מנהלים, תבינו: גם אתם - חורצי הגורלות שהתרגלו לעוצמה ולכבוד - חשופים

בוסים רבים מוצאים את עצמם במקום שבו עסקים קטנים, נותני שירות, פוליטיקאים, ארגונים ומותגים נמצאים כיום: חשופים ברשתות החברתיות ■ למילים ולמעשים שלכם יש משמעות, ואם מצאתם את עצמכם "מככבים" ברשת החברתית או בכתבה בכלי תקשורת - דעו שזה לא אישי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
וישאל גארג, שפיטר 900 עובדים בשיחת זום. מצא את עצמו בלב השיחצילום: צילום מסך מאתר Better.com
אסף שמואלי

זה לא אישי. זה אף פעם לא היה אישי. אתם אולי תתפשו את זה כאישי, תחשבו שזה בגלל שפיטרתם, בגלל לחצים או בגלל מתחרים. אבל האמת היא פשוטה: זה לא אישי. אתם פשוט תחנה בדרך לשינוי.

כן, לדברים שעשיתם או למילים שאמרתם יש משקל, הם אלה שגרמו לכם להיות חשופים או יגרמו לכם להיות כאלו יום אחד, אבל שוב - זה לא אישי. לא אתם לב העניין. העניין הוא החברה - לא הפירמה, החברה שבה אנחנו חיים. גם התעשייה. כיום זו תעשיית הפרסום, מחר זו תהיה תעשייה אחרת.

אתם שהתרגלתם לכוח, לעוצמה, לכבוד. ליכולת שלכם לכנס אנשים, לקבוע לאחרים שכר, אופק, תנאים, קוד לבוש - וגם לחרוץ גורלות. אתם כרגע באותו מקום שבו עסקים קטנים, נותני שירות, פוליטיקאים, ארגונים ומותגים נמצאים: חשופים ברשתות החברתיות. וזה הסיפור, בקצרה - ובהרחבה.   

זה יכול להיות פוסט בפייסבוק, סטורי באינסטגרם, טוויט עם טוויסט או סרטון בטיקטוק, כזה שמייצר שיח וגורם לגולשים לחבר אחת ועוד אחת, ואז זו כבר תנועה. זה יכול להבשיל לכתבה בכלי תקשורת קטן – לא כזה שאפשר לאיים עליו בקלות – ומשם זה בום. כן, זה כולל גם כלי תקשורת אחרים, אבל בניגוד לפעם, הרשת היא הסיפור האמיתי.

היו מי שכינו את המציאות הזו "פיגוע רשת", אבל האמת היא שזו הגדרה מעוותת. שוב, כי זה לא אישי. מה שקורה כאן הוא תהליך אחר, שמגיע עם הבשלות של ציבור הגולשים במגע עם הרשתות החברתיות. במסגרת התהליך הזה אנחנו פחות ופחות מסתכלים על הרשתות החברתיות כפלטפורמה שיווקית, ורואים בה יותר פלטפורמה חברתית. מקום שבו מדברים על רעיונות חברתיים. על נורמות חברתיות.

ובמקום הזה – שהוא וירטואלי, רחב וחסר גבולות – נהוג סט נורמות אחרות מזה שיש אצלכם. שם אתם לא המנכ"ל הכל יכול, אלא מישהו שעושה שימוש לא ראוי בכוח שלו. זה יכול להיות פיטורי 900 עובדים באמצעות שיחת זום; אולי חיבוק או מילה בעלת קונטציה מינית; התעמרות בעובדים וכל כך הרבה דברים אחרים, שאולי מקובלים אצלכם בחברה אבל נהפכים לאט לאט להיות לא מקובלים בחברה שבה אנחנו חיים.

שיחת הפיטורין

מעבר למבוכה שנגרמת למנכ"ל ולחברה עצמה, כל פרסום רשת כזה נהפך לדיון על הראוי והלא ראוי בחברה, ומשייף את הנורמות הרצויות בה. נכון, הרשתות החברתיות מכילות מגוון רחב של אנשים מרקעים וערכים שונים, אבל כשהשיח הזה מגיע למשקיעים, לבעלים, ללקוחות ולעובדים - הוא יוצר שינוי. הוא מעמיד אותם במקום לא נעים, שבו הם חייבים לתפוס צד, ואז אתם נחשפים.

לפני שבוע אף אחד לא חשב אם ראוי או לא ראוי להודיע ל-900 עובדים שהם עומדים להיות מפוטרים בשיחת זום. אחרי שהשיחה תועדה בווידאו ועלתה לטיקטוק, נוצר שיח. בתחילה השיח עסק בשאלות - האם היה ניתן לעשות זאת ביותר רגישות, או מדוע הדבר לא לגיטימי בעולם תעסוקה, שבו חלק גדול מהעבודה נעשית מרחוק. בתוך זמן קצר נקבעו גבולות השיח, והמנכ"ל שילם את המחיר.

האם זה עתידו של כל מנכ"ל שיעצבן את עובדים או לקוחות? התשובה היא - בהחלט לא. הסיבה לכך היא פשוטה: זה אף פעם לא אישי. זה חברתי. אנחנו פועלים במסגרת חברתית ולכן הדבר מאוד תלוי בנורמות שמהן המנכ"ל חרג ועד כמה הן משמעותיות עבור המותג ומחזיקי העניין שלו. כשהדבר נעשה רגע לפני החגים, שעה שלחברה יש תזרים חיובי, קשה להצדיק התנהגות כזו.

אבל מעל הכל בולטת רוח תקופת ההתפטרות הגדולה – The Great Resignation – שמשנה את חוקי המשחק ומאמירה את ערכם של העובדים שבוחרים להישאר במקום העבודה שלהם. עובדים אלה מסתכלים על הסרטון, ומעבר להזדהות עם העמיתים שלהם הם חושבים לעצמם: "האם גם אני אפוטר בדרך כזו?", "למה לי לעבוד בחברה שכל כך לא מעריכה אותי?". שאלות אלה הופכות את המנכ"ל ממוביל מדיניות לגורם מפריע, במיוחד כשניהול המשבר היה מוטעה ולא עסק בתחושות האלה אלא ברעש שנוצר. התוצאה: פגיעה במיתוג המעסיק, מוניטין שלילי לחברה, ועוד יותר שלילי למנכ"ל - כולל ערך לא מחמיא שנפתח בוויקיפדיה. למזלו, הוא גם מייסד החברה, כך שהתזוזה הזמנית או הקבועה שלו הצידה מאפשרת לו לצמצם את הנזק.  

התחושה היא שבניגוד למנכ"לות, בעלות על חברה מאפשרת הגנה, אבל גם תחושה זו מאותגרת בימים אלה. זאת, בעקבות הכתבה של שרון שפורר במקום הכי חם בגיהנום, שבה עלו כנגד רמי יהושע, הבעלים של משרד הפרסום יהושע TBWA, טענות על הטרדות מיניות כלפי עובדות. ככל שהתגובות לתחקיר ולאחר מכן לכתבה היו מכחישות, כוחניות ומנסות למסגר אותה כיוזמה של מתחרים - כך גבר הלחץ. למעשה, בתגובות האלה יהושע העביר מסר שלפיו הוא לא רואה במי שעבדו אצלו נשים עצמאיות. זה לא המסר שמתאים לטענות על יחס לא נאות לנשים. כעת עוד מוקדם להבין לאן זה הולך, אבל בינתיים רמי יהושע נאלץ להשעות את עצמו - ובשלב זה העיניים נשואות אל לקוחות המשרד ולשאלה המרכזית: האם זה יהיה צעד מספק מבחינתם.

הרשתות החברתיות מייצרות תקשורת בין גורמים שמעולם לא היתה להם דרך לתקשר ולהפיץ רעיונות, נורמות ודרישות לתיקון חברתי. היא כאן, איתנו, למעלה מעשור וחצי וטבעי שיותר ויותר נושאי שיח ייכנסו אליה. ככל שיהיו לנושאי השיח האלו יותר הישגים, כך תגבה המשוכה לפעמים הבאות. הגיע הזמן להבין שכיום לא רק מותגים או עובדים, שנמצאים בחזית המגע עם הלקוח, חשופים גם מנכ"לים עלולים להיות אלו שישלמו את המחיר. ולא, זה לא אישי. אבל ניהול משבר שיראה בזה אישי, יהפוך את זה לאישי וזה לא בהכרח לטובת המנכ"ל.

אסף שמואלי | המשבריסט

אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברים ברשתות החברתיות והאיש מאחורי בלוג המשבריסט. שמואלי היה בעברו עיתונאי וכתב הסביבה של ynet, דובר ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" ומנהל לקוחות בכיר במשרד ארד תקשורת. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, שניהם מטעם המכללה האקדמית ספיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker