טנקים על הבסטיליה: הופעתה של זילבר בוועדת הכלכלה היא הפיכה שקטה - אמיר קופר - הבלוג של אמיר קופר - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

טנקים על הבסטיליה: הופעתה של זילבר בוועדת הכלכלה היא הפיכה שקטה

מערכת דמוקרטית מבוססת על איזונים ובלמים עדינים שנועדו להגדיל את כוחו של האזרח. מתן כוח לפקידים לא נבחרים חוטא למטרה זו. אנחנו בחרנו בנציגי הציבור שלנו בשביל שיבטאו עמדות ודעות מסוימות. האם ייתכן שרוב הציבור בישראל תומך בעמדתה של איילת שקד, אך בפועל ייאסר עליה לבטא אותה?

איילת שקד ודינה זילבר בוועדת הכלכלה
אמיל סלמן

דינה זילבר, המשנה ליועמ"ש, הגיע היום לדיון בוועדת הכלכלה בנושא רפורמה במשק החלב. לכאורה, עוד יום שגרתי בוועדות הכלכלה, שמזמנת פקיד ציבור לענות על שאלות המחוקקים. אבל הגעתה של דינה זילבר לוועדה היתה דרמה אדירה בדיוני הוועדה. כמעט מיני-הפיכה. הפיכה שקטה. בלי טנקים על הבסטיליה או משהו כזה. אבל בכל זאת איום על ההסדרים השלטוניים הקיימים.

שרת המשפטים, איילת שקד, לא מסתדרת עם דינה זילבר. בדיון בוועדת החינוך לפני כחודש, בנושא חוק הנאמנות בתרבות, זילבר העבירה ביקורת קשה על הממשלה. רבים משומעיה של זילבר סברו כי היא חרגה מסמכויותיה והביקורת שלה היתה פוליטית במהותה, ולא מקצועית. אפילו היועמ"ש סבר כך ושלח מכתב נזיפה לזילבר, שבה הלין על כך שדבריה "חרגו מהבעת עמדה ביחס להצעת החוק". שקד לא הסתפקה בנזיפה ודרשה כי זילבר לא תופיע בפני ועדות הכנסת כנציגה של משרד המשפטים. השרה לא מוכנה שדבריה יובאו לכנסת על ידי פקידת ציבור שמתנגדת אידיאולוגית ופוליטית לדרכה ולא טורחת להסתיר זאת. לכך היועמ"ש כבר לא הסכים.

הרצון של שקד למנוע מזילבר לייצג אותה בכנסת מבוסס. שרת המשפטים הלכה ופתחה את ספרי החוק ובדקה את סמכויותיה. בסעיף 21(ב) לחוק יסוד: הכנסת, מצאה שקד שוועדות הכנסת רשאיות לזמן עובדים בשירות הציבורי דרך השר הממונה עליהם. ובהמשך אותו סעיף נכתב: "ואולם רשאי השר הממונה... להודיע לוועדה כי הוא עצמו יופיע במקום מי שזומן". כשראש ועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל, הזמין את דינה זילבר לדיון ברפורמת החלב, החליטה שקד להפעיל את הסמכות שניתנה לה מכוח חוק היסוד ולהודיע שהיא עצמה תייצג את משרד המשפטים. הבוקר היא הופיעה לדיון והופתעה למצוא שם לצידה את דינה זילבר.

לא ברור מכוח איזו סמכות זילבר הגיעה לוועדה. לשון החוק היא חד משמעית. השר רשאי לבחור להגיע במקום עובד הציבור, כלומר, לזילבר אין את הזכות להופיע בפני הוועדה במסגרת תפקידה. נראה שלא מדובר ביוזמה פרטית של המשנה ליועמ"ש. במקביל לדיון בוועדת הכלכלה, ישב היועמ"ש מנדלבליט בדיון בוועדת ביקורת המדינה והשיב לשאלות של ח"כ שלי יחימוביץ בנושא. הוא מסר שזילבר "היא הנציגה שלי בדיון". כאילו שהייעוץ המשפטי זו זרוע ממשלתית חדשה והיועמ"ש הוא השר הממונה עליה.

עכשיו כאן הקאץ' המעניין. בית המשפט העליון קבע בעבר שהיועמ"ש הוא הפרשן המוסמך של החוק. אם היועמ"ש אמר א', אסור לשרת המשפטים לעשות ב'. הוא שיקבע מהו החוק ואין לאף גורם, מלבד בית המשפט, את הסמכות לסתור אותו. אך מה קורה אם שרת המשפטים בחרה לעשות ב' בניגוד להוראות היועמ"ש? גם הבעיה הזו נפתרה כבר בפסיקת בית המשפט העליון בעבר. היועמ"ש לבדו הוא שיקבע מהי עמדת הממשלה שתובא בפני בג"ץ. הוא רשאי להודיע לבג"ץ שהשרה פעלה בניגוד לדין, ולאיילת שקד אין את הסמכות לבטא כל דעה מנוגדת. כך נוצר מצב אבסורדי שבו אם היועמ"ש מתעלם מלשון החוק הפשוטה המקנה סמכות מסוימת לשר בממשלה, אין בקרה משפטית אפקטיבית על מעשיו. שרי הממשלה כפופים לחוק והיועמ"ש הוא החוק.

המצב בישראל הוא חריג ביחס לעולם. בדמוקרטיות מערביות שר המשפטים הוא האחראי על מנגנוני המערך המשפטי. שר המשפטים אינו נטול רסנים כמובן, אלא יש את הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והמצביעים, שמבטיחים שהוא לא ימעל בתפקידו. מערכת דמוקרטית מבוססת על איזונים ובלמים עדינים שנועדו להגדיל את כוחו של האזרח. מתן כוח לפקידים לא נבחרים חוטא למטרה זו ופוגע בעקרונות הדמוקרטיים הבסיסיים של בחירת האזרח. רק בישראל נוצר יצור כלאיים מוזר של שר נבחר שכפוף לפקיד ציבור ממונה, ומדובר בבכייה לדורות דווקא לאזרחי ישראל, שמאבדים מכוחם "להעניש" שר שפועל בניגוד לרצון הציבור.

הטענה שמושמעת תדיר בידי תומכי הגדלת כוח הייעוץ המשפט הוא שהכפפת פקידי הציבור, דוגמת זילבר, לשרים, תפגע בעצמאות המערך השיפוטי. תומכי הייעוץ המשפטי מתרעמים - מה יקרה אם, חלילה, ימנע שר המשפטים מהתביעה הכללית לחקור את ראש הממשלה בגין שחיתות? האם גורלנו נחרץ לחיות תחת שלטונם של מושחתים חסרי מורא מהחוק? הטענה הזו נעימה לאוזן הישראלית שהיא חשדנית במיוחד בפוליטיקאים ואוהבת סיפורי שחיתויות. אבל היא לא מבוססת על מציאות.

ראשית, קשה להאמין ששר יעז למנוע חקירה נגד ראש ממשלה. זה מתכון מובטח לאובדן מנדט הבוחר. אבל, וזה חשוב יותר, אפילו אם נאמין שמדובר בסכנה אמיתית שיש למנוע, לא ברור למה בשביל להבטיח את עצמאות התביעה הכללית אנחנו צריכים להבטיח גם עצמאות אבסולוטית ובלתי מעורערת ליועמ"ש בפועלו במסגרת תפקידיו האחרים.

היועמ"ש הוא לא רק התובע של מדינת ישראל, הוא גם עורך הדין של הממשלה. הוא מייעץ לה והוא מסנגר עליה בבתי המשפט. ניתן בקלות לקבוע שחל איסור מוחלט על הממשלה מלהתערב בשיקולי התביעה, אך מותר לה לדרוש שהיועמ"ש ונציגיו יבטאו רק את עמדתם בדיונים בפני הכנסת (או לפחות ימנעו מהבעת כל עמדה אם אינם מסכימים עם עמדת הממשלה). אנחנו בחרנו בנציגי הציבור שלנו בשביל שיבטאו עמדות ודעות מסוימות. האם ייתכן שרוב הציבור בישראל תומך בעמדתה של איילת שקד, אך בפועל ייאסר עליה לבטא אותה בפני הכנסת או בתי המשפט?

בדמוקרטיה יש שלוש רשויות שלטוניות. מחוקקת, מבצעת ושופטת. זהו. אין רשות מייעצת, אין שר לייעוץ משפטי. ככה זה בכל דמוקרטיה וככה זה בחוק הישראלי. אם פקידי ציבור רשאים לפעול בניגוד להוראות הדרג הנבחר, ללא שום בקרה ומבלי שיש סמכות לפטר אותם, אז למה אנחנו בכלל טורחים ללכת לבחירות כל כמה שנים? סתם חבל על העלויות של יום שבתון למשק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

עוד פוסטים מזירת הניתוחים

אנשים על רקע לוגו פייסבוק

נוירוטיים, מוחצנים או נרקיסיסטיים: מה הפרופיל בפייסבוק אומר עליכם?

מחקרים פסיכולוגיים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי מלבד המידע הגלוי, ההתנהגות הדיגיטלית שלנו חושפת מידע סמוי שלא בטוח שאנו מעוניינים לחשוף, כגון תכונות אישיות, נטייה לדיכאון, לחץ, חרדה, תלותיות ואפילו הפרעות אישיות ומחלות נפש

סיאול, דרום קוריאה

טורונטו וסיאול מציגות שתי גישות שונות לכלכלה שיתופית

ברית הערים המשתפות הוא ארגון המורכב אך ורק מערים ומשמש פלטפורמה לשיתוף מידע ופעולה בין ערים בכל הקשור לכלכלה משתפת. כחלק מהפעילות, נכתבת אמנה המנסה לקדם שיח בנוגע לעקרונות ולהתחייבויות שעל הערים לדבוק בהן בכל הקשור לכלכלה משתפת

כתבות שאולי פיספסתם

*#