השמאל והאיחוד האירופי: סיפור אהבה-שנאה - אביעד הומינר-רוזנבלום - הבלוג של אביעד הומינר-רוזנבלום - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

השמאל והאיחוד האירופי: סיפור אהבה-שנאה

בדיון המתנהל באירופה בנושא המשך קיומו של האיחוד במתכונתו הנוכחית, ישנה חלוקה ברורה יחסית בין התומכים בהמשך קיומו שמגיעים ברובם מהשמאל האירופי לבין המתנגדים לו שמגיעים ברובם מן הימין. ואולם, לפני עשרים שנה התמונה היתה הפוכה לחלוטין

מפגין ממתנגדי הברקזיט מגיב לתוצאות ההצבעה
בלומברג

כשהכריז ראש ממשלת בריטניה לשעבר דיוויד קמרון על עריכת משאל עם בשאלת ההיפרדות של בריטניה מהאיחוד האירופי (הברקזיט), אמר אד מיליבנד, מנהיגה לשעבר של מפלגת הלייבור, כי מדובר "בסכנה ברורה ומיידית". לעומתו, נייג'ל פאראג', מנהיגה לשעבר של מפלגת הימין הבדלנית Ukip, חגג את הצבעתם של אזרחי בריטניה בעד הברקזיט, ואמר כי "אנחנו עכשיו מציעים תקווה לדמוקרטים בכל אירופה, וזכרו את דבריי, בריטניה לא תהיה האחרונה שעוזבת את האיחוד".

בדומה לשני האישים, גם בדיון הער המתנהל באירופה בנושא המשך קיומו של האיחוד במתכונתו הנוכחית, ישנה חלוקה ברורה יחסית בין התומכים בהמשך קיומו שמגיעים ברובם מהשמאל האירופי לבין המתנגדים לו שמגיעים ברובם מן הימין. לא כל הימנים האירופים מתנגדים לאיחוד - אנגלה מרקל ותרזה מיי הן רק חלק מהתומכות הנלהבות מהימין האירופי, אבל רוב המתנגדים לו מגיעים באופן מובהק מהימין.

כמעט קשה להאמין שרק לפני כמה עשורים המצב היה הפוך לחלוטין. בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, חיפשו אירופאים רבים אחר דרך שתמנע מלחמות עולם נוספות בתוך אירופה. בין אותם אירופאים התבלטו שני צרפתים, הכלכלן ז'אן מונה והמדינאי רובר שומאן. הרעיון שלהם היה לקחת את היריבות המרות צרפת וגרמניה המערבית יחד עם המדינות הסמוכות איטליה, בלגיה, לוקסמבורג, והולנד, וליצור עבורן אינטרס כלכלי משותף, שימנע מהן לפתוח במלחמה אחת נגד השנייה. כך הוקמה "קהילת הפחם והפלדה האירופית", שבמסגרתה רוכז נושא הייצור והיצוא של הפחם והפלדה בידי רשות מרכזית אחת על מדינתית.

כל מנהיגי אותן מדינות, למעט הולנד, הגיעו ממפלגות ימין או מרכז-ימין. המפלגות הקומוניסטיות השונות והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית התנגדו למהלך, כמו גם מפלגות לאומניות במדינות השונות.

תרזה מיי מדברת בפרלמנט לפני ההצבעה
Mark Duffy/אי־פי

קיצור תולדות האיחוד

המטרה המרכזית של הקמת הקהילה האירופית היתה מניעת מלחמה נוספת, אך מאחורי מהלכיה, ובעיקר מאחורי האמנות והמסגרות שהוקמו בעקבותיה, עמדה במידה רבה תפישת עולם כלכלית ליברלית. תפישה המאמינה שעל מנת שהשוק יעבוד טוב ויעיל וכדי שהתחרות תפרח, יש לאפשר כמה שיותר תנועה חופשית של אנשים וסחורות. זאת, על ידי ביטול ואיחוד מכסים, פתיחת גבולות, איחוד רגולציות ושיטות משפט והגבלת הוצאות הממשלות השונות.

הצעדים הללו התנגשו באופן חזיתי בתפישתן של המפלגות הסוציאל דמוקרטיות האירופיות, שדגלו במכסים להגנה על התעשייה המקומית, בחוקי עבודה קשוחים, בהוצאה ממשלתית אזרחית גבוהה וכו'.

שש שנים לאחר הקמת "קהילת הפחם והפלדה האירופית", הוקמה "הקהילה הכלכלית האירופית" או "השוק המשותף", שאליה הצטרפו מדינות נוספות והונהגה מדיניות מכסים משותפת בין המדינות השונות. ב-1973 החליטה הממשלה השמרנית בבריטניה להצטרף לקהילה, למרות התנגדותה העזה של מפלגת הלייבור. שנתיים מאוחר יותר ערך ראש הממשלה הבריטי ממפלגת הלייבור, הרולד וילסון, משאל עם בשאלת הישארותה של בריטניה כחלק מהקהילה. במשאל העם ניצחו אלו שדגלו בהישארות בקהילה וזאת בתמיכתה הנלהבת של המפלגה השמרנית בראשות מרגרט תאצ'ר.

התהליכים שהתרחשו בשנים הבאות מפותלים וסבוכים, אך בסופן הגענו למצב שאנו מכירים כיום – איחוד אירופי עם גבולות פתוחים, מטבע אחיד, רגולציות ומכסים אחידים והגבלה על פעילותן הכלכלית של הממשלות החברות בו. לא כל הסעיפים המוזכרים כאן תקפים בכל 28 (ועוד מעט 27) מדינות האיחוד, אך המדינות המרכזיות באיחוד מהוות את הכיוון שאליו הוא הולך, או לפחות הלך עד לאחרונה.

החל משנות השמונים ובמיוחד לאחר קריסתה של ברית המועצות ב-1991, החל באירופה תהליך של ליברליזציה כלכלית, שבעקבותיו נעשו המפלגות השונות דומות יותר זו לזו בתפישתן הכלכלית, ונקודת המשקל של המחלוקת הפוליטית עברה לשאלת הלאומיות מול הקוסמופוליטיות.

המפלגות הסוציאל דמוקרטיות האירופיות ויתרו במידה רבה על תפישתן הכלכלית המקורית, ולכן שמטו את הסתייגותן המסורתית לאיחוד ונהפכו לתומכותיו הנלהבות ביותר. זאת בעוד המפלגות השמרניות, הנוצריות-דמוקרטיות, שניצחו בוויכוח הכלכלי תוך שהסכימו למדינת רווחה מוגבלת, הפנו את עיקר מרצן להתנגדות לגלובליזציה התרבותית שגאתה ולמגמה שבמסגרתה האיחוד האירופי החליף את מדינות הלאום האירופיות, וגרם לשינוי הנוף האנושי בהן ולטשטוש לאומיותן וריבונותן.

מרגרט תאצ'ר. תומכת נלהבת של האיחוד האירופי
AFP

למרות שכאמור, חלקים מרכזיים בשמאל נהפכו לתומכים נלהבים של האיחוד, באותו הזמן, גופי שמאל כלכלי אחרים שהתמידו בעמדתם החברתית כלכלית נשארו מסויגים יותר כלפי האיחוד. כך לדוגמה, מתוך חמש מדינות סקנדינביה הסוציאל-דמוקרטיות, רק פינלנד היא חברה מלאה. נורווגיה ואיסלנד אינן חברות באיחוד כלל, ושבדיה ופינלנד חברות אך אינן משתמשות ביורו. גם בבריטניה, מתמיד מנהיג הלייבור ג'רמי קורבין, המגיע מן השמאל הסוציאליסט-קומוניסטי, להתנגד לאיחוד ולתמוך (גם אם בלחש) בברקזיט.

אובדן אמון בממסד

בוויכוח הזה – בין פירוק האיחוד מימין, לחיזוקו וביסוסו משמאל, קמו לאחרונה כמה כלכלנים ואנשי רוח מן השמאל הסוציאל-דמוקרטי האירופי, ובראשם הכלכלן הצרפתי המפורסם תומאס פיקטי, בקריאה לרפורמות מקיפות בשותפות האירופית כפי שהיא כיום.

יחד הם כתבו את "המניפסט למען דמוקרטיזציה של אירופה", שתוקף את שנאת הזרים ואת הליברליזם הכלכלי המופלג כאחד. לטענתם, שורשי המשבר נעוצים בפער בין הנהנים מהמצב הכלכלי לבין הסובלים ממנו, ומחוסר אמון בממסד האירופי בשל חוסר הדמוקרטיה שלו.

המניפסט קורא להקמת אסיפה אירופית שתורכב מחברי האסיפות הלאומיות ותגבה מס מהתאגידים הגדולים, מהעשירים המופלגים ומהמפעלים מזהמי הסביבה. הכסף יושקע בחברה, ברווחה ובשירותים הציבוריים במדינות אירופה וביצירת מדיניות הגירה חדשה יותר ולקרנות מחקר ביצוע שיפעלו לשיפור החינוך, המדע והתעשיות הירוקות. הם מקווים כי התיקון הסוציאל-דמוקרטי יציל את אירופה מהמשברים הבאים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מערכת אבטחת סייבר X-Force של IBM

תעשיית הסייבר מחפשת 3 מיליון עובדים - וטרם החליטה כיצד להכשיר אותם

אנשי אבטחת מידע הם רכיב קריטי במערך האבטחה של ארגונים, ולרוב מהווים את החוליה החלשה באותו מערך - בשל המחסור החמור בכוח האדם ■ אבטחת מידע הינה מקצוע שקיים בקושי 20 שנה ולכן מנגנוני ההכשרה חדשים ומספר גופים בינלאומיים מגדירים תקנים ומקצועות באופן שונה.■ חמור מכך - לאנשי אבטחת מידע "טריים" חסר ניסיון מעשי שהוא מהותי במשרות מסוג אלו

כתבות שאולי פיספסתם

*#