שביתת מין היא יותר מטריק זול לקידום שינוי פוליטי

שביתת מין מוכרת בארץ בעיקר מהמחזה היווני ליזיסטרטה, אבל זו תופעה אמיתית לחלוטין. שביתת מין היא כלי שכנוע שסייע לקידום מהפכות וסיום סכסוכים ברחבי העולם. האם שביתת מין יכולה לשנות גם את המצב הפוליטי בישראל?

אריאל פלג
אריאל פלג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ליימה בואי
ליימה בואיצילום: אמיל סלמן

ליימה בואי זכתה בפרס נובל לשלום ב-2011. היא בת 48, עובדת סוציאלית במקצועה ובעלת תואר שני ביישוב סכסוכים. היא גם אם לשישה ילדים שעזבה בעל מתעלל. את הפרס היא קיבלה בזכות היותה מנהיגת "התנועה ההמונית של נשות ליבריה למען השלום" (Women of Liberia Mass Action for Peace).

ב-2006-2002, התנועה הזו הביאה לסיום מלחמת אזרחים בת 14 שנה ולהפלתו של הרודן צ'ארלס טיילור. לאחר חתימת הסכם השלום, התנועה פעלה לכינון דמוקרטיה בליבריה ובחירתה של אלן ג'ונסון סירליף כנשיאה, האישה האפריקאית הראשונה בתפקיד זה. מאבקה המופתי של בואי תועד בספר אודותיה ובסרט דוקומנטרי.

יש מלחמה, אין אהבה: שביתת המין בליבריה

המאבק של בואי וחברותיה לתנועה זכה לתהודה עולמית. אין חולק על כך שהלחץ הבינלאומי תרם לסיום הסכסוך בליבריה. בואי היא הראשונה להודות: שביתת המין שעליה הכריזה ב-2003 הביאה לעלייה חדה בהתעניינות העולמית. אי אפשר לפטור בגיחוך את השביתה הזו ולטעון שזו סתם בדיחה פנימית של "כמה פמיניסטיות קיצוניות". התנועה שהנהיגה בואי היתה חזקה משום שאיחדה בין נשים נוצריות ומוסלמיות מכל המעמדות בליבריה. לכן, שביתת המין זכתה לתפוצה רחבה והגיעה גם לנשים בכפרים הרחוקים.  

בראיון שנערך עמה כשביקרה בארץ ב-2016, בואי סיפרה: "התנועה שלנו משכה תשומת לב, אבל לא הרגשנו שלוקחים אותנו מספיק ברצינות. גם מצד האנשים וגם מצד המדיה. ואז אמרנו — אוקיי, נעשה שביתת מין. אני התכוונתי לזה ברצינות, אבל התברר שזה היה התעלול היח"צני הטוב ביותר שיכולנו לעשות, משום שכולם עצרו והסתכלו עליו".

אולם שביתת מין היא הרבה יותר מטריק פרסומי שמקצר את הדרך. בואי אומרת שאחרי שהגברים נרגעים מהסנסציה, הם מתחילים לחשוב ברצינות מה עומד מאחורי השביתה. הרוב המתון הוא שקט. שביתת מין מעודדת את הרוב הזה לדבר ולהתחיל לנקוט עמדה.

מתוך הסרט "Chi-Raq", שמבוסס על המחזה "ליזיסטרטה"

שביתת מין היא לא תופעה אזוטרית

שביתת המין בליבריה בלטה לנוכח ההישגים של השובתות, אבל זו לא הפעם הראשונה או האחרונה שנשים השתמשו בשביתת מין כדי להשיג מטרה פוליטית. מאז ליבריה היו שביתות מין בקניה, הפיליפינים, טוגו וקולומביה. לגבי קולומביה צריך לדייק – בשביתת "הרגליים המשוכלות" הנשים סרבו להמשיך להביא ילדים לעולם אלא אם תנאי המחיה ישופרו. 

נפלאות הגלובליזציה הביאו את הקונספט הזה גם למדינות המערב. הראשונה היתה ב-2008 באיטליה. ב-2011 סנטורית בלגית, גניקולוגית במקצועה, קראה לבני ובנות הזוג של הפוליטיקאים/ות להכריז על שביתת מין. הקריאה באה לאור המשבר הפוליטי והקושי להקים ממשלה אחרי הבחירות. אני לא רומזת שזה הפתרון, אבל משבר קואליציוני הוא תופעה יותר מדי מוכרת גם בפוליטיקה הישראלית.

ב-2019 השחקנית אליסה מילאנו קראה לשביתת מין בעקבות החוק נגד הפלות שעבר בג'ורג'יה: "זכות הפריון שלנו בוטלה. עד שנשים לא יקבלו שליטה על גופן, איננו יכולות להסתכן בהריונות". התגובות למהלך היו חלוקות. חלק הסכימו שזה צעד דרסטי חיוני לאור המצב, חלק טענו שהקריאה הזו מעודדת תפישה שמרנית כאילו רק גברים נהנים מיחסי מין. היו גם שטענו שהקריאה הזו מתעלמת מזוגות חד-מיניים. לי ברור שהמבקרות (כן, אלו היו בעיקר נשים) פיספסו את המסר שמילאנו ניסתה להעביר. בארה"ב משטרת הפוליטיקלי קורקט עובדת שעות נוספות. 

המסקנה ברורה: שביתת מין היא כלי יעיל במסגרת מחאה בלתי אלימה. מחאה בלתי אלימה היא כשלעצמה אפקטיבית מאוד. מחקר מקיף שערכו החוקרות צ'נוות וסטפן העלה שמחאה בלתי אלימה יעילה פי שתיים ממחאה אלימה.

מתי הטקטיקה הזו עובדת

צריך להודות: שביתת מין היתה כלי נשי, לפחות עד עכשיו. מניתוח המקרים שעשיתי, זה אמצעי שכנוע שעובד בתנאים הבאים:

1. יש התאמה בין מטרה לאמצעי: כמי שמביאות ילדים לעולם ועדיין נושאות ברוב עול הטיפול בהם, נשים נתפשות כבעלות לגיטימציה מיוחדת לדבר על ערך חיי האדם. לכן שביתת מין מתאימה מאוד לפתרון סכסוכים אלימים. ליימה בואי סיפרה שהמאבק שלה לשלום החל בגלל היותה עובדת סוציאלית שראתה את מחיר המלחמה, כמו התופעה המזוויעה של ילדים-חיילים. בואי הצליחה לאחד בין נוצריות למוסלמיות בליבריה על בסיס הרגש האמהי.

2. צריך לגייס את דעת הקהל העולמית: שביתת מין שבאה עם כוונות רציניות תתפוס את תשומת לבה של המדיה העולמית. לכן, היא טובה מאד במקרים שבהם לחץ בינלאומי יכול לשנות את התמונה. 

3. זו לא הטקטיקה היחידה שנמצאת בשימוש: שביתת מין לא עומדת בפני עצמה. היא עובדת רק כעוד טקטיקה במסגרת מאבק מתוכנן ונחוש.

4. פועלת ביעילות כשהיא מאורגנת: קריאה של דמות מפורסמת כמו אליסה מילאנו אינה מספיקה. אפילו אם במקומה היתה מובילת דעה בולטת יותר, זה עדיין לא מספיק, כי מדובר בצעד שנתפש כקיצוני. כדי שהמהלך יתפוס תאוצה ויתקבל ברצינות, כדאי שהתארגנות כלשהי תיקח על עצמה לקדם אותו. בליבריה זו היתה התנועה שהקימה בואי. בקניה זו היתה יוזמה של הארגון הפמיניסטי הגדול במדינה. 

מתוך המחזה "ליזיסטרטה"
מתוך המחזה "ליזיסטרטה"צילום: ז'ראר אלון

האם שביתת מין יכולה להצליח בישראל?

נראה לי שפיספסנו את המומנטום. היא היתה יכולה להתאים לזמנים שבהם הסכסוך הישראלי-פלסטיני היה הנושא העיקרי, אבל מה שעומד כיום על הפרק זה המשך כהונתו של נתניהו וניהול משבר הקורונה מבחינה כלכלית ובריאותית.

עם זאת, התופעה דומה לזו של שביתת מין כן יכולה לתרום כמה תובנות לגבי המשבר הקיים.

1. מחאה סביב נושא ספציפי שקשור למשבר הנוכחי יכולה לעבוד. הוויכוח נוגע בסוגיות של ניהול ציבורי, דמוקרטיה וטיפול באזרחים. לכן נושאים כמו מחאת מסים או מחאת מילואים אולי מתאימים למצב.

2. צריך לעבור ממאבק מבוזר למאורגן. כרגע אי אפשר להצביע על אדם או ארגון שאחראים להפגנות בבלפור. זה היה יתרון בהתחלה, אבל נראה שההפגנות לא מספיקות כדי להשיג את מטרת המפגינים. יותר מכך, ההפגנות בבלפור החלו לעורר ויכוח בתוך מחנה המתנגדים לנתניהו. זה טוב לנתניהו, לא למפגינים. כוח מאוחד ובלתי מפלגתי יוכל להניע מהלכים משמעותיים שיוכלו לשנות באמת את המצב.

אריאל פלג

אריאל פלג | בינה שיווקית

יועצת עסקית ושיווקית ופותרת בעיות עסקיות באמצעות חיבור בין חשיבה אסטרטגית, דיגיטל וטכנולוגיה. היתה הראשונה בארץ שמילאה גם תפקיד של סמנכ"ל אסטרטגיה וגם של סמנכ"ל דיגיטל בעולם הפרסום. בעבודתה היא משלבת בין הידע של "העולם הישן" ו"העולם החדש" ומשתמשת בדאטה, בינה מלאכותית, מחקר התנהגותי ומודלים שפיתחה.

אריאל בעלת תואר שני בהצטיינות בסוציולוגיה מאוניברסיטת תל אביב עם התמחות בסטטיסטיקה ומחקר כמותי. היתה שותפה לפיתוח מוצרים דיגיטליים פורצי דרך בתחום האיקומרס והובילה תהליכי טרנספורמציה דיגיטלית.

לאתר של אריאל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום