מהשפל הגדול ועד הקורונה: 75 שנה למותו של רוזוולט

"הכל החל בשפל הכלכלי הגדול של 1931, שעירער את ההרגשה של ביטחון כלכלי... התעמולה העקשנית ביותר בימים ההם הכריזה כי תשו הכוחות ההומניטריים והליברלים והדמוקרטיים, וכי עתה הברירה היא בין שני קצוות קודרים, הקומוניזם והפשיזם... הללו שלא הלכו שולל אחר הלהג הזה, דימו לראות את האור היחיד שנותר בחשיכה בממשלו של רוזוולט וב'ניו דיל' בארה"ב.

"בתקופה של חולשה וייאוש גובר והולך בעולם הדמוקרטיה, היה רוזוולט קורן ביטחה וכוח. הוא היה מנהיגו של העולם הדמוקרטי, ורק עליו, מתוך כל המדינאים של שנות ה-30, לא העיב שום ענן – לא עליו ולא על ה'ניו דיל' שבעיניהם של האירופים עודו נראה פרק מזהיר בדברי ימי האדם".

כך, בין השאר, תיאר הפילוסוף סר ישעיה ברלין את פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיאה ה-32 של ארה"ב, שכיהן בתפקיד במשך ארבע כהונות רצופות ונפטר היום (12 באפריל) לפני 75 שנה, בגיל 63.

השפל הגדול, הניו דיל ורוזוולט ראויים לאזכור בכל עת, אבל חשוב במיוחד להזכירם בימי המשבר הכלכלי שמביאה עמה הקורונה, ומזכיר לרבים את אותם ימים. האזכור של השפל הגדול בעיתונות הכלכלית בארץ ובעולם גדל מאוד, והפופולריות של מונח החיפוש Great Depression בגוגל קפצה בצורה דרמטית בחודש האחרון, והגיעה לממדים אליהם לא הגיעה אפילו בשיא המשבר הכלכלי של 2008.

השפל הגדול הוא כינוי לתקופה של כעשר שנים, 1939-1929, שבהם התחולל משבר כלכלי נרחב וקשה במיוחד בארה"ב, שפגע גם בשאר העולם המערבי. נהוג לציין את תחילתו של המשבר ב-24 באוקטובר 1929, שמכונה "יום חמישי השחור", אז התרסקה הבורסה האמריקאית, או ב"יום שלישי השחור", חמישה ימים מאוחר יותר, כשהיא התרסקה בפעם השנייה.

ישנה מחלוקת ארוכת שנים בין כלכלנים והיסטוריונים בדבר הגורמים למשבר, אך תוצאותיו היו ברורות. האבטלה בארה"ב הגיעה לשיא של 24%, התמ"ג ברחבי העולם ירד בכ-15% בתוך שלוש שנים, המסחר הגלובלי התרסק, ומיליונים רבים איבדו את כל כספם, רכושם ועולמם.

ממשלו של הנשיא הרפובליקני הרברט הובר והבנק המרכזי האמריקאי (הפד) כשלו בהתמודדות עם המשבר, ולמרות ניסיונות רבים ושונים להתמודד עמו, המשבר העמיק והלך. מימין ומשמאל מסכימים רוב הכלכלנים וההיסטוריונים שהצעדים שנקט הממשל לא היו אגרסיביים מספיק, אך חלוקים בשאלה מה היה עליו לעשות. כלכלנים קיינסיאנים טוענים שהממשלה היתה צריכה להתערב ביתר שאת בשוק, להגדיל את הוצאותיה ולהחזיר את האמון ואתו את הביקושים. כלכלנים מימין, ובראשם מילטון פרידמן, טוענים שהפד היה צריך להזרים יותר כסף לשוק המניות ולבנקים, למנוע מהם לקרוס ולהחזיר את האמון במשק בדרך זו.

ב-1933 הובס הובר בבחירות, ולנשיאות עלה פרנקלין דלאנו רוזלווט (המכונה FDR), באחד מן הניצחונות הגדולים ביותר בתולדות הבחירות לנשיאות ארה"ב. רוזוולט נבחר על רקע הבטחתו לטפל במשבר, ומיד עם כניסתו לתפקיד הכריז על הניו דיל: "גברים ונשים ברחבי האומה, שהודרו מהפילוסופיה הפוליטית של הממשל, נושאים אלינו את עיניהם ומבקשים הזדמנות שוויונית יותר לקבל נתח מהעושר הלאומי... אני מתחייב לעסקה חדשה עבור העם האמריקני. זה יותר ממסע פרסום פוליטי. זוהי קריאה לפעולה".

הניו דיל כלל שלושה חלקים שנקראו שלושת ה-R: הקלה (Relief); שיקום (Recovery); רפורמה (Reform). שלב ההקלה כלל בעיקר טיפול מידי בנפגעי המשבר, שלב השיקום כלל את החזרת הכלכלה למסלול ואילו שלב הרפורמה כלל צעדים שנועדו למנוע משברים דומים נוספים.

את החוקים והתקנות הרבות שנכללו במסגרת הניו דיל ניתן לסווג לארבעה סוגי פעולות:

1. הזרמת הון – השקעה ממשלתית מסיבית בתעשייה, בחקלאות, בבורסה ובענף הבנקאות על מנת למנוע את התמוטטותם.

2. רגולציה – באותם ענפים שאליהם הוזרם הון, על מנת לעזור להם להתאושש ולמנוע התרסקויות נוספות.

3. חקיקת חוקי עבודה ורווחה – יצירת רשת ביטחון לתושבי המדינה, שכוללת שכר מינימום, ביטוח לאומי, דיור ציבורי, חיזוק איגודי עובדים, דמי אבטלה, קיצור שעות העבודה, קצבאות לאוכלוסיות מוחלשות ועוד.

4. יוזמה – בניית רשויות פדרליות שיתכננו וינהלו משאבים ופרויקטים ברמה הלאומית, תוך העסקה ישירה של אמריקאים רבים.

מכלול הצעדים שעשה רוזוולט יצרו מהפכה של ממש במדינה, וקירבו לראשונה את ארה"ב להגדרה של "מדינת רווחה". אמנם בדגם רזה יחסית, אך בכל זאת כזה שמתחיל להתקרב לדגם הרווח בשאר מדינות המערב. את הצעדים האלה עשה רוזוולט מתוך אמונה עמוקה בתלות ההדדית בין האזרחים, ומשכך במחויבות החברתית האחד לשני, ובחובה של המנהיגים הפוליטיים לנקוט בצעדים משמעותיים על מנת לקדם את עמם.

כך, בנאום בוועידה הדמוקרטית שנשא ב-1936, אמר כי "עושר בעולם המודרני אינו נובע רק ממאמץ אינדיווידואלי; הוא נובע משילוב של מאמץ אינדיווידואלי ושימוש במשאבים רבים שיצרה הקהילה כולה. הפרט לא יוצר במו ידיו את תוצריו; הוא מנצל את התהליכים והכוחות הרבים של הייצור ההמוני כדי לעמוד בדרישות השוק הלאומי והבינלאומי. לפיכך, למרות החשיבות הרבה בחיינו הלאומיים במאמצים וכושר ההמצאה של אנשים יוצאי דופן, ההמונים הם אלה שסייעו בהכרח בהפיכת הון גדול לאפשרי... ועל הממשלה מוטלת החובה להגביל הכנסות כאלה במסים גבוהים מאוד".

בנאום אחר הצהיר שפעולותיו נעשות על מנת לקדם ארבע חירויות: חירות הביטוי; חירות הדת; החירות מרעב ומחסור; החירות מפחד מפגיעה בביטחון. רוזוולט טען שרק שילוב של ארבע החירויות האלה, מבלי להחסיר אף אחת מהן, יאפשר חיים אנושיים ראויים.

פעולותיו של רוזוולט הביאו לשיפור מה במשבר הכלכלי, אך הוא הושלם רק עם הכרעתו על הצטרפותה של ארה"ב למלחמת העולם השנייה, שהביאה בתהליך ארוך ומורכב לשיקום המיוחל.

קואליציית הניו דיל שיצר רוזוולט ואיחדה תחתיה איגודי עובדים, מיעוטים (יהודים, שחורים ועוד), חקלאים, עובדי צווארון כחול, אנשי אליטה אינטלקטואלית ועוד, הביאה עמה תקופה של שגשוג למפלגה הדמוקרטית למשך יותר מ-30 שנה, שבהם שלטה רוב הזמן במוסדות הממשל האמריקאים. צעדים רבים מאלה שקידם רוזוולט נמחקו וסורסו עם השנים, אבל חלקם מהווים את הבסיס החברתי והרווחתי שבכל זאת קיים בארה"ב עד היום.

חלק מהצעדים היו שגויים או לא מספיקים, וחלק אחר, כמו גם התייחסויות שונות שלו, היו נגועים בגזענות כלפי יהודים, שחורים ועוד. עם זאת, גישתו הכללית, שהבינה את השעה ההיסטורית שבה נבחר לתפקיד ואת המחויבות העמוקה והבלתי ניתנת להתרה של המדינה כלפי אזרחיה, רלוונטיים ביותר גם כיום, כשנדרשים צעדים דרמטיים, ייתכן שגדולים ומהפכניים אף יותר מאלה שעשה רוזוולט בתקופתו.

בנאום שנשא בוועידה הלאומית הדמוקרטית ב-1936 אמר דברים נוקבים שראויים להישמע גם היום:

"עבור רבים מדי מאתנו השוויון הפוליטי שבו זכינו בעבר נותר חסר משמעות לנוכח אי השוויון הכלכלי. קבוצה קטנה ריכזה בידיה שליטה כמעט מוחלטת ברכושם של אחרים, בכספם של אחרים, בעבודתם של אחרים - בחייהם של אחרים. עבור רבים מדי מאתנו החיים אינם חופשיים; החירות איננה אמיתית; בני אדם כבר אינם יכולים לרדוף אחר האושר.

"כנגד עריצות כלכלית כמו זו, האזרח האמריקני יכול היה לפנות רק לכוחו של השלטון המאורגן. המשבר הכלכלי של 1929 חשף את פניה של אותה עריצות. בבחירות שהתקיימו ב-1932 ניתן המנדט של העם לסיים אותה. תחת המנדט הזה העריצות הזו תיפול.

"ה'מלוכנים הכלכליים' האלה מתלוננים כי אנו מבקשים להפיל את מוסדותיה של אמריקה. אבל מה שהם באמת מתלוננים עליו זה על כך שאנחנו מבקשים לקחת מהם את כוחם. הנאמנות שלנו למוסדות האמריקאיים מחייבת הפלת כוח מסוג זה. לשווא הם מבקשים להסתתר מאחורי הדגל והחוקה. בעיוורונם הם שוכחים מה מסמלים הדגל והחוקה. כעת, כמו שהיה מאז ומעולם, הם סמליה של הדמוקרטיה, לא של העריצות; של החירות, לא של השעבוד; וכנגד דיקטטורת האספסוף ובעלי זכויות היתר כאחד".