כל מה שנותר לשמאל הוא פריטה על הרגש: בחירות בעידן השיימינג

בישראל 2019 אין יותר נורמות חברתיות מוסכמות. אנחנו לא מסכימים על כלום, אפילו לא על חניה בחניית נכים. ומתי חוסר ההסכמה הזה צף ושוטף את פני השטח? בבחירות

אסף שמואלי
אסף שמואלי, המשבריסט
אורלי לוי-אבקסיס ועמיר פרץ
אורלי לוי-אבקסיס ועמיר פרץצילום: עופר וקנין
אסף שמואלי
אסף שמואלי, המשבריסט

אנחנו חיים במציאות של שיימינג, שבה לכל אחד מאתנו - בטח שלכל פוליטיקאי - יש סיכוי להיות מבויש ברשת.

אבל מה זה בעצם שיימינג? זה לומר למישהו: אתה חרגת מהנורמות החברתיות המוסכמות ולכן אתה צריך להתבייש. ובישראל 2019 אין יותר נורמות חברתיות מוסכמות. אנחנו לא מסכימים על כלום, אפילו לא על חניה בחניית נכים. ומתי חוסר ההסכמה הזה צף ושוטף את פני השטח? בבחירות. 

אנחנו לא מסכימים על כלום, אפילו לא על התשובה לשאלה האם זו מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית או מדינה יהודית דמוקרטית. התשובה של כל אזרח היא זו שמגדירה מהן הנורמות החברתיות המוסכמות עליו. למעשה, אנחנו חיים בתוך קבוצות שונות, שמקדשות נורמות שונות, ומי שמגדיר טוב יותר את הנורמות מצליח להשיג שלושה דברים:

1. ללכד קבוצה סביב הנורמה שלו;

2. להניע אותה;

3. להחליש את מי שחורג מהנורמה הזו.

וזה המפתח למערכת בחירות בעידן השיימינג.

זאת הסיבה שהמפלגות החרדיות מצליחות להניע את הבוחרים שלהן לקלפי; זאת הסיבה שהמפלגות הערביות צפויות להגדיל את אחוזי ההצבעה במגזר הערבי - ששם המהפכה הגדולה, כי התחרות שלהן היא לא המפלגות הציוניות כמו הנורמה שלא מצביעים, כי הצבעה היא השלמה עם המדינה הציונית; זו הסיבה שליברמן לא ירד מהותית בסקרים למרות המאמץ של הליכוד ללכת על הראש שלו במגזר הרוסי; וזו הסיבה שהליכוד מריץ מועמד עם שלושה תיקי חקירה ועדיין נמצא בפוזיציה הטובה ביותר לנצח את הבחירות.

למעשה, כאן אולי נעוץ הכישלון של השמאל במערכת הבחירות, כי חוץ מלהעביר את המסר "רק לא ביבי", השמאל לא הצליח ללכד סביב הנורמות שלו מספיק תומכים וכרגע מה שנותר הוא פריטה על הרגש, בשל הסיכוי שמפלגותיהן של בן גוריון ואלוני לא יעברו את רף אחוז החסימה.

כך גם העבודה-גשר, שלא הצליחה לחבר את הציבור ל"נושאים החברתיים". במקרה של העבודה-גשר, היריבים הפוליטיים הצליחו להגדיר עבור המפלגה ההיא מהי באופן טוב יותר ממה שהיא הצליחה להגדיר בעצמה.

הדבר נעשה בין היתר באמצעות שיימינג נגד אורלי לוי אבקסיס ועמיר פרץ, המחנה הדמוקרטי פגם במיצוב השמאלי של העבודה-גשר ובטוהר הכוונות של השניים שלא לחבור לממשלת נתניהו הבאה.

המיצוב של נתניהו כימין חזק מתכתב עם הנורמה של המחנה שלו, שלפיה מנהיג צריך להיות חזק. תוצר לוואי רצוי של הנורמה הזו היא היכולת להתמודד עם התיקים הפליליים, כלומר עם "הזוטות" - כי "כשהבית בוער, צריך מנהיג חזק, הכי טוב שיש, גם אם הוא לא בהכרח נקי" - וזה עבד לאורך כל הקמפיין.

ואולי זה הפספוס הגדול של כחול לבן. הם לא שמו מספיק דגש על ניסיונות ההוכחה שנתניהו חורג מהנורמות שלפיהן הוא מתיימר לפעול, ולא סימנו נורמה מספיק אטרקטיבית שיכולה למשוך מצביעים מהמחנה השני - התוצאה: הם עושים קניבליזציה למחנה שלהם.

משום מה, דומה שהתובנה שלפיה חוקי המשחק השתנו לא חילחלה מספיק עמוק בקרב כל השחקנים הפוליטיים. מי שהפנים את השינוי בחוקי המשחק, מצא דרכים יצירתיות להניע את הבוחרים הפוטנציאליים שלו לקלפי עם תחושת שליחות עמוקה.

אסף שמואלי

אסף שמואלי, המשבריסט | |אסף שמואלי

אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברים ברשתות החברתיות והאיש מאחורי בלוג המשבריסט. שמואלי היה בעברו עיתונאי וכתב הסביבה של ynet, דובר ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" ומנהל לקוחות בכיר במשרד ארד תקשורת. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, שניהם מטעם המכללה האקדמית ספיר.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ