על מה היינו מתחרטים אלמלא הדרך אליה יצאנו לפני שמונה שנים?

הימים הם זמן סליחות, וזה הזמן להסתכל אחורה ולראות את כל הדברים שאנחנו לא מתגעגעים אליהם

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פקקים בכניסה לתל אביב

יום כיפור במסורת היהודית הוא זמן לסליחות וחרטות. עבורנו כזוג, זהו זמן מצוין להסתכל על עצמנו והמשפחה שלנו. לבחון את עצמנו מה עשינו בשנה החולפת ועל מה אנחנו מתחרטים. חבל להחמיץ את היום הזה או את הימים שבין ראש השנה לכיפור, למחשבות האלה.

מה שהניע את ג'ף בזוס לעזוב משרה מבטיחה בקרן גידור ולהקים חנות ספרים מקוונת ב-1994 שנקראה אמזון היה החשש שלו מחרטה מאוחרת שלא לקחת חלק בתופעה שהיתה בחיתוליה - האינטרנט. כשבזוס הבין את הפוטנציאל ברעיון שנשא בחובו האינטרנט, הוא לא היה יכול לוותר על ההזדמנות לגלוש על גלי הצונאמי שהאמין שישנו את העולם. "ידעתי שכשאהיה בן 80 ואסתכל על חיי בדיעבד, לא אתחרט על כך שניסיתי", הוא אמר.

יש תמיד זמן לחרטות, אבל הכי חשוב לתרגם אותן למעשים. שבשנה הבאה נעשה אחרת, או לפחות ננסה לפעול אחרת. כן, כמו כולם, אנחנו לא מושלמים וגם אנחנו מתחרטים לא פעם גם על החלטות כלכליות. לשמחתנו, בעקבות הדרך שבה הלכנו בשמונה השנים האחרונות, החרטות שלנו כיום שונות מאוד לעומת אז, כשיצאנו לדרך. 

לרגל יום הכיפורים, בחרנו בחמש חרטות שהיו לנו ערב ההחלטה על השינוי שעשינו בחיינו, ודאגנו להתאים אותן למצב השוק כיום.

על מה היינו מתחרטים אילו לא היינו יוצאים לדרך שלנו?

1. הזמן ששרפנו על הכביש

פעם שנינו היינו מבלים בממוצע 4.5 שעות בפקקים מדי יום. זהו זמן שלא היינו יחד כזוג, או שלא הקדשנו למשפחה שלנו. רק לפני שבועיים דיברנו על המנהג הישראלי שנקרא "אחרי החגים". כשאנחנו מנסים לחקור לעומק מדוע הוא השתרש כל כך ונהפך לכמיהה שלנו לחופש.

הסיבה העיקרית שאפשר למצוא היא אורח החיים האינטנסיבי והתובעני. "אחרי החגים" זה הרצון, או החרטה על הזמן האבוד. זהו הרצון של רבים לפנות עכשיו זמן לכל הקרובים לנו ולדחות את כל המשימות האחרות, מאחר שבשגרה המצב הוא הפוך. האוויר שכולם כל כך צריכים ושיש לגיטימציה לקחת אותו בתקופת החגים, החרטות של רבים הם על חוסר זמן מספיק לבילוי עם משפחה וחברים. כל אחד רוצה את הזמן הזה שיתפרס על פני כל השנה.

2. השתעבדות לחובות ענק

על פי סקר שפורסם לאחרונה באתר CNBC, מרבית  מהמילניאלס האמריקאים לא רוצים להיות בעלים של בתים. זה שונה מאוד מההווי ומדורת השבט הישראלית: חינוך לרכישת דירה כאחד מהצמתים שכל אזרח "חייב" לעבור בהם, במיוחד אחרי החתונה. אנחנו לא שונים, גם היינו בסרט הזה, כזכור מכרנו את הדירות שלנו לפני כמה שנים, על זה אנחנו לא מתחרטים כלל. אבל מי שהשתעבדו לחובות רעים כמו משכנתאות, ייתכן שמתחרטים כמו 64% מהמילניאלס האמריקאים.

יריד למכירת דירותצילום: דודו בכר

מחירי הדיור בישראל זינקו בשנים האחרונות, ובמיוחד בשנת הקורונה. באחרונה פורסם כי המשכנתא הממוצעת לדירה בישראל נושקת כבר לסכום של מיליון שקל. סביר להניח שזוג צעיר מאזור המרכז, שהצליח בעור שיניו לחסוך כמה מאות אלפי שקלים, נוטל משכנתא של יותר ממיליון שקל לתקופה של 30 שנה. מדובר בסכום משמעותי של חוב שאינו מנותב למטרות צמיחה והגדלת ההון העצמי, אלא משרת פרדיגמה והוויה תרבותית, מייצר קיבעון מחשבתי וקיבעון פיננסי ארוך טווח. קודם תהיו מיליונרים - אחר כך תקנו בית יקר למגורים (ולא הפוך).

3. הגדלת יתרות המזומנים בפיקדונות בבנקים, סכומים שהולכים ונשחקים

כמו מרבית עם ישראל, גם לנו היו פיקדונות בבנקים ערב היציאה שלנו לדרך של בניית עצמאות כלכלית. כשאנחנו מסתכלים היום, על פי כתבות עיתונות המסכמות את דו"חות הבנקים בישראל, בשנה וחצי האחרונות נרשם זינוק של 350 מיליארד שקל בהיקף הפיקדונות בבנקים בישראל, ואלה מסתכמים ב-1.6 טריליון שקל. בזמן שהריבית אפסית והאינפלציה עולה, ערך הכסף נשחק. מי שמחזיק את כספו רק בפיקדונות - מתחרט יום יום כשההשקעות סביבו נושאות פרי, או כששוק ההון במגמת עלייה מתמשכת.

4. הקריירה שהוחמצה, העסק שלא קם, ההרצאות שלא הקשבנו להם

"מספר שיא של עובדים עזב את מקומות העבודה בשנה האחרונה", כך נכתב באחרונה באחד האתרים הכלכליים. אפקט הקורונה שגרם לרבים להיאחז בקרנות המזבח של מקומות העבודה, הביא בשנה החולפת דווקא לאפקט הפוך של נטילת סיכונים ומציאת מקומות עבודה חדשים, ולא רק בענף ההיי-טק.

רבים וטובים גילו את ההזדמנויות בתוך משבר הקורונה. הטלטלה ששינתה סדרי עולם גרמה לאנשים רבים להביט על עצמם ועל העוגנים של חייהם ממקום אחר. ממקום של פחות ודאות ויותר הסתגלות והבנה שהחיים שבריריים הרבה יותר. היכולת לבצע שינוי כזה, אפילו של מקום עבודה, ברמה התודעתית, היא היכולת לבצע שינויים אחרים בחיים.

5. ההשקעות שלא עשינו

לפני שיצאנו לדרך היינו שומעים תמיד את הרחש הישראלי המוכר: "למה סבא לא קנה 10 דונם בחולות של נס ציונה? למה אבא ואמא לא קנו שלוש דירות בשנות ה-80 ברעננה, כפר סבא והרצליה במחיר של 120 אלף דולר לדירה? למה אנחנו לא קנינו ביטקוין כשהוא היה שווה דולר?" נכון שכולם מכירים את ה"למה" האלה? לכולנו יש "למה" כאלה, וכנראה שגם יהיו כאלה בעתיד. ובכל זאת יש כאלה שקנו את השטח בנס ציונה ואת הדירות ברעננה ואת הביטקוין בראשית דרכו. הם עשו זאת כי יש להם חיידק יזמי, כזה שמזהה סיכויים ומוכן גם להתמודד עם סיכונים. הם לא ידעו שההחלטות שלהם, שנקנו בגרושים, תהיינה שוות זהב. אבל הם, כמו בזוס, לא היו מוכנים להתחרט על כך שהם לא ניסו וישבו מנגד על ספסל החיים.

ביטקוין ודולרצילום: Dado Ruvic/רויטרס

במקום להתחרט על כל הסעיפים הללו, מספיק שתבחרו אחד מהם, שעליו תרצו להתחרט הרבה פחות בשנה החדשה. להתחרט פחות זה לעשות קצת יותר, כדי לשנות את המשוואה. עכשיו השאלה היא איזה מהם כדאי לבחור? זה צריך להיות חלק מתוכנית העבודה של המשפחה לשנה החדשה.

חשבון הנפש והחרטות שלנו שונים כיום בתכלית.

עמית והגר דרור

עמית והגר דרור | עמית והגר

עמית והגר דרור, הורים לחמישה ילדים, אחרי קריירות ארוכות במערכת הביטחון החליטו לשנות כיוון ולסלול את דרכם לעצמאות כלכלית. השניים פיתחו מודל השקעות שמבוסס כולו על הכנסות פסיביות. כיום הם מלווים יחידים וזוגות בדרך לרווחה כלכלית.

גילוי נאות: כל הפוסטים המובאים בבלוג זה מטרתם להעשיר את הידע של הקוראים, אך הם אינם יכולים להחליף ייעוץ פרטני המתחשב בצרכים הספציפיים של כל אדם ואדם. מוצע כי כל קורא ייוועץ באופן אישי עם אנשי מקצוע, בטרם יקבל החלטות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker