המשבר של דן אריאלי הוא לא מול צופי ערוץ 12. אז למה להתראיין שם?

כן רציונלי ולא במקרה: אולי בעבר ניהול המשבר של דן אריאלי היה מצליח, אבל כיום מרגישים את מה שלא היה שם - אותנטיות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פרופ' דן אריאלי ב"אולפן שישי"

את השנה הזו פרופ' דן אריאלי ירצה לשכוח. הבעיה? אחרים לא שוכחים. לכן, אחרי הפרסום בדאטאקולדה על נתונים ש"הותאמו"; ואחרי פרסום ב"המקום הכי חם בגיהנום" על השעיה מ-MIT לאחר ניסיון להיות סטנלי מילגרם ולחשמל משתתפים במחקר ללא אישור - דן אריאלי התייצב מול מצלמות אולפן שישי.

אם לא שמתם לב, זה הפורמט - כשיש משבר בולט, אולפן שישי או חדשות סוף השבוע - בחשיבות יורדת מ-12, ל-13 ל-11 עם הטיות קלות בהתאם לנושא - הן הפלטפורמות המועדפות בשיטת ניהול המשברים הישנה. הסיבה? זה הדבר הכי קרוב למדורת השבט. סיבה נוספת למהדורה בשישי היא שאפשר למצוא פוטנציאל של כ-20 שעות להטיית שיח, עד ששומרי השבת יחזרו ללופ של פייסבוק וטוויטר, בתקווה שעד אז השיח יתקבע.

הפלטפורמות של אולפן ויומן שישי מודעות לכך, ולכן הן יודעות מה להציע. ומשום שיש תחרות, זה שוק שבו עושים את מה שצריך כדי להשיג את המרואיין. זו המציאות, זה לגיטימי, רק צריך להבין את זה. המוצר זה אתם, הצופים, וכאן יש חשיבות לרייטינג, אבל לא רק. יש חשיבות גם ל"שירות", והשירות הוא ההתאמה של הפלטפורמה לקהל והכי חשוב: התיווך. ההנגשה.

אם להיות מפורטים יותר, הדרך שבה מנגישים לנו, הצופים, את האיש שעומד בלב הסערה; הדרך שבה מספרים לנו את הסיפור; הדרך שבה יגרמו לנו להזדהות איתו - זה השירות. המוצר הוא השאלות "מה רוצים ממנו?", "מה הוא בסך הכל עשה?" וכו'. אפשר גם לכנות את זה בביטוי "להשאיר את המשבר מאחור" או "כרטיס לשלב הבא".

הבאג בפלטפורמה

אבל התבגרנו. כיום יש לנו גם אמצעי תקשורת אלטרנטיביים משלנו: טוויטר, פייסבוק, וואטסאפ, טלגרם - כל מה שמאפשר לנו לזרוק רעיונות, לקבל עליהם פידבק ולייצר זירות שיח אלטרנטיביות לשיח שסיפק ה"שירות" של כלי התקשורת הנבחר. לכן, ככל שמנגישים לנו את הסיפור, ככל שמתווכים לנו אותו יותר, ככל שמייצרים לנו מניפולציה, כך היא מורגשת. כיום הצופים חשים בהיעדרה של אותנטיות, בדמעה מתוזמנת, במיחזור סיפורים שהם באמת מרגשים, אבל כאלו ששמענו ושכרגע הם גוזלים את זמן המסך מנושאים אחרים לדבר עליהם.

בניהול המשברים של פעם, מדורת השבט היתה המשוכה שצריך לעבור, ה"קיר של בה"ד 1" שצריך לטפס מעליו. מעבר המכשול קיבע את השיח. היתר היה פולו: ראיונות בתוכניות בוקר, אייטם בעיתון, עיסוק של יום-יומיים ולאחריו השקט המיוחל. כיום זה לא עובד יותר, כי האלטרנטיבה שהרשת מציעה תוקעת את השיח - אם הכתבה לא סיפקה את המוצר, האיש בלב הסערה לא משתחרר לשלב המצופה, הוא לא באמת מקבל את "המוצר".

יכול להיות שבמקרה זה היוזמה היתה מצד אריאלי ויכול להיות שהיא היתה מהצד של אולפן שישי, מה שבטוח היו כאן שתי מטרות: לסגור את הנושא ולאפשר את המעבר הלאה; להביא טראפיק ולרגש אותו.

חדי ההבחנה יגלו מיד שאלו שתי מטרות שלא תמיד מסתדרות ביחד. זה הבאג של הפלטפורמה. לאיש במשבר יש אינטרס אחד, ולכלי התקשורת שמספק את הזירה יש אינטרס אחר. בתהליך המו"מ הם יכולים להגיד שיש כאן זהות אינטרסים, אבל אין. כלי התקשורת ממשיך הלאה לריגוש הבא, מי שבלב הסערה לא בהכרח. 

אפשר לרכך ולהבין את הטענה שלו על חוסר יכולת חוקית לבחון את נתוני המקור, אבל מבחינה ציבורית אריאלי נתפש כמי שחרג מנורמה של דיוק; הוא נתפס בשקר. הוא טען שהוא זה שחשף אותו, אבל בסופו של דבר זה שקר ורגש הוא לא הכלי להשיג מחילה לשקר. בטח לא בכתבה שמתחילה מפאב ועוברת לפורמט של ראיון של כיסא מול כיסא בסלון ביתו של המרואיין. דבר נוסף, ולא פחות חשוב, הוא האכזבה הציבורית מכך שהוא - כמי שעוסק בהתנהגות כלכלית - לא צפה את זיוף הנתונים. זאת מבלי להתייחס לטענות שייתכן שיש לו יד בהנדוס הנתונים.

למה דווקא בישראל?

אבל יש משהו בסיסי יותר כאן, והוא למה טלוויזיה ולמה בישראל? על פניו הטעות היא אקדמית, הקהל שבו היתה החריגה הוא אקדמי, עולמי, ובמקרה הזה יוסי כהן מחדרה פחות רלוונטי. תוסיפו לזה שמדובר באדם עם אישיות רשת כובשת, שמכיר את הרשתות, נמצא בהן ויודע להעמיד את עצמו ל-AMA (ר"ת של Ask me anything). גם פודקאסטים הולך - למה אולפן שישי?

יכול להיות שהתשובה היא בזיהוי שני קהלי יעד אחרים: מקבלי החלטות במגזר העסקי והממשלתי, שזקוקים לייעוץ, וקניינים של הרצאות - אלו שני ערוצי הכנסה ומעמד נוספים של אריאלי, שהאובדן שלהם עלולה להחמיר את הפגיעה במוניטין שלו. שני הקהלים האלו דווקא כן צופים באולפן שישי, ויש סיכוי שעבורם זה היה מספיק. מצד שני, כשמתכננים משהו ומתעלמים מהעובדה שאנחנו חיים בעולם מורכב יותר, הוא יכול להיכשל. 

מול הרציונליות שתפרה את הכתבה, מתפתח שיח ברשת ובכלי התקשורת שלא זכו בריאיון. אלו משאירים פרק לא נעול, מבליטים את השאלות שלא נשאלו, את התשובות החסרות ואת ההשתדלות שעשו באולפן שישי.

זו הסיבה שקשה להכתיר את הכתבה הזו כהצלחה, במיוחד כשהכותרת עוסקת במוניטין ולא בכשלים ובמשמעותם. פעם זה היה יכול להספיק, כיום יש ספק אם מבחינה משברית הראיון קידם אותו למקום טוב יותר.

גילוי נאות, הצעתי לפרופ' דן אריאלי להתראיין בפודקאסט שלי "סערה ברשת" וטרם התקבלה תשובה.

אסף שמואלי

אסף שמואלי | המשבריסט

אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברים ברשתות החברתיות והאיש מאחורי בלוג המשבריסט. שמואלי היה בעברו עיתונאי וכתב הסביבה של ynet, דובר ארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה" ומנהל לקוחות בכיר במשרד ארד תקשורת. בעל תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במנהל ומדיניות ציבורית, שניהם מטעם המכללה האקדמית ספיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker