השר פרץ מציג: איך לא לנהל משבר

בראיון עם דנה וייס אמר שר החינוך הטרי כי הוא מאמין בטיפולי המרה ללהט"ב. המחאה לא איחרה לפרוץ, וגררה תגובה נגדית מצד תומכי השר ועמדותיו, ואחרי 3 ימים - פרץ התקפל וחזר בו. אבל כנותו ואומץ לבו עדיין מוטלים בספק

רפי פרץ בתל אביב
רפי פרץ בתל אביבצילום: עופר וקנין

הדברים שאמר שר החינוך הטרי רפי פרץ לדנה וייס, היו יכולים להדליק נורות אזהרה רבות בקרב יועציו וסביבתו הקרובה. לא רק שהנורות לא נדלקו, גם לאחר שידור הכתבה - כשהסערה החלה לצבור תאוצה - הנורות נשארו כבויות. אבל אתמול התברר שמישהו טעה בהערכה והשר יישר קו, לאחר שתדמיתו נשחקה עד דק.

בראיון ששודר בשבת בחדשות 12, אמר פרץ כי הוא מאמין שטיפולי המרה להומואים ולסביות "אפשריים" ואף כי הוא ביצע אותם בעצמו. הוא סיפר כיצד פעל כשתלמיד סיפר לו על נטיותיו המיניות: "קודם כל חיבקתי אותו ואמרתי לו דברים מאוד חמים - בוא נחשוב, בוא נלמד ובוא נתבונן. המטרה היא שקודם כל יכיר את עצמו היטב. אני שם מולו את הנתונים והוא יחליט".

בואו נקרא לילד בשמו: הסערה היא אקט של ביוש, שיימינג בלעז, וזה קורה למי שחורג מהנורמות החברתיות המוסכמות. כל עוד הזירה היא בתקשורת הממוסדת, במרחב הציבורי ובמסדרונות הכנסת זה יהיה Public Shaming וכשהזירה היא באינטרט – בבלוגים, בפייסבוק, טוויטר וכו' – זה ייחשב כ-Online Shaming.

שר החינוך ספג בשתי החזיתות האלו, והסיבה לכך היא כי הוא לא אמד נכון את מידת חוסר ההסכמה לדבריו בנושא טיפולי ההמרה. ייתכן שכרב, כמי שמייצג ציבור מסוים וכמי שעומד בראשות מפלגה מסוימת וכעת נאבק על המשך דרכו בפוזיציה זו, ביקש השר פרץ לדבר אל קהל המצביעים הפוטנציאליים שלו.

הבעיה היא שכמי שמחזיק בתפקיד ממלכתי, זה לא נושא רגיל שיש לגביו הסכמה או לא. זוהי סוגיה מורכבת, כואבת ושונה, שמטרידה רבים, פוגעת ברבים, משפיעה על היחס אליהם, על הזכויות שלהם, על מידת הקבלה המשפחתית, המשפטית והחברתית שלהם וזו רק ההתחלה. עם זאת, אנחנו בעידן אחר, שבו הסוגיה הזו כבר לא מטואטאת אל מתחת לשטיח אלא צועדת בגאווה כבר 50 שנה, והאומץ הציבורי להיאבק בשמה וגם נכונות לשלם את המחיר – היא כבר עובדה קיימת.

דבריו של השר, שניסו להחזיר את הגלגל לאחור, בין אם במעשה או בין אם רק במחשבה, מבטאים כיום חריגה מנורמה חברתית מוסכמת. מסיבה זו, דבריו לא עברו בשקט, ובעידן שבו אנחנו חיים, התלווה לכך שיימינג בארץ, כולל במערכת החינוך, ובחו"ל.

לשיימינג כזה יש שני תפקידים: האחד, לגבות מחיר חברתי מיעד השיימינג (במקרה זה השר) ולהוכיח אותו על החריגה שלו מהנורמה החברתית; השני, לחזק את הנורמה שממנה בוצעה החריגה. ככל שיותר אנשים יתגייסו לרעיון שבגינו בוצע השיימינג, הקהילה שמכירה בחשיבותה של הנורמה שממנה בוצעה החריגה תתגבש ותתחזק.

מחאה נגד רפי פרץ
מחאה נגד רפי פרץצילום: עופר וקנין

ניהול המשבר של פרץ

השלב הראשון בניהול משבר הוא להכיר ולהבין שאתה נמצא במשבר. הדרך הטובה לעשות זאת היא באמצעות ניתוח אסטרטגי שכולל את המותג, המטרות שלו, הקהל שלו, השחקנים במגרש והאיומים שבפניהם הוא עומד וכיצד אלו מתיישבים עם האירוע המדובר. אם בוצע אחד כזה, הוא לא הצליח להכיר שמדובר במשבר ולכן דבק במסר ורק ניסה להסביר אותו – ובעיקר למסגר את המחאה נגדו.

בנקודה זו קיבל השר פרץ רוח גבית משיח רשת נרחב, שכלל מתנגדי להט"ב, מחאה על חוסר הסובלנות של הקהילה הגאה ושל ה"שמאל" לדעות שונות וכמובן, גיבוי של חברו למפלגה, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ'. השיח הזה האשים את המחאה כנגד דבריו של פרץ כניסיון השתקה, כעיוות של דבריו, כלינץ' ו"שפיכת דמו", אבל החוזקה שלו היא בגיבוש חזית שתומכת בשר. בדיעבד, לאחר שהשר התקפל והתנצל, נקודה זו תתברר כנקודת כשל.

מצויד בהסברים, הוא ניסה לטעון לגופו של טיעון, החל מ"אני מאמין כי רוב מי ששמע את גלי ההדף של הריאיון כלל לא צפה בו", דרך ניסיון להאשים את מבקריו בפילוג החברה הישראלית: "התגובות הגיעו מהבטן, תוך עיוות דבריי, פופוליזם זול שמשרת בעיקר את המשך השסע והעמקת הקרע בחברה הישראלית", ועד דבריו לא הובנו נכון: "...על כך אני מצר" – שזה שם קוד לכך שהוא לא מצר על דבריו אלא על הפרשנות להם.

והנה כי כן, אתמול בערבה פורסם מכתב תשובה של השר פרץ לפנייה של 67 מנהלי בתי ספר, שבו הוא מבהיר כי הוא מתנגד נחרצות לטיפולי המרה וכי "מדובר בטיפול פולשני, שאינו תואם את נפש האדם, מסב למטופלים בו יותר סבל מהקלה ומגיע עד כדי סכנת חיים מאובדנות". אגב, להבהרה זו אין תיעוד בדף הפייסבוק שלו – מה זה אומר על כנותו ואומץ לבו של שר החינוך?

השיימינג והמחאה השיגו את מטרתם. שר החינוך של מדינת ישראל חזר בו מהדברים שאמר. בדרך הוא סיפק הישג יוצא דופן לקהילת הלהט"ב, איכזב את מי שתמך בו וחטף אש וירטואלית ברשת עבורו, פגע בדימוי שלו כאדם שקול ובעל יכולת הנהגה ועזר למאמצי הקאמבק של נפתלי בנט, השר שאותו הוא החליף, שמשום מקום זכה למיתוג כאופציה שקולה וראויה.

אנחנו חיים בעידן פוסט מודרניסטי שבו חיים בכפיפה אחת נורמות סותרות וגישות מעוררות מחלוקת. אנחנו חיים בעידן של קיטוב, שבו דומה שלכל רעיון יימצאו תומכים. למגינת לבם של ילדי בית הספר, זהו לא עידן של שבט אחים ואחיות אלא עידן של פרקטלים, שבו אם השר היה שורד את הביקורת הוא היה יוצא מחוזק בקרב הקהל שלו.

מסיבה זו ההתקפלות שלו, ובמיוחד האופן שבו הוא תיקשר אותה, פגעה בו. מוטב היה אם לא היה אומר את הדברים, מוטב היה לו היה מספק את ההבהרה שפירסם ביום שלישי מיד עם פרסום הראיון עם דנה וייס, מוטב היה לו לא היה מצטדק ומנסה להתחמק מהאחריות לדברים אלו ביום ראשון, ואם כבר להתנצל, היה נכון להשקיע מחשבה יתרה בכך ולמנף את תשומת הלב הציבורית בהתאם למטרותיו הפוליטיות. הביצוע לא מעיד שכך נעשה.

אסף שמואלי, המשבריסט | |אסף שמואלי

אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברים ברשתות החברתיות והאיש מאחורי בלוג המשבריסט. שמואלי היה בעברו עיתונאי וכתב הסביבה של ynet, דובר ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" ומנהל לקוחות בכיר במשרד ארד תקשורת. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, שניהם מטעם המכללה האקדמית ספיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ