יו"ר מפעל הפיס צריך להתבייש בתפקידו - אמיר זיו-אב - הבלוג של אמיר זיו-אב - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יו"ר מפעל הפיס צריך להתבייש בתפקידו

אם היינו מעלים את המס בפחות מאחוז - סכום בלתי מורגש לכל הדעות - היינו יכולים לייתר את כל הפעילות המושחתת והמשחיתה של ההימורים מטעם ובעידוד המדינה

יו"ר מפעל הפיס, אביגדור יצחקי
îåèé îéìøåã

תפקיד יו"ר מפעל הפיס נחשב לנחשק במגזר הציבורי בישראל. שכרו גבוה משמעותית מזה של מנכ"ל משרד ממשלתי, הוא נהנה מלשכה מכובדת, מנהג אישי ומרכב שרד, עבודתו נטולת סיכונים ואינה מחייבת כישורים כמו מנהל במגזר העסקי, והוא זוכה לכבוד מלכים מפוליטיקאים המשחרים לפתחו לקבל תקציבים - יחס מופלג בין תנאים וכבוד לבין כישורים.

למרות כל השפע שהתפקיד מעניק, אם הייתי יו"ר מפעל הפיס הייתי מתבייש לעמוד בראש ארגון, שתחת חסותו מדינת ישראל נוטעת תקוות שווא בקרב אזרחים מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, ומעודדת אותם להמר בכספי משפחותיהם העניות.

את עידוד האזרחים להמר - לא לעבוד חס וחלילה - מבצעת המדינה באמצעות פרסומות אגרסיביות, חלקן בערוצי התקשורת הממלכתיים, ואפילו חיילי צה"ל רתומים למשימה באמצעות גלי צה"ל. הפרסומת הדוחה ביותר היא זו של אראלה ממפעל הפיס, שמשתמשת, לדעתי בצורה נלוזה, בהקלטת ההתרגשות של אנשים קשי יום, בעת שהיא מבשרת להם על זכייתם ומנסה בכך לשכנע אנשים קשי יום אחרים להצטרף למעגל המהמרים.

ההכנסות של מפעל הפיס הן כ-8 מיליארד שקל בשנה. הוצאות התפעול והפרסום (הנהלה, עובדים, מפיצים, מוכרים, פרסום בערוצי התקשורת וכו') הן כמיליארד שקל בשנה, והפרסים המחולקים הנם בשיעור של כ-5 מיליארד שקל בשנה, ולכן הסכום הנותר לחלוקה למטרות חינוך וחברה הנו כ-2 מיליארד שקל בשנה בלבד. 2 מיליארד שקל בשנה מהווה פחות מאחוז מסך הכנסות המדינה ממסים. כלומר, אם היינו מעלים את המס בפחות מאחוז - סכום בלתי מורגש לכל הדעות - היינו יכולים לייתר את כל הפעילות המושחתת והמשחיתה של ההימורים מטעם ובעידוד המדינה.

דוכן מפעל הפיס
עופר וקנין

את תוספת הגביה ממסים יכולנו להפנות למשרד הפנים ולמשרד התרבות והספורט, שהיו מגדילים את התמיכה הממשלתית ברשויות המקומיות ובמוסדות הספורט בהתאם ומייתרים את הצורך להסתמך על כספם של מהמרים. בנוסף, היינו חוסכים כמיליארד שקל בהוצאות התפעול והפרסום המביש, ומעודדים את כל "עובדי המדינה" המתפרנסים ממפעל ההימורים הממשלתי, ובראשם יו"ר מפעל הפיס, למצוא לעצמם עיסוקים פחות שליליים ויותר מועילים – בחינוך, ברפואה, בתמיכה בקהילה, בתעשייה וכו'.

המדינה מעלימה מהמהמרים את העובדה שהסיכוי לזכות בפיס בסכום משמעותי "שישנה את חייהם", שואף לאפס, כמו גם את העובדה שתוחלת הרווח של המהמרים על השקעתם היא מאוד שלילית - כלל המהמרים גם יחד מפסידים קרוב למחצית מהשקעתם, ולחילופין, מהמר ממוצע שיתמיד להמר בפיס כל חייו ואף יזכה בפרס מעת לעת, בסוף חייו ימצא עצמו כמי שהפסיד כמחצית מהשקעתו.

ידועים מקרים רבים של מהמרים שהרסו את משפחותיהם לאחר שהפסידו את כל כספם במפעל הפיס, ומקרים אחרים של מהמרים שהרסו את משפחותיהם דווקא לאחר שזכו, משום שלא ידעו כיצד "לעכל" את הזכייה.

העובדה שגם במדינות מערביות נוספות קיימים מפעלים דומים למפעל הפיס (אולם בשום מקרה, לא בעידוד חיילי צבאותיהם), אינה מהווה הצדקה לקיומה של פעילות משחיתה ומושחתת מטעם המדינה; ההפך הוא הנכון – נהווה אנו "אור לגויים" בנושא זה.

מן הראוי שהמדינה תפסיק את פעילות ההימורים מטעמה ושרי האוצר והפנים הממונים על מפעל הפיס יפעלו לסגירתו לאלתר. אולם לצערי, כששר האוצר "מסדר" למי ממקורביו את המשרה הנחשקת של יו"ר מפעל הפיס, וכששר הפנים מעדיף תלמידי ישיבות, משגיחי כשרות, מנהלי מקוואות ועובדי מועצות דתיות על פני עובדים יצרניים, איני תולה תקוות גדולות בשינוי המצב.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

שטרות אירו בטוקיו

מי רוכש אג"ח בשווי 17 טריליון דולר בתשואה שלילית?

לא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה אפס, ובטח שלא יעלה על הדעת שמחיר הכסף יהיה שלילי - שהרי בתאוריה, מחיר שלילי יזמין ביקוש אין סופי למוצר כסף ■ אולם במציאות של הרחבות מוניטריות ושיעור אינפלציה נמוך, סיטואציה בה הכסף נסחר בריבית שלילית - אינה חלום אלא מציאות

סניף ארומה ת"א במנחם בגין. הבוקר

בזמן שהלקוחה שוכבת בבית החולים: התגובה הגרועה של ארומה - ולמה אף פעם לא מאוחר לתקן

גלגול האחריות ללקוחה שמאושפזת בבית החולים נותן אולי מענה למותג לטווח הקצר - אבל הוא מעלה שאלות קשות באשר לרצינות המותג ולמחויבות שלו כלפי הלקוחות. מזל שמישהו בארומה ת"א התעורר

מפגין בצרפת

מתי עברנו משלטון העם לשלטון ההון - ואיך להציל את הדמוקרטיה

העולם המערבי עובר אט אט מדמוקרטיה לפלוטוקרטיה - שלטון בעלי ההון. קל להאשים את הקפיטליזם, אבל הבעיה העיקרית אינה טמונה בו אלא באופן היישום שלו. לא הכל אבוד: יש דרך ליצור משקל נגד לעוצמה הפוליטית של המיליארדרים

כתבות שאולי פיספסתם

*#