בשביל להציל את יערות הגשם – צריך להתחיל לכרות עצים

הקושי ליישב בין תעשייה מקומית לבין צרכים סביבתיים אינו חדש. כמו שהנזק לסביבה לעתים נובע ממקום בלתי צפוי, כך גם לעתים הפתרונות אינם אינטואיטיביים ■ המקרה של תעשיית הנייר בארה"ב הוא שיעור חשוב למי רוצה להגן על יערות הגשם בברזיל

אמיר קופר
אמיר קופר
האמזונס
האמזונס
אמיר קופר
אמיר קופר

בטור הקודם כתבתי על איך מלחמת הסחר העולמית יצרה אפקט פרפר שייתכן שהוביל לשריפות הענק ביערות הגשם בברזיל. סין הגיבה למכסים האמריקאים עם מכסים על סויה אמריקאית, שהובילו לעליית מחירים של סויה ברזילאית. חקלאי הסויה מרחיבים את שטחי החקלאות שלהם על חשבון שטחי מרעה של חוואי הבקר. החוואים נדחקים לכיוון יערות הגשם – ומבראים אותם.

הקושי ליישב בין תעשייה מקומית לבין צרכים סביבתיים אינו חדש. כמו שהנזק לסביבה לעתים נובע ממקום בלתי צפוי, כך גם לעתים הפתרונות אינם אינטואיטיביים. הפעם, נתייחס לתעשייה אחרת שידועה כבעייתית ביחס שלה ליערות, ונראה כיצד באותו מקרה נפתרה הבעיה.

תעשיית הנייר היא אחת התעשיות המושמצות ביותר בעולם. כל ילד יודע לספר על יערות שנכרתים באכזריות לטובת נייר עיתון שנזרק בסוף היום לפח. כל אחד עבד לפחות במשרד אחד שבו ביקשו לחסוך בהדפסות בשביל לשמור על העצים. אבל המציאות היא מורכבת יותר. הביקורת ארוכת השנים על תעשיית הנייר, לצד העובדה שבעשורים האחרונים יש תחליף זמין לקריאת עיתון או הדפסת מסמכים בכל טלפון נייד, הפעילו לחץ מתמשך על התעשייה לשפר את הרקורד הסביבתי שלה. כיום, תעשיית הנייר בפועל היא אחד הגורמים המובילים בשתילת עצים חדשים בארה"ב.

כ-58% מכל היערות בארה"ב הם בבעלות פרטית (בעיקר במזרח ובדרום המדינה). היערות הפרטיים מספקים כ-89% מהעץ לתעשייה האמריקאית. לאמריקאים שימושים רבים בעץ. בניגוד לישראל, עץ משמש למשל כחומר גלם מרכזי בענף הבנייה. אבל אין ספק שלתעשיית הנייר מקום של כבוד בשימוש בעץ: 36% מכל העצים שנכרתים בארה"ב משמשים באופן ישיר לייצור נייר, וחלק ניכר נוסף באופן עקיף (דרך מחזור או ייצור נייר מתוצרי לוואי של שימושים אחרים בעץ). החלטה עסקית של תעשיית הנייר משפיעה על כל שוק העץ.

תעשיית הנייר האמריקאית פועלת כיום על פי סטנדרטיים וולונטריים שנקבעו על ידי ארגונים ללא מטרות רווח, ומוכנה לרכוש עצים רק מיערות העומדים בסטנדרטים האלו. בעלי יערות נדרשים לכרות עצים באופן מדורג בשביל לא לפגום במרקם האקולוגי שמתפתח ביער - כ-2% בלבד מאדמת היער בארה"ב נכרתת מדי שנה לצרכים מסחריים (לעומת 3% מהיערות שנפגעים מדי שנה מנזק טבעי, כמו חרקים מזיקים, שריפות ומחלות).

אבל בעלי היערות לא רק משמרים את היערות הקיימים – הם מרחיבים אותם באופן ניכר. על פי נתוני שירות היערות האמריקאי, כ-13% מהעצים ביערות פרטיים נשתלו על ידי בני אדם, לעומת 3% בלבד ביערות בבעלות ציבורית. מרבית השתילה, אגב, בוצעה באדמות בבעלות תאגידית בדרום ארה"ב, למטרות מסחריות. מספר העצים כיום בארה"ב גדל מדי שנה. בארה"ב יש כיום, על פי הערכות ממשלתיות, אותו מספר עצים כפי שהיה לפני 100 שנה, בזכות גידול עצום במספר העצים ביערות בבעלות פרטית בעשורים האחרונים.

האמזונס
האמזונסצילום: ללא קרדיט

לבעלות הפרטית של היערות יש תוצאות חיוביות נוספות. מאחר שמחזור הקציר של יערות הוא ארוך יחסית – עצים יצמחו כ-20-10 שנה עד שניתן יהיה להשתמש בהם לצרכים מסחריים – לבעלי היערות יש אף אינטרס למצות את הפוטנציאל הכלכלי של היער באותה תקופה. התפתחות של מערכת אקולוגית ביער הופכת אותו לאטרקציה רווחית עבור תיירים וציידים. מערכת הכבישים בארה"ב התפתחה בהתאם לאינטרסים הכלכליים האלו. כיום, 88% מהיערות המחטניים ו-97% מהיערות הנשירים בארה"ב נגישים ברכב.

עדיין קיימות בעיות אקולוגיות רבות הקשורות לתעשיית הנייר. פליטות המזהמים בעת ייצור נייר עקב שריפת דלקים הן משמעותיות. נייר הוא גם המוצר התעשייתי שצורך הכי הרבה מים לשם ייצורו. אפילו תהליך המחזור של נייר אינו נקי מנזקים סביבתיים. אבל התעשייה משקיעה מאמצים ניכרים להתמודד עם הנזקים הסביבתיים האלו ומשתפרת באופן עקבי.

הייחודיות של תעשיית הנייר האמריקאית היא בכך שהיא הצליחה להציף ערך כלכלי בשימור יערות. הצרכנים האמריקאיים לא הסכימו לתת יד לפגיעה בסביבה, והפעילו לחץ על החברות היצרניות. בשביל לקלוע לטעם של הקהל, הן הגדילו את הביקוש לחומר גלם העומד בסטנדרטים ירוקים מסוימים. ואף מעבר לכך – עצם הביקוש העצום לעצים לתעשייה בארה"ב מדרבן בעלי יערות, אפילו אלו שאינם עומדים בתקנים המחמירים, להגדיל את היערות שבבעלותם ולנהל אותם באופן מיטבי במטרה להגדיל את שורת הרווח שלהם. ברגע שעץ הוא מוצר רווחי, יש אינטרס להגדיל את מלאי העצים שבבעלותך.

בשביל לקדם אינטרסים סביבתיים צריך לקדם ערך כלכלי

תעשיית הנייר והעץ האמריקאית מצאה פתרון לבעיה אקולוגית אמיתית של בירוא יערות. בברזיל התמונה היא הפוכה לחלוטין. יערות הגשם שוללים רווח כלכלי מחוואים וחקלאים. עבור אלו, האינטרס הכלכלי המיידי הוא בירוא היער והמרת האדמה לצרכים חקלאיים.

מהצד השני, הממשלה מצמצמת לתושביה את האפשרות להפיק רווח כלכלי מהיער. יערות הגשם הברזילאיים הם ברובם בבעלות ממשלתית. בברזיל נהוגה במרבית המקרים שיטת זיכיונות לכריתת עצים. הזיכיונות ניתנים לשנה אחת בלבד, ולכן אין לזוכי הזיכיון אינטרס כלכלי להשקיע בפיתוח היער – פעילות שכאמור מניבה פירות כלכליים רק אחרי עשרות שנים.

מי שרוצה לקדם אינטרסים סביבתיים צריך ליצור ערך כלכלי לאותם אינטרסים. תעשייה המתבססת על יערות הגשם משיגה את המטרה הזו. ואולם, בברזיל הלחץ של הארגונים הירוקים והקהילה הבינלאומית הוביל לפגיעה חמורה בחלק מהתעשיות המתבססות על יערות הגשם. התעשיות האלו נעלמו, וקולם במרחב הדמוקרטי נדם. הבמה נותרה רק ללובי של תעשיות שעבורן יערות הגשם מהווים רק חסם להתפתחות כלכלית – בעיקר חקלאי הסויה וחוואי הבקר.

התוצאה הבלתי נמנעת – עלייה לשלטון של נשיא המתבסס על הכוח הפוליטי של אותן קבוצות – היתה רק עניין של זמן. הנקודה המצערת היא ששוב תומכים רבים של האג'נדה הירוקה מסיקים את המסקנה השגויה – שאינטרסים מסחריים של חקלאים וחוואים קפיטליסטיים הם שהובילו לפגיעה ביערות הגשם. המציאות היא הפוכה כנראה – הקפיטליזם הוא הפתרון, כי זוהי השיטה היחידה המאפשרת לצרכנים, שהם אנחנו, להפעיל לחץ ישיר לקידום הערכים החשובים בעיניהם.

אמיר קופר

אמיר קופר

אמיר קופר הוא רו"ח ועו"ד המתמחה בתחום המסים במשרד בנימיני ושות'. בעל תואר ראשון במשפטים וחשבונאות מהאוניברסיטה העברית, תואר שני במשפטים מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במשפטים עם התמחות במסים מ-NYU. מתעניין וכותב על נושאים כלכליים, משפטיים ופוליטיים בבלוג פייסבוק מוטל בספק.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker

על סדר היום