבוהה משמעותית מזו של ארה"ב ובריטניה. הסיבה לקשר הזה ברורה – ככל שהפער גדול יותר, קשה יותר לגשר עליו, והפערים העצומים במשאבים המושקעים בכל ילד מהמעמדות השונים, מקשים על כך עוד יותר.

ישראל מפתיעה

לשמחתנו, ישראל חריגה במדד הזה, ולמרות אי השוויון הגבוהה, רמת הניידות החברתית בה גבוהה יותר מהצפוי לפי רמת אי השוויון הגבוהה בה. אבל למרות שהיא גבוהה יותר מהצפוי, היא עדיין נמוכה מאוד. למעשה, כפי שניתן לראות בגרף שנלקח ממחקר של אורן הלר, כלכלן בביטוח הלאומי, מתוך שלל המדינות במחקר, רק בארה"ב הניידות נמוכה יותר מאשר בישראל.

מחקר אחר של OECD טוען שבמדדים מסוימים של ניידות חברתית, ישראל נמצאת במצב טוב יותר מאשר הממוצע ב-OECD. כך לדוגמה, הסיכוי שבן לעובדי "צווארון כחול" בישראל יהפוך למנהל גבוה יותר מהממוצע ב-OECD. אבל הנתון המעניין באמת במחקר הזה הוא שהניידות החברתית בישראל נשחקת במהירות, והיא עושה זאת בקצב גבוה דרמטית מהממוצע במדינות הארגון.

כדי שלילדים שלנו תהיה אפשרות שווה לחיות חיים ראויים וטובים ולהתקדם, אין מוצא מלבד להילחם באי השוויון. ובפעם הבאה שתשמעו על פוליטיקאי שמדבר על שוויון הזדמנויות, כדאי שתזכרו שבלי שוויון בתוצאות, אין על מה לדבר.

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. עבדתי בתור חוקר מנהל תוכן ודיגיטל בקרן ברל כצנלסון ורפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה. למדתי כלכלה ומדעי המדינה באוניברסיטה הפתוחה. אני מתעניין ביחסים שבין חברה וכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker