ישבנו זו מול זה ושאלנו: "אבל איך נסתדר כלכלית"?

השאלה השגרתית הזו הובילה ללילה של טבלאות אקסל ומחשבות על מה מגדיר "חיים טובים" של משפחה בת שבע נפשות - ולבסוף גם לתוכנית כלכלית

עמית והגר דרור
עמית והגר דרור
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שטרות כסף
כמה כסף צריכה משפחה בישראל כדי לחיות טוב? קרדיט: Corinna Kern, Bloomberg

הסיפור שלנו מתחיל בשיחה שגרתית בין בני זוג שמדברים קצת על ההווה, מה היה לנו היום במשרד, ופתאום גולשים גם לעתיד. לא שיחה שנקבעה ביומנים, לא שיחה שנערכים לה ומתכננים אותה, לא שיחה מחויבת המציאות שאי-אפשר להימלט ממנה. שיחה זוגית שגרתית, שהתגלגלה להיות שיחה משנת חיים.

תחילת ינואר 2014. עמית והגר, מתגוררים בבנימינה, מחזיקים בסטטוס "גרושים" לקראת מיסוד קשר משפחתי מחודש שמתוכנן לקיץ של אותה השנה. לעמית שלוש נסיכות מנישואיו הראשונים, והגר, מנגד, מביאה רק את עצמה לקשר החדש. היא צעירה יותר ומעולם לא נדרשה לדאוג כלכלית לבני משפחה נוספים. שנינו עובדים כבר שנים ארוכות במערכת הביטחון, אוהבים את העבודה, מכירים בחשיבותה ומרגישים יחסית בנוח עם המעטפת הסוציו-אקונומית שמקום העבודה הזה יודע לספק (משכורות נאות, פנסיות תקציביות, תנאים סוציאליים משופרים וביטחון תעסוקתי).

כמה כסף צריכה משפחה כדי לחיות טוב?

אז אחרי שסיימנו לדבר על מה היה היום במשרד, הגר שאלה: "אבל איך נסתדר כלכלית"? הסתכלתי עליה בפליאה ושאלתי אותה: "נסתדר כלכלית מתי"? והיא ענתה: "כשיהיו לנו חמישה ילדים, ממש עוד 4-3 שנים".

מה אני אגיד, הביאה לי בשאלה. שאלה שתכלס יצאה מעומקי הבטן של בחורה בת 31 שהופכת להיות "אמא" לשלוש בנות מהיום למחר, וממש בתוך שנים ספורות תהפוך להיות גם אמא לילדים ביולוגים (שאכן הגיחו לעולם ב-2015 וב-2018). השאלה מופנית ל"מבוגר המנוסה", בן 42, אבא לשלוש שכבר יודע כמה עולה לתחזק משפחה בישראל. בסתר ליבי ידעתי ש"נסתדר", כי תמיד מסתדרים, אבל גם ידעתי שהמודל הרגיל של שתי משכורות מול שבע נפשות טומן בחובו בעיקר פשרות והתפשרויות. איך לומר, זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי. השאלה של הגר הובילה אותנו משיחה זוגית רגילה לשיחה זוגית ששינתה לנו את החיים.

כמחפש מענה טוב לשאלתה, שאלתי אותה בחזרה: "כמה כסף אנחנו צריכים כדי להסתדר כלכלית"? כאן כבר שנינו השתתקנו. באמת, כמה כסף צריכה משפחה בישראל כדי לחיות טוב? לא היתה לנו תשובה לשאלה הזו. אז החלטנו קודם כל להבין כמה כסף אנחנו מכניסים בחודש וכמה אנחנו מוציאים. התיישבנו על האקסל. בצד ימין, צד ההכנסות, היו שלוש שורות - משכורת עמית, משכורת הגר ושכר דירה מהדירה שהייתה להגר. בצד שמאל, צד ההוצאות, היו שלושים שורות (!) - לא צריך להיות גאון כדי להבין שההכנסות נמצאות בנחיתות מספרית.

שהמודל הרגיל של שתי משכורות מול שבע נפשות טומן בחובו בעיקר פשרות והתפשרויותצילום: Dusan Petkovic / Shutterstock

משכורות, יפות ככל שיהיו, לא יכולות לתת מענה להוצאות שבאקסל כזה. לא היו שם הוצאות על מותרות או פינוקים מיוחדים, אבל איך שלא הפכנו את המספרים, הבנו שבמצב הנוכחי החיים שלנו יהיו משולים לג'אגלינג מתמיד בין העדפות לוויתורים, ויותר מזה - שהזמן שלנו יהיה מרותק ברובו למרדף אחרי שתי המשכורות האלה, כי בלעדיהן לא נוכל להתקיים.

הרגשנו שאלה לא בדיוק תנאים אידיאליים לאתחול מחדש שעשינו לחיים שלנו. פתאום זה הרגיש כמו עוד מאותו דבר. אבל המשכנו במשחק הדימיון המודרך, ושאלנו את עצמנו, שוב, כמה כסף אנחנו רוצים להרוויח בכל חודש כדי לצאת מהסחרור הזה של ריצה אחרי הזנב. להפתעתנו, גם לשאלה הזו לא היתה לנו תשובה. אז החלטנו לאתגר את עצמנו: כל אחד לקח לו עט, דף ופינה בסלון, ונדרש לחשוב על הסכום שאנחנו רוצים שינחת אצלנו כל חודש. מי שלא עשה את הניסוי הזה, לא התנסה במורכבות שלו.

מחד, מה הבעיה לבקש משאלה מהשד של אלאדין שיצא ממנורת השמן? מאידך, החיים, המציאות, תקרות הזכוכית שלנו, ההרגלים, הפרדיגמות, האמונות המגבילות שמעופפות במחשבות שלנו - כל אלה היו כמשקולות שהכבידו עלינו מאוד לכוון ליעד גבוה, כזה שבאמת יכול להביא אותנו לרמת חיים שמעבירה אותנו משלב התיעדוף לשלב היכולת.

באותו הלילה ניסינו, כל אחד בנפרד ושנינו ביחד, להגיע להבנה מהו הסכום שנרצה להרוויח מדי חודש. אחרי זמן ממושך, הגענו לסכום המיוחל. הוא היה גבוה בהרבה ממה שהרווחנו, סוג של אידיליה חלומית שמתכתבת עם מציאות ריאלית קלושה. אבל עצם ההגעה לסכום שמקובל על שנינו, כזה שיציב אותנו בפוזיציה כלכלית נוחה פלוס, גרמה לנו לראשונה באותו לילה לחוש נוח יותר עם עצמנו.

הפתרון - הכנסה פסיבית

לבסוף הבטנו בסכום שאליו כיוונו, לצד עמודת ההכנסות שלנו באקסל. הפער בין הרצוי למצוי היה עצום. מצד שני, סגירת הפער הזה יכולה להפוך לתוכנית עבודה רב-שנתית ומטרה נשגבת שלנו כזוג וכמשפחה. החלטנו ללכת על האתגר. במילים פשוטות, אנחנו מבינים שאנחנו חייבים לייצר לעצמנו עוד הכנסות, פרט לאלה הקיימות, שיוגדרו כ"הכנסות פסיביות", כלומר הכנסות שאינן קשורות ביגיעת הכפיים שלנו, כיוון שהכפיים שלנו כבר יגעות בשמירה על ביטחון המדינה. ההבנה שמתחילה לחלחל היא שאנחנו הולכים לתוכנית ארוכת טווח של שש שנים שבהן נלמד המון ונעשה המון כדי להגדיל לעצמנו את ההון העצמי ואת תזרים ההכנסות, לצד החיים "הרגילים" שלנו בעבודה.

נשאף לייצר הכנסות הולכות וגדלות, שאינן תוצאה ישירה של "הליכה לעבודה שגרתית", עד הרגע שההכנסות האלה יביאו אותנו למצב שאנחנו חיים מהן טוב, ויכולים להתנתק מכבלי העבודה. זה לא אומר שנפסיק להיות יצרנים ומועילים לעצמנו ולסביבה ונתנדנד כל היום על ערסלים. זה אומר שנגיע למצב שנעבוד מתוך רצון, עניין וסיפוק, ולא מתוך הישרדות. לימים, הבנו שקוראים לדבר הזה "להפסיק למכור את הזמן שלנו תמורת כסף" (הגדרה אחרת לתלוש משכורת). ביום בו נצליח לייצר לעצמנו הכנסות פסיביות משמעותיות ונוכל לעזוב את ההתחייבות של העבודה ההישרדותית, נהפוך לאדונים של הזמן שלנו. באותו לילה לא היו לנו את ההגיונות האלה בצורה מזוקקת כזו - אבל הצלחנו לצייר מפת דרכים, והיה לנו מצפן.

בחרנו להגיע ליעדים שלנו תוך שש שנים. למה דווקא שש? האמת, כיוון שלא היה לנו מושג קלוש איך אנחנו הולכים לממש את התוכנית שלנו, ולכן גם לא היה לנו מושג כמה זמן צריך בשביל אשליה שכזו. בתוך בליל הנחות העבודה שהנחנו בלילה הזה, החלטנו גם לתחום את התוכנית שלנו בזמן שמצד אחד הוא ממושך ומצד שני הוא יחסית קצר. הרעיון היה לייצר לעצמנו שעון חול שמתקתק כל הזמן ומזכיר לנו שאנחנו במרוץ מטורף להשגת יעדים והגשמת חלומות. תוכנית בלי ממד של זמן היא לא תוכנית.

בינואר 2014 סימנו לנו יעד - ינואר 2020.

במאמר הבא נספר איך שני שכירים בשירות המדינה יצאו לדרך להשבת הזמן האבוד שלהם.

עמית והגר דרור

עמית והגר דרור | עמית והגר

עמית והגר דרור, הורים לחמישה ילדים, אחרי קריירות ארוכות במערכת הביטחון החליטו לשנות כיוון ולסלול את דרכם לעצמאות כלכלית. השניים פיתחו מודל השקעות שמבוסס כולו על הכנסות פסיביות. כיום הם מלווים יחידים וזוגות בדרך לרווחה כלכלית.

גילוי נאות: כל הפוסטים המובאים בבלוג זה מטרתם להעשיר את הידע של הקוראים, אך הם אינם יכולים להחליף ייעוץ פרטני המתחשב בצרכים הספציפיים של כל אדם ואדם. מוצע כי כל קורא ייוועץ באופן אישי עם אנשי מקצוע, בטרם יקבל החלטות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker