אם הייתי בני גנץ, הייתי זוכה בבחירות

אנו אלופי העולם המערבי בפערים החברתיים, בדריסת זקנים במעברי חצייה ובהריגת פועלים זרים וערבים באתרי בנייה — ממש לא העם הנבחר

אמיר זיו-אב
אמיר זיו-אב
בני גנץ
בני גנץצילום: מוטי מילרוד
אמיר זיו-אב
אמיר זיו-אב

בני גנץ נכשל בבחירות, היות שהמסרים שהעביר היו תערובת של התעלמות מהבעיות העיקריות, יחד עם תוצרים של יועצים אסטרטגיים. הפערים החברתיים והניכור בין קבוצות האוכלוסייה השונות הם האיום הגדול ביותר לקיומנו — לא איראן, לא חמאס ולא חיזבאללה.

אנו אלופי העולם המערבי בפערים החברתיים, בדריסת זקנים במעברי חצייה ובהריגת פועלים זרים וערבים באתרי בנייה — ממש לא העם הנבחר וממש לא אור לגויים. אנו אלופי העולם המערבי במספר האנשים המתפרנסים מהדת — 20 אלף מפקחי כשרות, לעומת 20 מפקחי בטיחות בבנייה. אנו מחלקים קצבאות לסטודנטים העוסקים בתפילה — ומונעים קצבאות ממקביליהם הלומדים מדעים, טכנולוגיה, רפואה ועבודה סוציאלית.

בזכות הוועדים החזקים, המלגזן בנמל גובה עבור עבודתו פי עשרה ממה שגובה המלגזן באזור התעשייה מעבר לגדר; פי שבעה ממה שגובה העובד הסוציאלי (המטפל לעתים בהוריו של המלגזן מהנמל), ופי חמישה ממה שגובה המורה בתיכון (המלמד לעתים את בנו של המלגזן). היות שהוועדים החזקים, חזקים יותר מהאזרחים, בקרוב נהיה המדינה הקטנה בעולם עם חמישה נמלים.

אנו המדינה המערבית היחידה שבה מנהל מחלקה בבית חולים ציבורי יוצא באמצע היום לעבודתו הפרטית, שבה הוא גובה אלפי שקלים לשעה, בעוד הרופאים המתמחים במחלקתו עובדים 36 שעות ברציפות בשכר של 100 שקל לשעה.

אנו המדינה המערבית היחידה, המשחררת לפנסיה בגיל 43 את קציניה הלא־לוחמים, אף שהם אינם נכים — 80% מקציני הצבא — ובכך מאבדת מדי שנה ידע שמשמעותו מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון.

אנו המדינה המערבית היחידה המבקשת ומקבלת מאזרחי ארה"ב נדבה שנתית, שעליה יכולנו לוותר אם היינו מפחיתים ב–20% את העבודה בשחור (המס המועלם במסגרת הכלכלה השחורה מוערך בסדר גודל של 10–20 מיליארד דולר); כאזרח ישראלי אני מתבייש לקבל את הכסף הזה — ולו הייתי אזרח אמריקאי, הייתי מעדיף לתרום לעניי ארצי.

אם הייתי גנץ הייתי מבטיח לפעול להפחתת הפערים, הניכור והאי־צדק החברתי והפיכתנו לחברה סולידרית, יצרנית וצודקת. הייתי מגבש דרכים להגדלת יכולת השליטה של אזרחי ישראל במשאבי המדינה (נמלים, חשמל, רכבת, שדות תעופה, מים) הנשלטים היום, כמעט בלעדית, על ידי הוועדים החזקים; הייתי פועל לצמצום פערי השכר בין עובדי התאגידים הממשלתיים, הנהנים מהגנת הוועדים החזקים לבין עובדי המדינה החלשים, שאין בכוחם לסגור שיברים, שאלטרים, מסילות וגבולות.

הייתי מציע להעלות את גיל היציאה לפנסיה של 80% מקציני צה"ל שאינם לוחמים — ולהשוותו לזה של עובדי רפאל, אלביט ודומיהם (67). הייתי מציע לעקור מהשורש את הערבוב בין הציבורי לפרטי במערכת הבריאות. הייתי מודה לאזרחי ארה"ב על תמיכתם הכספית בנו עד כה, ואומר להם שמעתה נוכל לממן את הוצאותינו בכוחות עצמנו. וכמובן, הייתי פועל להפסקת השימוש האינטנסיבי בדת כקרדום לחפור בו ולניתוק הדת מהמדינה.

במקביל, לא הייתי פוסל שיתוף פעולה עם 20% מאזרחי ישראל, לא הייתי יורד לרמת השיח בסגנון "כאשר יריבי התהולל בארה"ב, אני שכבתי בשוחות בלבנון והרגתי כך וכך ערבים במלחמות", הייתי מתעלם מהטענה הנלוזה שגורמי סייבר פרצו לי לטלפון הנייד, אשר בהגדרה הינו בלתי־מסווג ופרוץ לכל דכפין. וכן, הייתי נעלב בשם חיילי צה"ל שראש הממשלה, בסיוע שריו, מתייחס בבוז לרמטכ"ל צה"ל לשעבר.

אולי בהזדמנות הבאה.

אמיר זיו-אב

אמיר זיו-אב | |אמיר זיו-אב

ד"ר להנדסה בתחום אופטימיזציה טכנולוגית, חבר הוועד המנהל של הטכניון, הבעלים של זיו-אב טכנולוגיות וטרילוגיקל. בעבר המדען הראשי של משרד התחבורה.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ