התקשורת המסורתית עוד תתגעגע לדונלד טראמפ

מאז שזכה טראמפ בבחירות עלתה מניית הניו יורק טיימס ב-230%, ושווי השוק של החברה הגיע ל-6.8 מיליארד דולר - מאוד קרוב לשיא כל הזמנים שאליו הגיע ב-2003. אפילו טוויטר, גוגל ופייסבוק לא סיפקו למשקיעים כזו תשואה מדהימה

אמיר טייג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גבר עם מסכת טראמפ ומדי אסיר מול מערכת "ניו יורק טיימס", בספטמבר
אמיר טייג

דונלד טראמפ עדיין לא עזב את בית הלבן, וכבר התחלתי לפתח חרדת נטישה. מה יקרה אחרי שג'ו ביידן הנורמטיבי יתפוס את מקומו של כוכב הריאליטי הגדול של כל הזמנים? אחרי עונה אחת של שיאי רייטינג, צפויה העונה ה-46 לנשיאות ארה"ב להיות רגילה ומשעממת. בעוד כמה חודשים, כשהקורונה תפסיק להדביק את הצופים למסכים, צפויה להיגמר אחת התקופות הטובות ביותר של התקשורת המסורתית.

מעניין להסתכל על הניו יורק טיימס כדי להבין עד כמה תרמה תקופת נשיאותו של טראמפ ליכולת של הארגון הליברלי הוותיק הזה לשמור על רלוונטיות ולהבטיח את עתידו. כבר ב-2011, הרבה לפני שרוג'ר סטון (ראו סרט דוקומנטרי מצוין בנטפליקס) הצליח לשכנע את טראמפ שהוא גדול מספיק כדי לזכות בנשיאות, עבר הניו יורק טיימס למודל של חומת תשלום. מעבר זה מסמל את ההכרה של חלק מהעיתונות הכתובה כי אין עתיד טוב למודל החינמי, וכדי להמשיך ולעשות עיתונות אתית הפועלת לטובת הקורא, חייבים לפנות אליו ישירות ולתת לו מספיק סיבות לשלם עבור תוכן דיגיטלי. 

אך בחמש השנים הראשונות, המודל של הניו יורק טיימס השתנה לאט יחסית. עד שטראמפ פרץ לזירה, העיתון הצליח לגייס מידי רבעון כ-50 עד 60 אלף מנויים חדשים. לא מעט, אך לא מזהיר. בחירות 2016 שינו את התמונה. חודשיים בלבד אחרי שטראמפ נכנס לתפקיד, אמר דין בקיי, ראש מערכת החדשות בעיתון, כי "טראמפ זה הדבר הכי טוב שקרה לאסטרטגיית המנויים של הניו יורק טיימס. כל פעם שהוא מצייץ זה דוחף את המנויים שלנו בטירוף". קצב גיוס מנויים דיגיטליים הגיע לשיא של 699 אלף ברבעון השלישי של 2020, ובמהלך הקדנציה של טראמפ עלה מספרם מ-1.3 מיליון ערב הבחירות ל-4.4 מיליון בסוף ספטמבר האחרון. 

זה עוד כלום לעומת מה שקרה למחיר מניית ניו יורק טיימס. בשנתיים לפני בחירות 2016 ירדה המניה ב-3%. המשקיעים הגיעו להכרה בסביבות 2014 כי פוטנציאל הצמיחה שהבטיחה חומת התשלום ב-2011 די מוצה. אך טראמפ שינה את גורלו של העיתון. מאז שזכה בבחירות עלתה המניה ב-230%, ושווי השוק של החברה הגיע ל-6.8 מיליארד דולר - מאוד קרוב לשיא כל הזמנים שאליו הגיע ב-2003. אפילו טוויטר, גוגל ופייסבוק לא סיפקו למשקיעים כזו תשואה מדהימה. טראמפ הפיח חיים בעיתון שחזר לגייס עיתונאים וכמעט שילש את הרווח התפעולי שלו בזמן הקדנציה שלו. אירוני כי הנשיא ששנא יותר מכל את התקשורת הליברלית, תרם יותר מכל נשיא אחר לשרידות של הניו יורק טיימס.

שער ה"ניו יורק טיימס" עם שמות האנשים שמתו במגפת הקורונהצילום: ANDREW KELLY/רויטרס

אולי הניו יורק טיימס הצליח ליצור לעצמו עתיד אופטימי יותר, אך הסיבות לכך הן די פסימיות. ככל שגדל פער תפישת המציאות בין הבייס של טראמפ ובין שוכני הערים הליברליות, כך גדל הרצון של כל אחד מעמים שונים אלו לסגור עצמו בעולם תוכן עצמאי. הניו יורק טיימס נהפך למקלטם של ליברלים שמתעבים את העולם הקונספירטיבי ששולט בתפישות המחנה הנגדי. בארה"ב ובעולם יש מספיק קוראים שלא מאמינים בעובדות אלטרנטיביות כדי להפוך את הניו יורק טיימס לסיפור הצלחה עסקי. העיתון משגשג בגלל תופעת 'תיבת התהודה' (echo chamber) שיצרו הרשתות החברתיות, והקרע בין המחנות שהרחיב טראמפ.

אך טראמפ והרשתות החברתיות הם אינם אחראים בלעדיים לכך. גם חלק מגופי התוכן נושאים באחריות לקרע. האלגוריתם המושמץ של הרשתות החברתיות, זה שרודף אחרי חשיפה וקליקים, התקיים תמיד במוחם של מרבית עורכי העיתונים והאתרים. ידיעות סנסציוניות לא חשובות נדחפו קדימה כדי לייצר עוד פרובוקציה. המניפולציות על תודעת הקוראים היא אינה נחלתם רק של חורשי הקונספירציות אלא גם של ז'אנר גופי התוכן שמתפרנס מתנועת גולשים - כלומר מטראפיק.

לסיכום, לקרע החברתי יש לובי חזק מאוד. הפוליטיקאים, הרשתות החברתיות וחלק ניכר מגופי התוכן מעדיפים אותו על פני אחדות. למה? כי אחדות משעממת, והשעמום הוא האויב הגדול של כל מי שמתפרנס מתשומת לב של ציבור רחב.

בניין מערכת ה"ניו יורק טיימס" בניו יורקצילום: AFP
אמיר טייג

אמיר טייג | אמיר טייג

גבר, לבן, פריבילגי, תל אביבי-חיפאי, שגר בשנים האחרונות במדריד. בוגר שני תארים במנהל עסקים, וחצי תואר נוסף בלימודי מזרח אסיה. יצא לעצמאות כלכלית בגיל 21 ומאז צבר ניסיון מקצועי כפועל בניין, מנהל מפעל בדרום תל אביב, עוזר מחקר אקדמי, כלכלן בחברת ייעוץ, עיתונאי כלכלי ועורך. בתפקידו האחרון היה עורך מדור היי-טק, תקשורת ומדיה ב-TheMarker. יצא לפנסיה מוקדמת ב-2017 וכיום משקיע עבור עצמו בנדל"ן במדריד. בזוגיות נטולת ילדים מזה שלושה עשורים, ומאחל לעצמו להיות world traveler.  
גילוי נאות: הבלוג ייתמקד בכל נושא שעשוי לייצר עניין לקוראים ואין לייחס לנכתב בו כל ייעוץ לשם קבלת החלטות בעלות אופי כלכלי. למען הסר ספק, לכותב אין כל עניין כלכלי בנושאים הנכתבים ואין בכוונתו לקדם עצמו כלכלית באמצעות בלוג זה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker