לחברות האלה יש כמה שיטות לעבוד עליכם - אבל זאת המתוחכמת מכולן

ממשלות העולם יכולות לבלום את חברות הדלקים המזהמות בדרכים שונות. אבל כיום הן רק מעצימות אותן עם סובסידיות של טריליוני דולרים בשנה; בינתיים, חברות הדלקים פיתחו שיטות מתוחכמות להטעות את הציבור לגבי משבר האקלים והמעבר לאנרגיות ירוקות; מהן? קיראו כדי שלא תפלו בפח

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נתיבי איילון, תל אביבצילום: מוטי מילרוד

בטור הקודם של האקלימיסטים ציינו בפניכם את עוצמת הפגיעה של תעשיית האנרגיה המזהמת בכדור הארץ: לפי הערכות, 20 חברות הדלקים הגדולות בעולם אחראיות לעד מחצית מהפליטות המזהמות בעולם. בטורים הקודמים הראינו כיצד הפליטות המזהמות של גזי החממה הן הגורם להתחממות כדור הארץ, וכי ההתחממות הזאת היא שגרמה למשבר האקלים, והיא שמביאה לאירועי אקלים קיצוניים כפי שחזינו בקיץ האחרון במקומות כמו קנדה, גרמניה, קליפורניה וסיביר. 

ממשלות העולם יכולות לבלום את חברות הדלקים המזהמות בדרכים שונות. אבל במקום זה, נראה שהן רק מעצימות אותן. 

שימו לב לנתון הבא - מדי שנה מעניקות הממשלות בעולם סובסידיות לחברות הדלקים בהיקף של טריליוני דולרים. כל שנה. טריליוני דולרים. תחשבו על חברות ענק כמו אקסון מוביל, רויאל דאץ' של, BP, גזפרום וחברת הנפט של סעודיה. חברות עם הכנסות עתק שצברו עוצמה אדירה - והממשלות רק עוזרות להן לשמר את העוצמה הזאת, בידיעה ברורה שהן גורם הרסני לכדור הארץ וכי מיליוני אנשים מתים מדי שנה מזיהום אוויר.

תחנת דלק של BP בבריטניהצילום: בלומברג

בינתיים, הסובסידיות הממשלתיות לחברות הדלקים רק עולות. רק לפני שבוע פירסמה קרן המטבע הבינלאומית הערכה שלפיה היקף הסובסידיות הממשלתיות לחברות הדלקים ב-2020 הסתכמו בסכום פנומנלי של כ-6 טריליון דולר. הסכום הזה מהווה עלייה של 20% בתוך 5 שנים - ב-2017 היקף הסובסידיות היה 5.2 טריליון דולר. שנתיים קודם לכן הוא הסתכם ב-4.9 טריליון דולר.

הסובסידיות נחלקות לישירות ועקיפות. הסובסידיות הישירות עוזרות לחברות אנרגיה להפוך את חיפושי המאגרים, את הקידוחים ואת הפקת האנרגיה המזהמת לרווחיים ומשתלמים עבורן. מדובר בסובסידיות כמו הקלות מס על הרווחים, ביטול מס רווחי הון על חלק מההשקעות שלהן, במתן הלוואות ומימון בריביות אפסיות בערבות המדינה לפרוייקטים שונים, וכמובן מימון של התשתיות כמו צינורות הגז או הנפט וכל מה שכלול בזה. היבט נוסף הוא שימוש בצבא כדי להגן על מאגרי נפט וגז ברחבי העולם. המדינה מספקת הגנה ביטחונית, על חשבוננו, לשמירה על המאגרים. זה קורה גם בישראל, במאגרי הגז תמר ולוויתן. 

במסגרת הסובסידיות העקיפות ניתן לציין סיוע במימון איתור וקידוחים במדינות זרות, הקלות במס לחברות נפט ששומרות על העובדים המקומיים, כסף למחקר ופיתוח. יש גם את הסובסידיות לנו, הצרכנים, כשהמדינה מממנת לנו אנרגיה במחיר מוזל, ללא פגיעה ברווחיות חברות הדלקים. ואולי הסובסידיה החשובה ביותר היא מחיר הזיהום: הממשלות לא משיתות את הנזקים הבריאותיים והסביבתיים על החברות המזהמות. 

הסובסידיות הישירות לחברות הדלקים גדולות פי שלושה מהסובסידיות הישירות לאנרגיות מתחדשות. אם לוקחים בחשבון את הנזקים הבריאותיים, הפער מזנק לפי עשרים. עם זאת, רוב הפקת האנרגיה בעולם מגיעה מדלקים מזהמים, ולכן פר יחידת אנרגיה, האנרגיות המתחדשות מקבלות יותר כי זו תעשייה קטנה משמעותית. כך היה בתחילת הדרך של תעשיית הנפט, כשזו היתה קטנה ומתפתחת.

גם בצל משבר האקלים, חברות הדלקים מצליחות ללכת עם ולהרגיש בלי: הן שומרות על רווחיות גבוהה והקלות מס גדולות, למרות שהראיות המדעיות מראות בבירור שיש להן תרומה קריטית למשבר האקלים.

אסדת קידוח נפט במפרץ מקסיקוצילום: VIA BLOOMBERG NEWS

השיטות שמטעות את הציבור

בשנים האחרונות חברות הדלקים שינו גישה. הן כבר לא יכולות להכחיש את משבר האקלים, אז הן פיתחו שורה של שיטות מתוחכמות להטעות את הציבור ולהרדים אותו. באנגלית קוראים לשיטה הזאת מודל DDD - Delay Doubt Deflect, ובעברית - תדחה, תסיט, תטיל ספק. המטרה - לפזר מסך עשן סמיך בכל הדרכים העומדות לרשותן. להלן השיטות הבולטות; אנחנו סבורים שהשיטה הרביעית היא המתוחכמת מכולן.

1. מאשימות את הצרכנים באחריות אישית: אנחנו הרי אלה שצורכים את המוצרים המזהמים, ולכן הלקוח אשם כי הוא צורך את המוצרים המזהמים. אף אחד לא מכריח אותך לקנות, נכון? כשם שחברות הסיגריות לא אשמות בזה שהבנאדם החליט לקנות שתי קופסאות ביום ולעשן. חברות הדלקים עובדות קשה כדי לעודד את השיח הזה, גם בקרב פעילי סביבה וארגונים ירוקים. המטרה היא להסיט את האחריות מהם, אליכן ואליכם.

2. מפחידות אותנו: ללא גז או פחם יהיו שיבושים קשים. חברות הדלקים טוענות שאנרגיה מתחדשת לא יכולה ולא תוכל לספק לנו את כל צורכי האנרגיה. ולכן אנחנו חייבים אותן. 

3. מציעות פתרונות מתחום הנדסת אקלים: כמו למשל קירור כדור הארץ על ידי זריעת חלקיקים באטמוספירה, או הצבת מראות ענק באטמוספירה. 

בית הזיקוק ארמקו בסעודיהצילום: HANDOUT / REUTERS

4. מציעות פתרונות עקיפים להגיע לאפס פליטות: הפתרונות האלה אולי נשמעים טוב אבל בפועל לא באמת יביאו את חברות הדלקים ליעד הרצוי, וכך הלחץ ירד מהגב שלהן. כך לדוגמה, חברת רויאל דאץ' טוענת שהיא הכי מתקדמת מבחינה אקלימית, והבטיחה להגיע לאפס פליטות "נטו" במהרה.

מה הבעיה פה? המילה נטו. כשקוראים את התוכנית, מתברר שהם מתכוונים ל-carbon offset - איפוס הפליטות באופן לא ישיר. כלומר, הם ימשיכו לחפור בארות נפט ולקדוח גז, אבל את כל פליטות גזי החממה הם יאפסו במקומות אחרים - הם בעצם יקלטו פחמן דו חמצני מהאטמוספירה באותו שווי שהם פלטו. איך? למשל על ידי נטיעת יערות באזורים מרוחקים או שימור יערות קיימים כנגד כריתה ודברים דומים. נכון, אלו פתרונות חשובים מבחינה אקלימית, אבל במקרה הזה מדובר בתרגיל. ולכן, נטו זירו, או אפס פליטות בנטו, זה ממש לא אפס.

למה מדובר בתרגיל? תארו לכם שמישהו מזהם אצלכם בבניין ומשליך זבל בחצר במקום למחזר. אתם מבקשים ממנו להפסיק לעשות זאת, אז הוא אומר שימשיך לזהם את הבניין, אבל ישתול כמה עציצים בכניסה. זה התרגיל שרויאל דאץ' עושה.

5. טיעון צדק חברתי: הטיעון הזה אומר שאם נפסיק להשתמש בדלקים זה יפגע קודם כל בעניים, שלא תהיה להם גישה לאנרגיה זולה. זה לא הפריע לחברות הדלקים להתעלם מזיהום המים והאויר כתוצאה משריפת הדלקים, שפוגע בעניים הרבה יותר. כאן נשאלת השאלה, מה לדעתכם חשוב יותר לחברות הדלקים - הדאגה לעניים או לרווחים שלהן?

6. המחיר שיעלה לנו לעבור לאנרגיה ירוקה: החברות שמות דגש על המחיר שנשלם על המעבר לאנרגיה ירוקה. הן טוענות שהוויתור על דלקים מזהמים יהיה יקר יותר מאשר הנזק של משבר האקלים עצמו, אבל כל המאמרים מראים שהרווח עולה על ההפסד בפער עצום. כך למשל, רק חצי מעלה הבדל בהתחממות כדור הארץ (בין 1.5 ל 2 מעלות) תחסוך לנו 20 טריליון דולר. אם קשה לכם להבין כמה זה 20 טריליון דולר - חיזרו למעלה: מדובר בסכום השווה ל-4 שנים של סובסידיות עולמיות לחברות הדלקים המזהמות.

נדן פלדמן ואבנר גרוס | האקלימיסטים

האקלימיסטים הוא הבלוג הראשון בישראל הקושר בין משבר האקלים ובין ההשלכות הכלכליות של המשבר, שהן מרחיקות לכת ועתידות לעצב מחדש את עולמנו. בבלוג נסקר את המשבר מזוויות שונות, בעיקר כלכליות, כמו וול סטריט והמהפכה הירוקה, קפיטליזם הרסני מול קפיטליזם אקולוגי, ההשפעות של תעשיות מזהמות כמו בשר, אופנה ונפט, ואיך כל זה קשור לחיי היומיום שלנו - מהרכב המזהם, דרך הקניות בסופר, ועד המזגן בסלון.

נדן פלדמן הוא עיתונאי כלכלה עולמית ב-TheMarker מאז 2011. כמו כן הוא דוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית, החוקר קשרי תאגידים אמריקאים עם גרמניה הנאצית. עורך כתב העת האקדמי 'טבור' העוסק באירופה במאה ה-20.

ד"ר אבנר גרוס הוא חבר סגל בבית הספר לקיימות ושינויי אקלים ובמחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. אבנר מרצה על משבר האקלים וחוקר את השפעתו על צמחים ואוקיינוסים בכדי לחזות איך יראה הכדור שלנו בעתיד הקרוב והרחוק.

לפודקאסט האקלימיסטים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker