תזרקו את הכסף לפח: הגדלת תקציב החינוך לא תעזור - מוטל בספק - הבלוג של אמיר קופר - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תזרקו את הכסף לפח: הגדלת תקציב החינוך לא תעזור

המפתח לשיפור מצב החינוך בישראל הוא רפורמה באופן שבו מנצלת המערכת את המשאבים העומדים לרשותה, ולא הגדלה לא מבוקרת ולא מבוססת של משאבים אלו

4תגובות
מורה בבית ספר יסודי
דודו בכר

הממשלה הבאה תצטרך להתמודד עם גירעון מבני משמעותי. הפתרונות, כך מעריכים כולם, יהיו העלאת מסים וקיצוץ בתקציב הממשלה. אבל בעוד פקידי האוצר ויתר משרדי הממשלה ייאלצו לשבור את הראש בשביל להמליץ היכן ניתן לקצץ, יש משרד ממשלתי אחד שכנראה יהיה מוגן מקיצוצים ותקציבו אף יגדל. לא, אני לא מדבר על משרד הביטחון. משרד החינוך הוא בולען הכסף הגדול ביותר בתקציב הממשלה כיום.

משרד החינוך הוא המשרד הגדול בממשלת ישראל. התקציב ל-2019 הוא יותר מ-60 מיליארד שקל, סכום המבטא גידול של בערך פי שלושה מתקציב המשרד לפני עשרים שנה בלבד. הוצאות ישראל על חינוך כשיעור מהתמ"ג הן גבוהות מהממוצע ב-OECD. וזאת מבלי לכלול תמיכות ישירות של השלטון המקומי במערכת החינוך וסיוע של המגזר השלישי. אבל עדיין, רבים טוענים שעלינו להגדיל את ההוצאה הציבורית על חינוך. המצדדים בעמדה זו טוענים (ובצדק) שההוצאה על חינוך פר תלמיד עדיין נמוכה מהממוצע ב-OECD, הן במונחים אבסולוטיים והן באופן יחסי לתמ"ג לנפש הישראלי.

עלייה של פי 3

הרעיון שכל בעיות החינוך של ישראל ייפתרו אם רק נשקיע עוד כספים הוא רומנטי, אבל לא מבוסס בנתונים ובניסיון העולמי המצטבר. מחקר מקיף של ארגון OECD שנערך לאחרונה בחן כמה מיתוסים נפוצים בנוגע לחינוך, ביניהם הטענה כי שיפור איכות החינוך תושג על ידי הגדלת תקציב החינוך. הטענה הזו נכונה, אבל רק באופן חלקי. המחקר מצא שעד רף מסוים של הוצאה, המוערכת בהוצאה של בערך 50 אלף דולר פר תלמיד (מתואם לכוח קנייה מקומי) בגילי 15-6, אכן יש מתאם חיובי בין הגדלת הוצאה לבין שיפור בתוצאות. מעבר לאותו רף הוצאה אין ממש קשר בין גודל תקציב החינוך לבין ביצועי התלמידים.

גרף של OECD - דלג

כך למשל, הביצועים של תלמידי הונגריה בחלק המדעי במבחני פיז"ה זהים, פחות או יותר, לביצועים של תלמידי לוקסמבורג. עד גיל 15 מוציאה הונגריה בממוצע כ-47 אלף דולר פר תלמיד, לעומת 187 אלף דולר פר תלמיד בלוקסמבורג. ההוצאה על חינוך החל מרמה מסוימת כנראה פשוט לא מובילה לתוצאות טובות יותר. ישראל, כפי שניתן לראות מהגרף המצורף, עברה כבר את הרף הקריטי של הוצאה על חינוך.

בשלב זה, הגדלת תקציב החינוך היא חסרת משמעות. אפשר באותה המידה לקחת כסף נוסף ולזרוק אותו לפח. זה פחות או יותר כנראה יעזור לתלמידי ישראל באותה המידה כמו הגדלת תקציב החינוך. המפתח הוא רפורמה באופן שבו מנצלת המערכת את המשאבים העומדים לרשותה, ולא הגדלה לא מבוקרת ולא מבוססת של משאבים אלו.

אז איזה רפורמות צריך לעשות במערכת החינוך? מאות עמודים נכתבו על הנושא במחקרים שונים של ה-OECD ושל גופים בינלאומיים נוספים. אבל לדעתי ניתן לסכם אותם במשפט אחד: איכות הלמידה היא כאיכות ההוראה. מי שרוצה מערכת חינוך מוצלחת צריך להשקיע בשיפור איכות המורים הנכנסים למערכת, קידום מקצועי של מורים במערכת ודחיקה החוצה של מורים שאינם מקצועיים מספיק. המטרה היא שבמערכת יהיו מורים שאינם רק כלי להעברת ידע בלבד, אלא כלי לפיתוח חשיבה עצמאית וביקורתית אצל הילדים.

בשביל להשיג את התוצאה הזו צריכים להיעשות שינויים מהותיים מסוימים. ראשית, המערכת צריכה להיות גמישה יותר בנושא העסקת ותגמול מורים. מבנה השכר הנוכחי של המורים מבוסס על ותק ולא על מקצועיות. המערכת אינה מסוגלת לתגמל חדשנות של מורים או למשוך למקצוע צעירים שמאמינים שיש להם אופק השתכרות גבוה. מנגד, הקביעות שממנה נהנים מורים אינה מאפשרת למערכת לדחוק החוצה מורים שאינם רוצים או אינם מסוגלים לעמוד בסטנדרטים הגבוהים הנדרשים להוראה. המצב הזה חייב להשתנות.

שנית, המערכת צריכה לקדם יותר אוטונומיה ברמת בית הספר. עז לתמורה ואופק חדש היו צעד בכיוון הנכון, אבל צעד קטן. מחקר השוואתי של ה-OECD מצא שבישראל משרד החינוך מקבל כ-50% מההחלטות הנוגעים לבית הספר, בעיקר בנושאי הקצאת משאבים וכוח אדם, לעומת ממוצע של 36% ב-OECD. מנהלי בית ספר ומורים מקבלים רק כ-32% מההחלטות, לעומת ממוצע של 41% במדינות OECD אחרות. מרבית ההחלטות בנוגע לניהול כוח האדם ואופן העברת החומר מתקבלות בשלטון המרכזי והמקומי.

שיעור בכיתה
ניר כפרי

זו גישה בעייתית שאינה מקובלת בעולם המערבי עוד. היא מונעת פיתוח של הוראה כמקצוע בפני עצמו שבו מורים נדרשים להתפתח ולקבל החלטות מקצועיות. היעדר האוטונומיה לבתי הספר גם לא מאפשרת התפתחות של שיטות פדגוגיות שונות במערכת. כשיש גורם ריכוזי אחד שמכתיב את הכל מלמעלה, אין לבתי הספר אפשרות ריאלית לקדם גישות חינוכיות שונות שמתאימות לתלמידים שלהם. או במלים אחרות – המונופול הממשלתי מונע תחרות בין צורות חשיבה שונות.

שלישית, צריך לקבוע סדרי עדיפויות נכונים יותר בניהול תקציב החינוך. כך למשל, אחד מהנושאים ששרי חינוך אוהבים לקדם בישראל הוא הקטנת מספר התלמידים בכיתה. אבל מרבית הידע המחקרי הנצבר לא מצליח להצביע על קשר ברור בין מספר התלמידים בכיתה להישגים. רוב המומחים מסכימים שאיכות ההוראה היא חשובה בהרבה ממספר התלמידים. התקציבים שבוזבזו בשנים האחרונות על הקטנת כיתות יכלו לשמש להגדלת שכר למורים או שיפור תנאי ההוראה. העברת אחריות לבתי הספר אמורה לקדם ניצול נכון של התקציב, מאחר שכל צוות מורים ומנהלים מכיר יותר טוב את הצרכים של התלמידים לעומת פקיד במשרד החינוך.

רפורמה בחינוך היא אחת מהרפורמות הקשות ביותר לקידום. חינוך הוא פרה קדושה שתמיד הציבור נדרש להקריב עבורה כספים נוספים. הפוליטיקאים לא ממהרים לוותר על השליטה על חינוך ילדינו וארגוני המורים לא ממהרים לקדם שינויים שיפגעו ביציבות התעסוקתית שלהם. אבל רפורמה היא הכרחית. לזרוק עוד ועוד כסף על משרד החינוך לא משיג דבר בפועל. הגיע הזמן להתחיל לחשוב איך אנחנו משנים את המערכת ולא רק משמנים את המערכת.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מטוסי 737 חונים במפעל בואינג

להלאים את בואינג? זה כבר לא בשמיים

הלאמת בואינג עדיין רחוקה, אבל ההסתברות לכך כבר אינה אפסית — והדבר לא נמצא בשליטת החברה ■ הבעיה הגדולה של בואינג היא ברצפת הייצור: יש לה מחויבות לעובדים ולספקי משנה, כך שהיא מייצרת בכל חודש 40 מטוסי 737 מקס בעלות של 50 מיליון דולר למטוס

גרף השקעה

הצלחה בהשקעות חבויה בהבנה ולא בפיזור

השקעה במניות איננה מדע מדויק. תמיד צריך פיזור מינימלי, אולם התוצאה הסופית לא תלויה בפיזור אלא בממוצע ההצלחות לעומת ממוצע הכישלונות ■ קחו לדוגמה את S&P500, מדד המפוזר על פני 500 המניות המובילות בעולם, ועדיין ב-2009-2007 השלים המדד ירידה של 50%

כתבות שאולי פיספסתם

*#