יו"ר מפעל הפיס צריך להתבייש בתפקידו

אם היינו מעלים את המס בפחות מאחוז - סכום בלתי מורגש לכל הדעות - היינו יכולים לייתר את כל הפעילות המושחתת והמשחיתה של ההימורים מטעם ובעידוד המדינה

אמיר זיו-אב
אמיר זיו-אב
יו"ר מפעל הפיס, אביגדור יצחקי
יו"ר מפעל הפיס, אביגדור יצחקיצילום: îåèé îéìøåã
אמיר זיו-אב
אמיר זיו-אב

תפקיד יו"ר מפעל הפיס נחשב לנחשק במגזר הציבורי בישראל. שכרו גבוה משמעותית מזה של מנכ"ל משרד ממשלתי, הוא נהנה מלשכה מכובדת, מנהג אישי ומרכב שרד, עבודתו נטולת סיכונים ואינה מחייבת כישורים כמו מנהל במגזר העסקי, והוא זוכה לכבוד מלכים מפוליטיקאים המשחרים לפתחו לקבל תקציבים - יחס מופלג בין תנאים וכבוד לבין כישורים.

למרות כל השפע שהתפקיד מעניק, אם הייתי יו"ר מפעל הפיס הייתי מתבייש לעמוד בראש ארגון, שתחת חסותו מדינת ישראל נוטעת תקוות שווא בקרב אזרחים מהשכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות, ומעודדת אותם להמר בכספי משפחותיהם העניות.

את עידוד האזרחים להמר - לא לעבוד חס וחלילה - מבצעת המדינה באמצעות פרסומות אגרסיביות, חלקן בערוצי התקשורת הממלכתיים, ואפילו חיילי צה"ל רתומים למשימה באמצעות גלי צה"ל. הפרסומת הדוחה ביותר היא זו של אראלה ממפעל הפיס, שמשתמשת, לדעתי בצורה נלוזה, בהקלטת ההתרגשות של אנשים קשי יום, בעת שהיא מבשרת להם על זכייתם ומנסה בכך לשכנע אנשים קשי יום אחרים להצטרף למעגל המהמרים.

ההכנסות של מפעל הפיס הן כ-8 מיליארד שקל בשנה. הוצאות התפעול והפרסום (הנהלה, עובדים, מפיצים, מוכרים, פרסום בערוצי התקשורת וכו') הן כמיליארד שקל בשנה, והפרסים המחולקים הנם בשיעור של כ-5 מיליארד שקל בשנה, ולכן הסכום הנותר לחלוקה למטרות חינוך וחברה הנו כ-2 מיליארד שקל בשנה בלבד. 2 מיליארד שקל בשנה מהווה פחות מאחוז מסך הכנסות המדינה ממסים. כלומר, אם היינו מעלים את המס בפחות מאחוז - סכום בלתי מורגש לכל הדעות - היינו יכולים לייתר את כל הפעילות המושחתת והמשחיתה של ההימורים מטעם ובעידוד המדינה.

דוכן מפעל הפיס
דוכן מפעל הפיסצילום: עופר וקנין

את תוספת הגביה ממסים יכולנו להפנות למשרד הפנים ולמשרד התרבות והספורט, שהיו מגדילים את התמיכה הממשלתית ברשויות המקומיות ובמוסדות הספורט בהתאם ומייתרים את הצורך להסתמך על כספם של מהמרים. בנוסף, היינו חוסכים כמיליארד שקל בהוצאות התפעול והפרסום המביש, ומעודדים את כל "עובדי המדינה" המתפרנסים ממפעל ההימורים הממשלתי, ובראשם יו"ר מפעל הפיס, למצוא לעצמם עיסוקים פחות שליליים ויותר מועילים – בחינוך, ברפואה, בתמיכה בקהילה, בתעשייה וכו'.

המדינה מעלימה מהמהמרים את העובדה שהסיכוי לזכות בפיס בסכום משמעותי "שישנה את חייהם", שואף לאפס, כמו גם את העובדה שתוחלת הרווח של המהמרים על השקעתם היא מאוד שלילית - כלל המהמרים גם יחד מפסידים קרוב למחצית מהשקעתם, ולחילופין, מהמר ממוצע שיתמיד להמר בפיס כל חייו ואף יזכה בפרס מעת לעת, בסוף חייו ימצא עצמו כמי שהפסיד כמחצית מהשקעתו.

ידועים מקרים רבים של מהמרים שהרסו את משפחותיהם לאחר שהפסידו את כל כספם במפעל הפיס, ומקרים אחרים של מהמרים שהרסו את משפחותיהם דווקא לאחר שזכו, משום שלא ידעו כיצד "לעכל" את הזכייה.

העובדה שגם במדינות מערביות נוספות קיימים מפעלים דומים למפעל הפיס (אולם בשום מקרה, לא בעידוד חיילי צבאותיהם), אינה מהווה הצדקה לקיומה של פעילות משחיתה ומושחתת מטעם המדינה; ההפך הוא הנכון – נהווה אנו "אור לגויים" בנושא זה.

מן הראוי שהמדינה תפסיק את פעילות ההימורים מטעמה ושרי האוצר והפנים הממונים על מפעל הפיס יפעלו לסגירתו לאלתר. אולם לצערי, כששר האוצר "מסדר" למי ממקורביו את המשרה הנחשקת של יו"ר מפעל הפיס, וכששר הפנים מעדיף תלמידי ישיבות, משגיחי כשרות, מנהלי מקוואות ועובדי מועצות דתיות על פני עובדים יצרניים, איני תולה תקוות גדולות בשינוי המצב.

אמיר זיו-אב

אמיר זיו-אב | |אמיר זיו-אב

ד"ר להנדסה בתחום אופטימיזציה טכנולוגית, חבר הוועד המנהל של הטכניון, הבעלים של זיו-אב טכנולוגיות וטרילוגיקל. בעבר המדען הראשי של משרד התחבורה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ