השוטר המצלם והרופאה שזילזלה באונס: כשפוסטים של עובדים מסבכים את הבוס

שני מקרים שונים שקרו לאחרונה העמידו מעסיקים בעמדה מאוד לא נוחה: הם נאלצו לספק הסברים על פעולה עצמית של העובדים שלהם ברשת. עובדים צריכים להכיר את המשמעות של כתיבה ברשת וכיצד המוניטין שלהם ושל הארגון שבו הם עובדים מושפע מכך

הפוסט של הרופאה
הפוסט של הרופאהקרדיט: צילום מסך

פעילות רשת של עובדים עלולה ליצור משבר רשת עבור המעסיקים שלהם. זה לא רעיון ראשוני, זאת לא מחשבה חדשנית או פורצת דרך, זו המציאות: רק השבוע שני עובדים שונים יצרו בפרסומים שלהם ברשת שיימינג לעצמם (Self-Shaming), ובמקביל גרמו לכאב ראש עבור המעסיקים שלהם.

זה ההתחיל עם שוטר שצילם ושלח תמונת סלפי שלו ממסיבה לגברים בלבד בהאנגר 11, כשברקע גברים בלבוש מינימלי, וייתכן שכשעשה זאת חשף אותם בעת אקט מיני במקום פרטי. זה המשיך עם רופאה, שלפי פרופיל הפייסבוק שלה עובדת באחת מקופות החולים, שהתייחסה לפרשת האונס של הילדה בת ה-7 וכתבה: "...בת שבע, תזכור את זה בתור עוד אירוע מסוג של נפילה מאופניים או עקיצת דבורה".

שני המקרים האלו שונים בנסיבות שלהם, האחד נכתב באופן פרטי, ולמרות תחושת האי נוחות שעולה (לפחות לי) ממנו, הוא עדיין בתחומי חופש הביטוי. השני, אירע בעת פעילותו של השוטר, יש בו קשר מהותי לאופן תפקודו ולתפקודה של המשטרה ויש בו גם חשש למעשה פלילי לפי חוק הסרטונים.

שני המקרים האלו דומים בדבר אחד: הם מאלצים את המעסיקים שלהם (קופת החולים ומשטרת ישראל) לתת תשובות ולספק הסברים על פעולה עצמית של העובדים שלהם ברשת. בשני הארגונים יש כרגע עובדים שמבוישים ברשת ושתשומת הלב שלהם אינה במאת האחוזים במשימות שעליהם לעשות – אלו דברים שלא היו בתכנון, אלו דברים שדורשים התערבות של אנשי מקצוע, של גורמי בירור ושל אנשי משאבי אנוש.

שני המקרים האלו יכלו להימנע אם המעסיק היה מפעיל מדיניות רשת שמגדירה לעובדים שלו את גבולות הגזרה. אומנם במקרה של הרופאה, מעסיק לא יכול לקבוע לעובדיו מה לומר ומה לא, אבל הוא כן יכול לבקש שמי שרוצה להתבטא בנושאים שנויים במחלוקת יכול לעשות זאת אם שם המעסיק אינו מאוזכר בפרופיל הפייסבוק של העובד.

מדיניות רשת היא רק סופו של תהליך של הסברה והדרכה בארגון, שמחבר עובדים בעלי רקע שונה, פערי דורות וגישה מגוונת לעולם הרשת, לפוטנציאל, לאתגרים ולאיומים שגלומים בו עבור העובד ועבור הארגון. עובדים צריכים להכיר את המשמעות של כתיבה ברשת וכיצד המוניטין שלהם ושל הארגון שבו הם עובדים מושפע מכך. המהדרין יכולים, כאקט של אחריות תאגידית, לשלב תכנים שנוגעים להיבטי חיים דיגיטליים שונים, כגון פריצה למכשירים, ריגול והגנה על ילדים ובני נוער ברשת.

זאת לא חוכמה להמשיך לנהוג כרגיל, להתעלם כשעובדים חוטפים שיימינג או להזדעק כשזה משפיע על שמו של המותג או הארגון. בפועל, הדרך שבה מעסיקים מתנהלים היא זו שמשדרת לעובדים מיהו המעסיק, את רמת המחויבות של העובד ואת השאלה עד כמה המעסיק שווה את ההשקעה של העובד במקום.

מקומות התעסוקה שמגדירים את הגבולות ואת הבעיות מראש, אלו שיודעים להסביר לעובדים שלהם מהן הסכנות ולהעמיד לרשותם את אנשי המקצוע שיטפלו בהם בעת הצורך, כאילו הם חלק מההנהלה – הם המקומות שבהם העובדים מרגישים שהם חשובים ושהם לא לבד. למקומות עבודה כאלו יש סיכוי נמוך יותר להיכנס למשבר רשת בגלל פעולה דיגיטלית לא מושכלת של עובד.

אסף שמואלי

אסף שמואלי, המשבריסט | |אסף שמואלי

אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברים ברשתות החברתיות והאיש מאחורי בלוג המשבריסט. שמואלי היה בעברו עיתונאי וכתב הסביבה של ynet, דובר ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" ומנהל לקוחות בכיר במשרד ארד תקשורת. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, שניהם מטעם המכללה האקדמית ספיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ