מונופול, גרסת המציאות: המשחק שיכין את ילדיכם לחיים

הילדה יכולה להיות מנכ"לית גם בגיל 10, והבית ירוויח גיבוש משפחתי עם ערך חינוכי משמעותי. בואו נשחק בדמי כיס

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ילד מושך כסף מכספומט במדריד

כשהיינו ילדים, היינו מחכים בערגה מדי שבוע לקבל דמי כיס מההורים. זה היה כמו טקס: בכל יום שישי אמא היתה מפשפשת בארנקה, מוציאה מטבע (פאדיחה לספר מה היה הסכום) ומעניקה לנו את המשכורת הראשונה.

התרגשנו. עבורינו, דמי הכיס היו צינור החמצן שאיפשר לנו לרכוש דברים בלי לבקש מההורים. חיברנו מטבע למטבע בתוך קופת חיסכון עשויה חרסינה, שבתחתית שלה מכסה - עד שהגענו לסכום שהספיק לשעון חדש או למשחק שציפינו לו זמן רב.

ואולם במבט לאחור, כבוגרים שרכשו חינוך פיננסי, חלוקת דמי הכיס הזאת נראית לנו לא נכונה. הסיבה העיקרית שחלוקת דמי הכיס היא שגיאה חינוכית נובעת מהעובדה שקיבלנו כסף, כך סתם, ללא תרומה או ערך שהענקנו בתמורה.

במאמרים הקודמים עסקנו בחשיבות החינוך הפיננסי של ההורים (פרק 1)  ובחיבור של הילדים למספרים בבית (פרק 2). היום נדון במשמעות של דמי הכיס ואיך ניתן להפוך אותם מטקס שבועי או חודשי חסר חן - לאירוע לימודי רב-השפעה שהופך את הילדים למנהלי תקציב וליזמים צעירים.

הערה: כפי שציינו בפרק הקודם, התכנים כאן מיועדים בעיקר לילדים בני 10 ומעלה

מה הבעיה?

קבלת דמי כיס ללא תמורה לימדה אותנו שאפשר להסתמך על מתנות. הסתמכות כזאת עלולה "להרדים" אותנו כבוגרים, ולהפוך אותנו לכאלה שמסמתמכים על גורמים חיצוניים שישלמו לנו מדי חודש שכר או קצבה.

מעבר לכך, לא היה שום רעיון מסדר מאחורי הכספים האלה – לא הושקעה מחשבה מה ניתן לעשות עמם, האם חיסכון בקופה הוא האפיק היחידי, ומה לגבי האפשרות של השקעת הכסף.

הכסף נתן לנו תחושה של בוגרים, תחושה של עצמאות. אבל הוא לא באמת הפך אותנו לבוגרים או עצמאיים. הוא קיבע אותנו כתלותיים.

אנחנו לא כועסים על הורינו, כמובן, ואנחנו גם לא כועסים על עצמנו על כך שנהגנו בחוסר תבונה פיננסית אי שם בשנות ה-80 של המאה הקודמת. אך כעת אנחנו מרשים לעצמנו לבחון את המנהג הזה בראייה של בוגרים משכילים פיננסית.

כיום, כהורים, אנחנו רוצים לתת לילדינו כלים, ידע ופרקטיקה להתנהלות פיננסית נבונה. לכן, ניקח את דמי הכיס לאקסטרים. נהפוך את המנהג הזה לכלי חשוב שיסייע להם לרכוש כישורים. כך, לדעתנו, צריך להיראות הטקס הזה.

הגדה של דמי כיס

את המתווה הזה כדאי להציג לילדים כשכולם יושבים יחד, באירוע המוקדש לשיחה פיננסית מרחיבת דעת.

בתחילת השנה, הילדים יקבלו סכום גדול חד-פעמי, המגלם דמי כיס של שנה קדימה. אם, למשל, הילדים רגילים לקבל 100 שקל כדמי הכיס חודשיים - אזי כל ילד יקבל בינואר 1,200 שקל. הסכום הזה הוא התקציב השנתי של המפעל הפרטי של כל ילד. הילד הוא המנכ"ל של המפעל, ועליו להתנהל עם הסכום הזה לפי מספר כללים.

סוחרת בבורסהצילום: בלומברג

ראשית, הכסף יחולק לפי שיקול דעתו של המנכ"ל לארבע קטגוריות – התפתחות אישית (למידה, השקעה בעצמו), השקעה (כסף שישמש כדי לייצר עוד כסף), תרומה, וביזבוזים. המנכ"ל יציג להורים את החלוקה באחוזים של 1,200 השקלים שקיבל, לפי ארבע ההקטגוריות. לגבי שלוש הקטגוריות הראשונות הוא יידרש גם להציג פירוט: כיצד הוא מתכוון לרכוש להתפתחות אישית, איפה הוא חושב להשקיע ולמי ולמה הוא רוצה לתרום.

ההורים יידרשו לתת למנכ"ל סיוע, ליווי ועצה באשר לבחירותיו. הילד לא תמיד ידע מה נכון לו לקנות להתפתחות אישית, איפה כדאי להשקיע את החלק של ההשקעה ולמי הכי נכון לתרום.

כל רבעון יפגשו ההורים והמנכ"ל הצעיר לדיון על התקדמות הביצוע של התוכנית אל מול התכנון.

שיתופי פעולה בשוק

במשפחה עם יותר מילד אחד שייכנס למשחק, ניתן לדרבן את הילדים לבחון שיתופי פעולה עסקיים. כך למשל, במשפחה שבה שלושה אחים שנמצאים כולם במשחק המנכ"לים, הם יכולים להציג להורים, כל אחד בתורו, את התוכנית הפרטנית - ולאחר מכן הם יכולים גם לשבת ביחד ולבחון יוזמות שיקדמו את שלושתם.

הם יכולים, למשל, לרכוש ביחד קורס דיגיטלי שיעשיר אותם - ולשלם כל אחד רק שליש מהמחיר. הסכום שייחסך לעומת עלות הקורס המלאה יוכל כעת לשמש אותם להשקעה נוספת, ואולי גם למציאת אפיקי השקעה אטרקטיביים יותר.

כשהילדים מתחילים לבטא יזמות ויצירתיות, כדאי להורים להיכנס שוב למשחק ולהציע הצעות עסקיות שיכולות לקדם כל ילד בנפרד - ואת הילדים ביחד. למשל, אם הילדים רוצים לרכוש קורס למשקיעים בשוק ההון שעלותו גבוהה מהתקציב שעומד לרשותם, ההורים יכולים להציע להם לממן את הקורס בצורה של הלוואה לטווח קצר או ארוך.

את סעיף התרומה אפשר למלא גם בדרך של התנדבות אקטיבית במהלך השבוע, וכך להשאיר עוד כסף פנוי. גם סעיף הבזבוזים יכול להנות מאיחוד הכוחות הפיננסים, ומשחק אחד יכול לשמש את כל השלושה.

מה יוצא לנו מזה?

הילדים נהפכים לאחראים למפעל שלהם. יש להם תקציב, צורך בתכנון והוצאות מוכתבות - אך גם חופש בחירה ויוזמה. הם מחלקים את העוגה לפי ההיגיון שלהם, והם חייבים ללמוד תחומים חדשים (אפיקי השקעה, למשל) כדי להחליט כיצד למקסם את הכסף שלהם, והם נדרשים להתכונן לישיבות הדירקטוריון הרבעוניות עם הוריהם.

המטרה אינה לייעד את הילד לתפקיד מנכ"ל מגיל צעיר, אלא לסייע לו לרכוש מיומנויות. השיעורים שהילדים ילמדו במסגרת הזאת הם בעלי ערך רב. עצם ההתנסות היזמית וההתמודדות עם אתגרים ושיקולים של מנהל - יסגלו להם יכולות ויסודות, יכינו אותם לחיים בוגרים, וגם יספקו הנאה. 

ההורים נהפכים לגורמי השפעה ומוקדי ידע שנועדו לעזור לילדים. בשל כך, האמור מחייב גם את ההורים לבצע תהליך למידה וחשיבה על השאלות שהילדים יעלו.

אז מה היה לנו פה?

אפשר להפוך את החינוך הפיננסי למשחק מהנה שתורם לגיבוש המשפחתי - ובמקביל תורם לילדים התנסות בחשיבה יזמית והתנהלות עסקית. מונופול גרסת המציאות, אם רק תרצו.

ההצעה הזאת לא תתאים לכל משפחה, אבל משפחות שיצליחו להיכנס למשחק עם מחויבות של ההורים והילדים, יצליחו להנחיל לעצמן חשיבה שתעניק לילדים כלים מצוינים לקראת הפיכתם לבוגרים עצמאיים במאה ה-21.

בפרק הבא נעסוק בילד שהשתחרר מהצבא – ונשאל איך מקנים לו פרקטיקה של מיליונר.

עמית והגר דרור

עמית והגר דרור | עמית והגר

עמית והגר דרור, הורים לחמישה ילדים, אחרי קריירות ארוכות במערכת הביטחון החליטו לשנות כיוון ולסלול את דרכם לעצמאות כלכלית. השניים פיתחו מודל השקעות שמבוסס כולו על הכנסות פסיביות. כיום הם מלווים יחידים וזוגות בדרך לרווחה כלכלית.

גילוי נאות: כל הפוסטים המובאים בבלוג זה מטרתם להעשיר את הידע של הקוראים, אך הם אינם יכולים להחליף ייעוץ פרטני המתחשב בצרכים הספציפיים של כל אדם ואדם. מוצע כי כל קורא ייוועץ באופן אישי עם אנשי מקצוע, בטרם יקבל החלטות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker