כשלרובי ריבלין נמאס

לפני למעלה מעשור צעק ראובן ריבלין מעל כל במה שחוק ההסדרים הוא חוק רע שפוגע בסמכות הכנסת ובדיון הציבורי, והצליח לקצץ אותו בצורה משמעותית ■ בניגוד לכך, החוק הנוכחי מנופח מאי פעם, ומדלג בקלילות על הפיקוח הפרלמנטרי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ריבלין

יום אחד, לרובי ריבלין נמאס.

זה קרה ב-2010, כשמאחורי ריבלין כבר היתה כהונה ארוכת שנים כחבר כנסת, כשר וכיושב ראש הכנסת, והוא הרגיש שהגיע הזמן. למרות שכיהן בתפקיד מטעם מפלגתו של ראש הממשלה דאז, בנימין נתניהו, הוא הכריז כי "חוק ההסדרים הוא לא דמוקרטי", ואיים שיעכב כל חקיקה ממשלתית אם החוק שהובא לפתחו לא ידולל בצורה משמעותית.

האיום עשה את שלו, ולאחר שנים שריבלין צעק מעל כל במה שחוק ההסדרים הוא חוק רע שפוגע בסמכות הכנסת ובדיון הציבורי, הוא הצליח לקצץ אותו בצורה משמעותית. לא פחות מ-28 רפורמות שכבר אושרו בממשלה, ובהן החלת אגרות גודש, תכנית ויסקונסין, וביטול הדיור הציבורי, הוצאו מהחוק. חלקן עברו להליך חקיקה רגיל, ואחרות נמוגו לחלוטין.

היו לזה סיבות נוספות מעבר לאולטימטום של ריבלין, אבל לאחר מספר שנים שבהן התנפח חוק ההסדרים, וכלל יותר ויותר רפורמות משמעותיות, חוק ההסדרים בעשור השני של שנות האלפיים היה מצומצם יחסית, גם בהיקפו וגם בדרמטיות של הרפורמות שנכללו בו.

בימים אלה, שלוש שנים לאחר שחוק ההסדרים האחרון עבר בכנסת, דן יו"ר הכנסת הטרי ח"כ מיקי לוי, בגורלו של חוק ההסדרים לשנים 2022-2021. החוק נולד בימים הסוערים של תכנית הייצוב של 1985, ונועד להיות כלי זמני לפתרון בעיות דחופות הקשורות לתקציב. הפעם הוא הגיע בצורה מנופחת מאי פעם, עם כמות עצומה של רפורמות שמשרד האוצר מנסה לדחוף כבר שנים. לחוק נולדה גם אחות קטנה שנקראת "התאמות לתקציב המדינה", שהן בעצמן רפורמות משמעותיות ביותר, שפוצלו מחוק ההסדרים, ואושרו בממשלה יחד עם הצעת התקציב.

להליכי החקיקה של הצעות החוק הממשלתיות בכנסת, שכוללים את הדיון בוועדות ואת הקריאה הראשונה, השנייה והשלישית, יש משמעות, והם נועדו לאפשר דיון פרלמנטרי רציני בהצעות החוק, ובמקרים רבים מאוד גם תיקונים שנעשים בהם לדרישתם של חברי הכנסת. הפרדת הרשויות בישראל בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת רחוקה מלהיות הרמטית, וויתור על ההליכים המינימליים האלה מוחק אותה לחלוטין.

מליאת הכנסת. לא ייתכן שרפורמה גדולה כל כך תאושר בלי דיון פרלמנטרי אמיתיצילום: אוהד צויגנברג

"חוק יסודות האסדרה", אחד הפרקים בחוק ההסדרים הנוכחי, הוא חוק דרמטי ביותר, שמשנה את עבודת הממשלה והמשטר בישראל בצורה המשמעותית ביותר בעשורים האחרונים. הוא קובע מהם השיקולים שצריכים לעמוד לנגד עיניהם של רגולטורים כשהם באים לקבוע רגולציות חדשות (שיקולים סביבתיים - בחוץ, שיקולי תחרותיות - בפנים), הוא מפקיע סמכויות מפורשות בחוק משרים וממשרתי ציבור בכירים ומעביר אותם לרשות חיצונית ולוועדת שרים ייעודית (לידיעת חסידי ה"משילות" מימין), מדלג בקלילות על הפיקוח הפרלמנטרי, ועוד. יש ברעיון שעומד מאחורי החוק היגיון, אבל לא ייתכן שרפורמה גדולה ומשפיעה כל כך תאושר בלי דיון ציבורי ופרלמנטרי אמיתי, ובלי שיתאפשר לחברי הכנסת לקבוע מה יהיו סמכויות הגוף החדש, על פי אילו ערכים הוא יפעל ואיזה דין וחשבון הוא יצטרך לתת לכנסת ולציבור.

"חוק החקלאות" החדש, שאמור לבטל את המכסים על תוצרת חקלאית, ישנה סדרי בראשית שרלוונטיים באופן ישיר לחייהם של משפחות רבות מאוד. זה לא אומר שהוא רע או פסול באופן עקרוני, אבל רפורמה כל כך גדולה ומלאת פרטים חייבת להגיע לוועדות הכנסת, שיבחנו לעומק את פרטיה, ויגיעו להסכמות שיהפכו אותה לטובה ומוסכמת יותר.

לרפורמה שאמורה לשנות את השיטה שבה מדינת ישראל מבטחת את כספי הפנסיה יש השפעה דרמטית על החיים של כולנו. גם כאן הרעיון שעומד מאחורי הרפורמה מתקבל על הדעת, ואמור להביא ל-win-win situation, שבו כולנו נחסוך יותר כסף לפנסיה ומדינת ישראל תצטרך להוציא מכיסה פחות. על פניו - נהדר. אבל אם מסתכלים על ההצעה המקורית של הפרופסורים שהגו את הרפורמה הזו (ספיבק וכוכב), מגלים שהאוצר העביר את כל הסיכון לחוסכים ואת כל הסיכוי לממשלה, במקום להיפך, ושאנחנו עלולים להישאר בסוף חיינו עם חור בכיס במקום פנסיה ראויה. ברור שצריך להעביר את הרפורמה בהליך חקיקה סדור, לדון באופן מעמיק ומפורט בכל היבט, ולבחור בפתרונות ובכלים הבטוחים ביותר (כלי פיננסי בדוק ומוכר במקום הבטחה על הקרח, לטענת חוקרים). יש דברים שממש לא כדאי לטעות בהם, והפנסיה שלנו היא אחד מהם.

גם "העלאת גיל הפרישה", שהיא למעשה העלאת הגיל שבו נשים יכולות למשוך פנסיה (אם יש להן) ולקבל קצבת זקנה (אם הן זכאיות לכך), צריכה כבר להגיע לביצוע. יותר מדי שנים היא נידונה בלי הכרעה. ובכל זאת, לא ראוי להעביר כך על הדרך הצעה, שהנפגעות ממנה יהיו החלשות ביותר, במיוחד בתקופה כל כך לא יציבה כמו זו שבה אנחנו נמצאים. ההצעה הזו דורשת דיון נרחב יותר, קצוב בזמן, בוועדות הכנסת, שבסופו יהיה ברור שהנפגעות מקבלות מענה, ושהכסף שנחסך לא מגיע דווקא על גבן של הנזקקות לו ביותר.

במסמך שפירסמה בשנת 2006 היועצת המשפטית של הכנסת דאז, עוה"ד נורית אלשטיין, היא קבעה מספר תבחינים, שעל פיהם יש לשפוט האם חוק יכול להיכלל בחוק ההסדרים או לא. התבחינים שקבעה אלשטיין הם:

  • השפעת הגריעה - האם לחוק ישנה השפעה משמעותית על תקציב המדינה.
  • המשמעות התקציבית אל מול תכלית החוק - האם העיקר בחוק הוא הכסף שיחסך או יוצא, או שיש לו תכלית אחרת.
  • מרכז הכובד - האם ההשפעה התקציבית המשמעותית של החוק תהיה בתקופת התקציב הקרובה.
  • יכולת היישום בפועל - האם החוק אכן יכול להיות מיושם בתקופת התקציב הקרובה.
  • היסטוריית חקיקה - האם החוק הוצא בעבר על ידי הממשלה כחוק נפרד.

מבט מהיר בכל הרפורמות שצויינו מעלה ובעוד רבות אחרות שנכללות בחוק ההסדרים הנוכחי, יראה שהן אינן עומדות בתבחינים האלה, וודאי שלא בכולם יחד, כפי שנדרש. התבחינים האלה אמנם אינם מחייבים משפטית כיום, אבל הם יכולים להוות מצפן מוסרי וחוקתי ליו"ר הכנסת מיקי לוי, ליו"ר הקואליציה עידית סילמן ולממלא מקומה בועז טופורובסקי, בבואם לקבוע אילו חוקים יכנסו לחוק ההסדרים הנוכחים ואילו יפוצלו ממנה.

בפתיחת המסמך ציטטה אלשטיין את ג'ון לוק, מאבות הליברליזם, בציטוט שיפה גם לענייננו: "כי כל עיקרה של הרשות המחוקקת אינו בזה שהיא מורכבת ממספר מסוים של בני אדם, ולא בזה שהם מתכנסים, אלא בזה שהחופש בידם לדון ולברר מהו טוב בשביל החברה והרשות בידם לעסוק בשכלולו. משניטלו מהם אלו או שונו עד כדי למנוע מן החברה את השימוש הנאות בסמכותם, אז באה תמורה ממשית בתכונתה של הרשות המחוקקת. כי לא השם הוא כל עיקרו של ממשל, אלא השימוש וההפעלה של אותן הסמכויות שנועדו להתלוות אליו" (ג'ון לוק, על הממשל המדיני).

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

אביעד הומינר-רוזנבלום

אביעד הומינר-רוזנבלום | הסוציאל

מנהל מדיניות וחוקר בקרן ברל כצנלסון. עבדתי בתור יועץ מדיניות ותוכן של שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, רפרנט בתחומי ממשל וחברה במשרד ראש הממשלה ובמספר יוזמות בעולם החברתי ובעולם העסקי-חברתי. אני מתעניין ביחסים שבין חברה לכלכלה, במדיניות הכלכלית של המדינה ובניסיונות והאתגרים של הסוציאל-דמוקרטיה בארץ ובעולם. התכנים בבלוג משקפים את דעותיי בלבד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker