דרוש: שר אוצר. ידע בכלכלה - יתרון - אמיר קופר - הבלוג של אמיר קופר - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרוש: שר אוצר. ידע בכלכלה - יתרון

כחלון התחייב בפני אסם שיפחית את המכסים על חומרי הגלם שלה; הוא מתכוון להעביר סובסידיה למאפיות הלחם, בשביל להוריד את מחירי הלחם; והוא מתכנן להוזיל את המס על הפחם בשביל לצמצם את הייקור הצפוי בתעריפי החשמל. אבל למרבה הצער, כל צעדיו לא יוזילו במאומה את יוקר המחיה

11תגובות
משה כחלון
אוליבייה פיטוסי

"ממשלות אינן מייצרות דבר ואין להן דבר לתת מלבד מה שהן נטלו קודם מאחרים" - מלים אלו נכתבו על ידי וינסטון צ'רצ'יל לפני יותר מ-100 שנה. המדינאי הבריטי היה מתנגד חריף להתערבות ממשלתית במטרה לקדם שגשוג כלכלי, עצם הרעיון היה אבסורדי בעיניו. הסברה שמדינה תוכל למסות עצמה לכדי שגשוג, קבע צ'רצ'יל בכמה הזדמנויות, דומה לאדם העומד על דלי ומנסה להרים את עצמו בכך שימשוך בידית הדלי.

במהלך המאה ה-20 העולם היה שרוי במאבק אידיאולוגי בין גישתו של צ'רצ'יל – שלפיה משטר דמוקרטי שמבכר חופש פרט וזכויות אדם הוא עדיף – לבין המשטרים שתמכו בהגדלת כוחו של השלטון המרכזי – הקומוניזם והפשיזם. למרות שהמאבק האידיאולוגי הוכרע באופן מוחץ לטובת הדמוקרטיה הקפיטליסטית, עד היום מסרבים אנשים מסוימים להבין שאין למדינה ארנק מלבד ארנק משלם המסים. וכשאותם אנשים, המאמינים בחלום העוועים של הכלכלה המתוכננת, מתמנים לשרי אוצר, מתחילות הבעיות.

וינסטון צ'רצ'יל
Pixabay

שר האוצר משה כחלון הוא מאמין גדול בחלוקת כספים ממשלתיים. מאז מינויו לאוצר, הוא מסבסד דירות, מגדיל קצבאות לנכים באופן ניכר, משלם סכומי עתק לגמלאי המשטרה ולעובדי חברת החשמל, מעביר כספים לרפתנים ועוד. נטו כחלון מאמין בנטו בזבוזים. הגירעון הממשלתי כבר נפרץ והאוצר עוד לא עוצר.

כעת, למראות מחאות יוקר מחיה המתחדשות, התחייב כחלון בפני חברת אסם שיפחית את המכסים על חומרי הגלם שלה (אך לא יפחית את המכסים על מוצרים מתחרים). הוא מתכוון להעביר סובסידיה למאפיות הלחם, בדומה לנהוג במדינות עולם שלישי בשביל להוריד את מחירי הלחם, והוא מתכנן להוזיל את המס על הפחם, המשמש את חברת החשמל בשביל לצמצם את הייקור הצפוי בתעריפי החשמל.

שר האוצר נלחם ביוקר המחיה בכל מחיר, תרתי משמע. אבל למרבה הצער, כל צעדיו לא יוזילו במאומה את יוקר המחיה.

אסביר. דמיינו לעצמכם ממשלה שמחליטה לסבסד את מחירי העגבניות. עבור כל קילו עגבניות שנמכר, תשלם הממשלה שקל אחד למוכר. נניח, לשם הפשטות, שמלוא הסבסוד מתגלגל לכיסי הצרכנים. ציבור אוהבי העגבניות ודאי יהיו מאושרים מהירידה החדה במחירי העגבניות. אבל למרות הירידה במחיר לצרכן, עלויות העגבניות לא באמת ירדו. מחיר העגבניה נותר כשהיה, אבל הפעם הוא משולם על ידי הממשלה, שכל הכנסתה ממומנת, כמובן, על ידי משלמי המסים. הסובסידיה בסך הכל העבירה כסף מכיסי שונאי העגבניות לכיסי אוהבי העגבניות. במקרה הטוב ביותר, ממשלה יכולה רק לחלק מחדש את ההכנסה בקרב הציבור, אך לעולם לא תוכל להגדילה.

אם ניקח בחשבון את העלויות של עצם גביית המסים וחלוקתם מחדש, פיקוח על מוכרי העגבניות, ניהול תביעות נגד מוכרי עגבניות סוררים ועוד הוצאות דומות - המסקנה הבלתי נמנעת היא שכל התערבות ממשלתית בהכרח טומנת בחובה אובדן עושר לחברה בכללותה (וזאת עוד לפני שלקחנו בחשבון את ההשפעה של המס על התנהלות אזרחי המדינה). יוקר המחיה אינו המחיר לצרכן, הוא העלות של מחיה במדינה הזו.

יש מקרים מעטים שבהם ניתן לתמוך ברעיון שפעולה קולקטיבית תגדיל רווחה ולא רק תעביר כסף מכיס לכיס. מוצרים ציבוריים באופן מובהק, כאלו שללא התערבות קולקטיבית אין סבירות רבה שיתקיימו, הם מקום סביר להתערבות ממשלתית. כך למשל, לציבור כולו יש אינטרס בקיומה מערכת חיסונים ארצית, אך לאף פרט אין את היכולת או הרצון לממן תוכנית כה נרחבת מכיסו הפרטי, ולכל פרט יש אינטרס לא לשלם על חיסונים אלא לאפשר לכל האחרים להתחסן ולהגן עליו. במקרה כזה, ניתן לטעון שיש מקום למעורבות ממשלתית.

הפגנה של עובדי חברת החשמל
טלי מאייר

אבל אפילו במקרים אלו, ייטב אם ההתערבות הממשלתית תהיה מינימלית. אנחנו יכולים להסכים שכדאי לממשלה לממן חיסונים, אבל המשמעות אינה שכדאי לממשלה להלאים את כל חברות התרופות ולפתח את החיסונים בעצמה. התחרות בין חברות התרופות השונות שירצו לזכות במכרז ממשלתי לאספקת חיסונים תבטיח התייעלות ושיפור מתמיד של המוצר שיקבל הציבור. ההתערבות הממשלתית תמיד מגיעה עם עלות בצדה, שאותה משלם הציבור, וצמצומה תמיד מייצר עושר לציבור.

אין דרך קסמים לפתור בעיה של יוקר מחיה. שר האוצר לא יכול לנקוש באצבעותיו ולשפר את חיי אזרחי ישראל באמצעות העברות תקציביות. בשביל הורדת העלות של מחייה במדינת ישראל צריך לעשות רפורמות מבניות עמוקות בכלכלה הישראלית. אנחנו חייבים להשתחרר מאחיזתם של המונופולים הממשלתיים וועדי העובדים הכוחניים בהם, להפחית התערבות חברות ממשלתיות במגזר העסקי, לפתוח את השוק הישראלי לתחרות באמצעות הורדת מכסים, לצמצם את הרגולציה החונקת הקיימת כיום על עסקים, ובאופן כללי לאפשר תחרות בכל תחום כלכלי בישראל. זו הנוסחה הפשוטה שעבדה לכל הדמוקרטיות המערביות, וזו הנוסחה שתעבוד בישראל.

הפחתת מכסים על מכשירים סלולריים שאינם מיוצרים בישראל – נושא שבו כחלון מתגאה במיוחד – אולי הורידה את מחירי הסלולריים לצרכנים, אבל לא באמת הורידה את יוקר המחיה. בשביל שיהיה זול וקל יותר לחיות כאן, צריך להוריד מכסים והגבלות דווקא במקומות שבהם אלו מונעים תחרות כלכלית.

אני מודה, זה קשה ואין בזה רווח פוליטי קצר טווח. זה לא קל להתעמת עם עובדי הנמלים, לסרב להעביר כספים שאינם בנמצא לגמלאי המשטרה או לנכים, לפשט את כל הליכי תכנון הבנייה בישראל או להתעמת עם החברות הגדולות במשק שמרוויחות מקיומם של מכסי מגן.

כאמירתו של צ'רצ'יל, שאיתו פתחנו, אין לי מה להציע לשר האוצר מלבד דם, עמל, דמעות ויזע. אבל זה מה שחייב לקרות. ועד שזה יקרה, נקווה שכלכלת הבחירות של נטו כחלון לא תגרום ליותר מדי נזקים נוספים.

הרשמה לניוזלטר

כל הסקירות בזירת הניתוחים של TheMarker - בתיבת המייל שלכם

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

מפגין ממתנגדי הברקזיט מגיב לתוצאות ההצבעה

השמאל והאיחוד האירופי: סיפור אהבה-שנאה

בדיון המתנהל באירופה בנושא המשך קיומו של האיחוד במתכונתו הנוכחית, ישנה חלוקה ברורה יחסית בין התומכים בהמשך קיומו שמגיעים ברובם מהשמאל האירופי לבין המתנגדים לו שמגיעים ברובם מן הימין. ואולם, לפני עשרים שנה התמונה היתה הפוכה לחלוטין

כתבות שאולי פיספסתם

*#