מהו תפקידו של המעסיק כשהעובד שלו חווה שיימינג?

המפגש שלנו באינטרנט יוצר מפגש בין אנשים שונים, בעלי דעות שונות, גישות שונות ועולם נורמטיבי שונה. למציאות הזו מתעוררים כל בוקר מאות אלפי אנשים והולכים לעבודה ומקווים להתפרנס. אבל מה קורה אם כתוצאה מעבודתם הם חווים שיימינג?

אריאל רוניס ז"ל
אריאל רוניס ז"לצילום: מתוך עמוד הפייסבוק

ביום חמישי, לפני ארבע שנים בדיוק, אדם שלא הכרתי בחר לסיים את חייו בעקבות דברים שנכתבו עליו ברשת.

לא למדתי פסיכולוגיה ופגשתי בעבר כמה אנשים שטוענים שתמיד יש עוד סיבות, אבל העובדות היבשות הן אלו: אריאל רוניס, עובד בתפקיד ניהולי, נקלע לסיטואציית רשת יוצאת דופן וחריגה בעוצמתה, בעקבות התרחשות שאירעה במקום העבודה שלו. סיטואציית הרשת הזו הטרידה אותו מאוד והכניסה אותו למצוקה נפשית, שהובילה אותו לשים קץ לחייו.

המסקנה המיידית שהחברה הישראלית הגיעה אליה בעקבות אותו אירוע טראגי היתה ששיימינג הוא דבר מסוכן, בריוני, מיותר ואסור – אגב, שלושה חודשים לפני אירעה טיסת השוקולד אבל אז זה היה מותר. השנים שעברו, ובמיוחד הנתון של 80 אלף שיחות שיימינג בשנה האחרונה, כפי שעולה מנתוני חברת MAKAM לניטור שיח ברשת, מוכיחים שהשיימינג עדיין כאן, ולכן, או שהמסקנה לא יושמה או שמלכתחילה היא היתה נמהרת ולא ריאלית.

המפגש שלנו באינטרנט יוצר מפגש בין אנשים שונים, בעלי דעות שונות, גישות שונות ועולם נורמטיבי שונה. לדוגמה: יהיה מי שיקרא את הדברים האלו ויסכים איתם, יהיה מי שיחלוק עליהם ויהיו גם כאלו שלא יקראו ויסכימו או יחלקו – או ידביקו לנושא המסר תווית, במקרה הזה לי.

כל עוד זה היה בעולם הישן לא הרגשנו בכך, אבל בעולם החדש, בעולם הרשת, לכל אחד מאתנו יש את היכולת להעביר מסר לקהל שלו ואנחנו לא נוטים כל כך לוותר על היכולת הזו. זאת הסיבה שהרשת נהפכת לכיכר העיר החדשה, שבה אנשים נפגשים ומדברים.

אם קראתם את המלה האחרונה בפסקה הקודמת, סביר להניח שגיחכתם, כי "מי מדבר היום?". זה נכון, אנחנו לא מקשיבים, אנחנו לא מסכימים, אנחנו צועקים ולא פעם אנחנו יורים בשליח, בזה שהעז לנסות לחדור את חומות הנורמות והדעות שבנינו לעצמנו.

אנחנו מזמן לא חברה מאוחדת שמסכימה על הנורמות החברתיות שלה. החברה הזו מנהלת ויכוח פנימי חריף בין הפלגים השונים בה, ויכוח שמגיע לשיאים בכל נושא שנוגע בליבת אי ההסכמות. בין אם מדובר בשינוי הטפסים בצה"ל, דרך האירוויזיון, הסבבים בעזה, הבחירות, החייל היורה – חפשו נושא, תמצאו שם פער שהגולשים מתגייסים להביע בו את דעתם ונלחמים עליה, מבלי להשתכנע אף פעם.

זאת מציאות השיימינג שאנחנו חיים בה. אבל לתוך המציאות הזו מתעוררים כל בוקר מאות אלפי אנשים והולכים לעבודה. הם מבקשים להתפרנס, למלא שליחות, להגשים את עצמם, לתרום, להיתרם, לעשות טוב – כל השיקולים שמביאים אדם לעבודתו, כולל חוסר ברירה.

האנשים האלו - רופאים, אחיות, נהגים, נציגי שירות, מוכרים, פקידים, שליחים ועוד - צריכים לפעול בהתאם לנורמות ולהנחיות של המעסיק שלהם, ואלו לא תמיד תואמים לנורמות החברתיות של הלקוחות או מחזיקי העניין. לפעמים העובדים האלו טועים, לפעמים הלקוח טועה, לפעמים יש אי הבנה וישנן עוד סיבות שמביאות אדם להרים טלפון, לצלם ולהעלות לרשת פוסט זועם, פוסט שיימינג.

לא הכרתי את רוניס, אבל מאותו רגע שבו קראתי את הפוסט שהוא כתב, ביקשתי לשאול שאלות אחרות מאלו שניסו להאשים את השיימינג. השאלות הן: מהו תפקידו של המעסיק במקרה מסוג זה, ומה ניתן לעשות כדי שהמקרה של רוניס ז"ל יהיה המקרה האחרון שבו אדם, בטח עובד שכל בקשתו היתה לצאת להתפרנס ולהגשים את עצמו, ישים קץ לחייו.

לצערי, השאלות האלו רלוונטיות גם כיום, הן היו רלוונטיות כלפי השיימינג שנעשה נגד ד"ר קרולה הילפריך מהאוניברסיטה העברית, נגד הפקח שרשם את הדו"ח לאישה המבוגרת שהאכילה יונים, מנהלת המשמרת של פוט לוקר שלא אישרה לעובד לצאת להלוויה של סבתו, מנהלת המשמרת של ZIP שהואשמה ביחס לא הולם לעובדיה ועוד רבים.

לא חייבים להסכים עם מעשיהם או התבטאויותיהם של העובדים המבוישים, אבל שאלות, כגון האם מפרסם הפוסט נחשף לכל האירוע או רק לחלקו; מה היתה התרומה של תנאי עבודתם להתנהגותם; האם הדרישות מהם הן כאלו שאינן מתיישבות עם האמונות של מפרסם הפוסט; האם היתה לו אג'נדה מוקדמת; ועוד – הן שאלות שהמעסיק צריך להתייחס אליהן.

המשמעות הנראית לעין היא שפוסט אחד יכול לסיים קריירה של בן אדם. מבט מעמיק יותר יעסוק במדיניות של המעסיק במקרים מסוג זה ומהי החשיבות שהוא מעניק לעובדים שלו גם ברשת. כדי שהמקרה של אריאל רוניס יהיה האחרון, מעסיקים צריכים לגבות את העובדים שלהם ברשת או לחילופין לקחת אחריות על האירוע – ואם נפל פגם בהתנהגות העובד, לסגור זאת בדלתיים סגורות.

ביום חמישי, 23 במאי, ימלאו 4 שנים למותו של רוניס, ובפעם הראשונה בישראל נציין את יום המודעות לשיימינג, שיתחיל עם אירוע שיעסוק בשאלת ההגנה על עובדים ברשת. ננסה לדון לעומק בפעם הראשונה ולשמוע תשובות נוספות לשאלה: מי אחראי להגן על עובדים ברשת ואיך יש לנהוג במצב זה.

אסף שמואלי

אסף שמואלי, המשבריסט | |אסף שמואלי

אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברים ברשתות החברתיות והאיש מאחורי בלוג המשבריסט. שמואלי היה בעברו עיתונאי וכתב הסביבה של ynet, דובר ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" ומנהל לקוחות בכיר במשרד ארד תקשורת. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, שניהם מטעם המכללה האקדמית ספיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ