הגיע הזמן שעורכי הדין יפנימו ששיימינג הוא לא בתחום המקצוע שלהם - אסף שמואלי - הבלוג של אסף שמואלי, המשבריסט - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הגיע הזמן שעורכי הדין יפנימו ששיימינג הוא לא בתחום המקצוע שלהם

זירת הפעילות של השיימינג היא ציבורית ודיגיטלית, ואילו עורכי הדין נותנים לעסקים ייעוץ שמבוסס על פרשנות יבשה של עובדות משפטיות - ובפועל גורמים לנזק תדמיתי ושיווקי

3תגובות
מתוך suits
Ian Watson / USA Network

בשבוע שעבר התפרסם כי מסעדת הביר שופ הגישה תביעה בסכום של 70 אלף שקל נגד לקוח, בעקבות פוסט שיימינג שפירסם לאחר שחויב, לדבריו, על מנה שלא הזמין. לפני כשלושה חודשים נדחתה על הסף תביעתה של חברת בוגבו ישראל נגד רבקה שמס, שפירסמה בקבוצת פייסבוק המלצה שלא לקנות את מנשאי בייביבורן. נוסף לכך, נפסקו נגד החברה הוצאות משפט בסכום של 15 אלף שקל.

לפני כן פורסם כי מסעדת האנוי הסינית בבאר שבע איימה על גולשת שכתבה ביקורת בדף הפייסבוק של המסעדה, כי אם היא לא תמחק את הדירוג הנמוך שהעניקה תוגש נגדה תביעה בסכום של 50 אלף שקל. איומי תביעה דומים שלחה מסעדת הקניבר לגולשים ששיתפו פוסט וגם מנכ"ל מלון בוטיק בזיכרון יעקב, לגולשת שהעזה להעניק למלון דירוג נמוך בעקבות אירוע שבו נופשת נתבקשה להתכסות כשהשתזפה בבריכה – אירוע שסוקר בהרחבה בכלי התקשורת.

כל מה שצריך לדעת על קריירה בהייטק
כנסו למתחם

אלו רק חמש דוגמאות מיני רבות, שבהן עסקים קטנים מצד אחד ומותגים מבוססים מצד שני פועלים בהתאם לעצת עורכי דינם, שלא משכילים להבין ששיימינג אינו בתחום המקצוע שלהם. מצב זה גורם להם לתת ייעוץ שמתבסס על פרשנות יבשה של עובדות משפטיות, בעוד זירת הפעילות היא ציבורית, דיגיטלית ורשתית, והניסיון להפוך אותה למשפטית גורם בפועל נזק תדמיתי ושיווקי.

נכון, לצד עשרות דחיות, בתי המשפט גם ידעו לפסוק בכמה מקרים פיצויים בסכומים שונים לאנשים שנפגעו מפוסטים שנכתבו עליהם ברשת. בין פסיקות אלו ניתן למצוא את הפיצרייה ממגדל העמק שזכתה ב-15 אלף שקל, את השוטר מצפת שזכה ב-98 אלף שקל, את השיפוצניק משוהם שזכה ב-7,500 שקל וכמובן גם את בני הזוג נתניהו, שזכו ב-125 אלף שקל בתביעה שניהלו נגד העיתונאי יגאל סרנה. המשותף לכל המקרים הללו הוא אחד: לא מדובר בשיימינג, מדובר בתקיפת רשת, בהכפשה ברשת, בניצול של הרשת כדי לבוא בחשבון עם אדם או עם בעל עסק אבל זה לא שיימינג – זאת בריונות רשת.

שיימינג, ביוש אדם או ארגון באמצעות האינטרנט והרשתות החברתיות, הוא לא עבירה פלילית. בניגוד לאמונה בלתי מבוססת הוא גם לא עבירה על חוק איסור הוצאת לשון הרע, משום שמקרי השיימינג עוסקים בחריגה של הפרט או של מותג מנורמות חברתית מסוימות, ועל כן הוא ברובו אמת שעלולה להיות כרוכה באי נוחות, ולא בפרסום מידע שקרי ומגמתי על אדם זה או אחר.

יתרה מכך, רשויות מדינת ישראל מפעילות שיימינג במסגרת סל הכלים שלהן. בין אם מדובר בשיימינג ממוסד נגד סרבן הגט ירון אטיאס, או בין אם מדובר בשיימינג לנער במבשרת ציון או לנהגת רכב פרטי, שמפעילים אלימות מילולית נגד שוטרים בעת מילוי תפקידם. במקרה קודם שבו הפעיל בית הדין הרבני העליון שיימינג נגד סרבן הגט ד"ר עודד גז, עתירתו נגד המהלך נדחתה ולמעשה בג"ץ קבע ששיימינג הוא פרקטיקה חוקית.

אירועי שיימינג אלו אמנם מעוררים דיון אתי בשאלת המוסריות, הצורך בפיקוח וכללי עשה ואל תעשה, אבל אלו דיונים ערכיים ולא משפטיים. טוב יעשו עורכי הדין אם יימנעו מהניסיון לנכס את השיימינג לתחום המקצוע ויצמצמו את פעילותם בתחום רק למקרים בהם יוזם השיימינג מתבסס על פרשנות לקויה של המציאות ומסרב לחזור בו לאחר שהונחה בפניו התשתית העובדתית. מצד שני, מקרה מסוג זה חורג מההגדרה של שיימינג ודה פקטו, הוא נכנס תחת ההגדרה של בריונות רשת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

כתבות שאולי פיספסתם

*#